מאת:

בית המשפט קיבל תביעתו של הבעל לפירוק שיתוף בדירת המגורים של בני הזוג, זאת למרות שהאישה התגוררה בדירה מכוח הסכם הגירושין. במקרה זה, הבעל חתם על הסכם גירושין בו הוסכם כי דירת המגורים של הצדדים, תישאר מוחזקת בידי האישה ושני ילדיהם, להבטחת מגוריהם, וזאת עד שהאישה תינשא בשנית.

התובע עתר לפירוק השיתוף בדירה בעקבות הגעתם של הילדים לגיל בגרות והפסיקו להתגורר בבית, וכן בעקבות העובדה כי האישה חיה עם ידוע בציבור ומשכירה את הדירה לצד ג.

בית המשפט קבע כי הסכם הגירושין קבע חד משמעית כי הדירה תשאר מוחזקת בידי האישה עד שתינשא בשנית. לא נאמר כלל כי זכותה תלויה בבגרותם של הילדים. ואולם, בית המשפט פירש את צמד המילים "תינשא בשנית", שאופן שיכלול אף מגורים משותפים עם בן זוג קבוע כידועים בציבור.

הרציונאל שעמד מאחורי קביעת היום שבו תינשא הנתבעת בנישואין שניים כ"יום הקובע" לביצוע פירוק השיתוף, חל במידה דומה מאוד אף ביחס ליום שבו תחייה הנתבעת עם בן זוג באופן קבוע. פרשנות ההסכם כך שתקבע כי אף מגורים משותפים עם בן זוג קבוע ללא נישואין פורמאליים, לא תיחשב כ"נישואין בשנית" לצורך ההסכם, היא פרשנות חסרת תם לב הפוגעת יתר על המידה בזכות הקניין של התובע בדירה.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

השב תגובה