דיני אישות החלים על מוסלמים

הדין האישי שחל על מוסלמים בישראל הוא חוק המשפחה העותמאני, לשנת 1917, אשר בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, מקום שיש צורך בפרשנות או השלמה יש לפנות למקורות האיסלאם בכל הקשור לדיני השריעה מאסכולה זו. בהתאם לדין זה, האדם מחויב במזונות עקב נישואין (בעל לאשתו) וקשרי דם (אב לבנו, בן לאביו וכדומה).

מזונות ילדים לפי החוק השרעי

בניגוד למעגלי החיוב במשפט העברי, בדין המוסלמי החיוב הוא ייחודי לאב ואין כל חובה על האם להשתתף עם האב בתשלום מזונות ילדים. הדין השרעי אינו נוקב בגיל הקטין לגביו חלה חובת המזונות של האב, והמבחן במזונות קטין הוא מבחן הנזקקות בלבד. האב ימשיך לחוב במזונות קטין עד הגיעו לגיל שבו קטינים בגילו יכולים לעבוד ולהתפרנס. מקובל כי חובת האב היא עד לגיל 18, ובמידה והבן ממשיך ללמוד מעל גיל 18 ימשיך לזונו, עד לסיום לימודיו.

ביחס לבן הבגיר, במידה והוא נזקק עקב נכות שסובל ממנה הבן שמונעת ממנו האפשרות לפרנס את עצמו, מוטלת החובה על האב. בנוסף, קיים הבדל בין הבן לבין הבת בכל הקשור לחיוב מזונות ילדים. על האב לשלם מזונות לבת הנזקקת עקב מצבה הכלכלי, ללא הגבלת גיל, בהעדר כל רכוש או הכנסה, עד לנישואיה. במידה והבת התגרשה, חובה זו שבה אל אביה.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

השב תגובה