מאת:

על פי חוק הירושה ניתן להבין את כוונת המחוקק כי צוואה שאין לגביה כל פקפוק לא תפסל רק בשל פגם פורמלי שנפל בה או בשל ניסוח של המצווה. כלומר החוק מנחה את בתי המפשט לקיים את דברי המת ולעשות כל מה שניתן על מנת לתת תוקף משפטי לרצונו האחרון.

על פי החוק קיימים ארבע צורות שונות לעריכת צוואה ובכל צורה קיימים דרישות פורמליות שונות. מטרת הדרישות הם לאפשר לבית המשפט להגיע למסקנה בדבר אמיתות הצוואה וגמירות הדעת של המצווה.

בפסיקה מגדיר בית המשפט דרישות פרמליות עקרוניות שבלעדיהם לא ניתן לקיים את הצוואה ודרישות מהם רשאי בית המשפט להתעלם מחסרונן או מפגמים שעלולים להיות חלק מהם ולקיים את הצוואה כרצון המת.

לדוגמא בצוואה בכתב יד הדרישות העקרוניות לאמיתות ולגמירות דעתו של המצווה הם: כתב ידו וחתימתו.

לעומת זאת בצוואה בעדים סימני ההכר שבלעדיהם הצוואה אינה מתקיימת הם הכתב (לאו דווקא כתב היד של המצווה) ושני העדים.

מהפסיקה בשנים האחרונות עולה כי מידת השכנוע של בית המשפט הנדרשת היא מעל לכל ספק שהוא, ולא די בהעדר ספק סביר באמיתות הצוואה כדי לקיימה. עולה השאלה מי נדרש לשכנע את בית המשפט ולהעניק לו בטחון מלא בדבר אמיתות הצוואה?

מי שמבקש לפסול צוואה שנערכה על פי כל הדרישות הפורמליות עליו נטל ההוכחה והשכנוע שהצוואה אינה מקיימת את הרצון האמיתי של המת. לעומת זאת כאשר קיים פגם בדרישות שקבע המחוקק, נטל ההוכחה עובר למבקש לקיים את הצוואה, לשכנע את בית המשפט שלמרות הפגם הצוואה, היא משקפת את רצון האמיתי של המצווה.

מהפסיקה עולים שתי גישות פרשנות בסוגיית קיום צוואה למרות פגם פורמלי שנפל בה: הגישה הליברלית והגישה השמרנית.

הגישה הליברלית מעניקה לבית המשפט את הכוח להתעלם כליל מכל הדרישות הפורמליות שנקבעו בחוק באם הוא משוכנע באמיתות הצוואה. הגישה השמרנית גורסת כי קיומו של פגם פורמלי בצוואה מעלה את החשד בדבר אמיתותה של צוואה.

ככל שנתעלם מהפגמים הפורמלים בעצם נקיים את דבר המצווה, אך השאלה היא האם נקיים את דבריו האמיתיים?

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

השב תגובה