ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בו נקבע כי המערער הוא אביה של הנתבעת מספר 2 וכי הוא נדרש לשלם מזונותיה בסך 1,600 ₪ לחודש.

ביהמ'ש המחוזי דחה את הערעור בקובעו:
הלכה ידועה ומושרשת היא, שערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי בית המשפט קמא ביחס למהימנות העדים שהעידו לפניו, ובהעדפתו עדותו של עד אחד על פני אחרים אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. במקרה זה, אין כל נסיבות המצדיקות התערבות בקביעת ביהמ'ש קמא.

ביהמ'ש המחוזי סבור, כי קביעת האבהות בביהמ'ש קמא נעשתה על בסיס ראייתי מוצק ואיתן, ועיקרו הן הראיות המדעיות שהיו לפניו והתנהגותו המתחמקת והפתלתלה של המערער. בהתייחס לטענתו העיקרית של המערער, ביחס לפגמים שנפלו בבדיקת הרקמות עקב כך שלמעשה פוצלה לשני חלקים, הרי שגם אם מקובל ונהוג לזהות את הנבדקים במעמד אחד, וליטול מהם את הדגימות לבדיקה באותו מעמד, הרי נסיבות המקרה דנא הכתיבו סטיה מהנוהג המקובל, מה עוד שהדבר נעשה בהסכמתו.

אשר למזונות. אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של ביהמ'ש קמא בנושא מזונות, וכן אין מקום להתערב בסכום המזונות שנפסק.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

השב תגובה