מאת:

בית המשפט קבע כי התקיימה עוולת הרשלנות שכן כאשר נמנעים מפגשים בין הורה לילדו הקטין עלול הדבר לפגוע בקשר ההורי ואף להוביל לניתוקו. כאשר מניעת הקשר זדונית קל וחומר שיש לצפות את התרחשות הנזק.

הזיקה בין הורים, נשואים או לא, יוצרת חובת זהירות בנוגע לעניינים הנוגעים לילדם. כן קיימת חובת זהירות קונקרטית. התובע והנתבעת הביאו לעולם את הקטינה ובהעדר סיבה מוצדקת על הנתבעת לאפשר קשר נורמטיבי בין האב לבתו.

הנתבעת נוהגת בקטינה כברכושה הפרטי, היא הוזהרה שהתנהגותה פוגעת בתובע, אך היא בחרה לעצום עיניה. בגדר מעשה או מחדל רשלני יכול לבוא אף מעשה רצוני או זדוני שאינו סביר בקנה מידה אובייקטיבי. נקבע כי יש עילה לתביעה נזיקית כאשר מדובר בניתוק בת מאביה. הוכח שמעשי הנתבעת הביאו לניתוק הקשר בין האב לבתו, דבר שהסב לתובע עגמת נפש, ובכך נגרם לו נזק.

כמו כן, בית המשפט קבע שהנתבעת הפרה חובה חקוקה, בכך שפעלה בניגוד להחלטת בית המשפט אשר קבע את הסדרי הראייה, ובמעשיה ובמחדלה מנעה הנתבעת קשר בין הקטינה לתובע והדבר גרם לנזק בקשר ביניהם. בנוסף, נזק זה הוא מסוג הנזק אליו התכוון המחוקק, והנזק שנתבקש בימ"ש למנוע הוא אי קיום קשר בין התובע לקטינה.

טענת הנתבעת שכל פסיקת פיצויים לתובע תהווה הקטנת המזונות וכי הילדה תסבול מכך באופן ישיר, נדחתה.

תופעת מניעת קשר בין הורה לילדו היא רעה חולה שיש לעקור מן השורש. לעיתים הפגיעה בכיסו של ההורה המנכר, היא הדרך היחידה בה ניתן להתמודד עם בעיה זו; כך, בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את האם לשלם לאב פיצויים בסך 10,000 ₪.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

השב תגובה