ירושה מניצול שואה
מאת:

בקשה לתיקון צו ירושה של מנוח אשר נפטר לאחר אשתו, ובלי שהותיר צאצאים. המנוח הוריש בצוואה דירה למכר שלו, ולא הותיר הוראות לגבי יתר רכושו.

בית-המשפט לענייני משפחה נתן צו ירושה, לפיו המשיבה, בת דודתו של המנוח מצד אמו, היא יורשת מחצית נכסיו, ויורשי המחצית השנייה הם צאצאים בלתי ידועים של הורי אבי המנוח.

בית-המשפט הורה במסגרת הצו כי מנהל העיזבון יפעל לאיתור היורשים האחרים, ויגיש בקשה לתיקון הצו. בבקשה שהגיש מנהל העיזבון לתיקון הצו נמסר כי לא אותרו קרובי משפחה חיים של אבי המנוח, לאחר שנעשו צעדים לחיפושם.

בית-המשפט לענייני משפחה קבע כי לא הורם הנטל להוכיח כי צאצאי אבי המנוח אינם בנמצא והמדינה ערערה לבית-המשפט העליון.

בית-המשפט קיבל את הערעור: הסיבה למתן רשות ערעור במקרה דנן היא רגישותו של הנושא, הקשור בשואה, ושככלל ומטבעו יש בו חשיבות ציבורית, גם הואיל והוא עשוי להתעורר בדומה גם במקרים נוספים.

המחלוקת נסבה על השאלה האם הבדיקות שערכה המשיבה לאיתור יורשים נוספים עולות בגדר 'שקידה סבירה' המספיקה לצורך תיקון צו הירושה.

רמת השקידה היא תלוית נסיבות והיא שאלה של הערכה. לגודל העיזבון השפעה מסוימת בזיקה להוצאות לעניין חיפוש היורשים, שכן הפרופורציה משתנה כשהעיזבון גדול במידה רבה.

במקרה דנן היה מקום לערוך חיפוש גם במדינות נוספות, שהן מדינות הגירה אליהן הגיעו נוכח השואה פליטים יהודים, ולא רק בארץ מולדתו ובארץ מושבו של אבי המנוח.

הדרך הנכונה היא בעיקר פרסום מודעות בעיתונים מרכזיים, ובהם במיוחד עיתונים יהודיים, בערים הגדולות במדינות אלה, שניתן לשער שיהודים ניצולי שואה או בני משפחתם מעיינים בהם.

צריך להיות פיקוח בית-המשפט לענייני משפחה לעניין גובה הוצאות החיפוש, כך שההוצאות לא יהיו יתרות על המידה אלא הגיוניות ומידתיות.

בית-המשפט העליון הוסיף בסיום פסק-דינו, כי שאלה יפה היא האם אין הבדיקה במקרים כאלה צריכה להיעשות על-ידי האפוטרופוס הכללי, ולא על-ידי מי שהוא בעל עניין לכאורה לצמצם במספר היורשים הפוטנציאליים כדי להגדיל חלקו בירושה.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

השב תגובה