ביהמ’ש לענייני משפחה דחה את התביעה ופסק כי: אין להתחשב בפוטנציאל ההשתכרות של אשה ולקזז כנגד מזונותיה באופן אוטומטי, אלא יש לבחון, כל מקרה לנסיבותיו, תוך הטלת נטל השכנוע על הבעל בדבר קיומו של פוטנציאל השתכרות בר מימוש מבחינת שוק העבודה באותו מקצוע בו עבדה האשה, ככל שיש לה מקצוע, או בעבודות אחרות להן הוא מכוון.בבוחנו קיומן של הנסיבות המיוחדות המצדיקות התחשבות בפוטנציאל ההשתכרות של האשה, על ביהמ’ש לשקול, בין השאר, את:

  • גילה של האשה ומצבה הבריאותי;
  • כישוריה המקצועיים,
  • יכולתה למצוא עבודה בשוק העבודה הרלבנטי;
  • האם האשה עבדה בעבר,
  • מה סיכוייה למימוש פוטנציאל ההשתכרות שמבקשים לייחס לה;
  • מה היו נסיבותיה של הפסקת עבודתה, גם במישור היחסים בין בני הזוג;
  • משך הנישואין,
  • פרק הזמן שעבר מאז הנישואין ועד לפרוץ המשבר בינה לבין בעלה והגשת תביעת המזונות;
  • קיומם של ילדים: גילם, מצבם הבריאותי, שאלת המשמורת;
  • מערכת היחסים בין בני הזוג,
  • מגוריהם המשותפים או בנפרד,
  • עמדתם באשר לסיום הסכסוך ביניהם.

הקביעה, כי בכל מקרה יש להותיר בידי האשה סכום לכיסוי מזונותיה ההכרחיים אינה נכונה, שכן האבחנה בין צרכים הכרחיים לצרכים לא הכרחיים יפה רק למזונות ילדים. לכן, כשם שבתביעת מזונות של אשה שמשתכרת בפועל בוחנים את צרכיה ואין פוסקים לה מזונות הכרחיים אם יש בהשתכרותה כדי לכסותם במלואם, כך יש לנהוג מקום וההשתכרות הפוטנציאלית המוכחת יש בה כדי לכסות את כל צרכיה.

במקרה דנן, דין התובענה להידחות, הן משום שלא הוכח פוטנציאל בר מימוש ובוודאי לא הוכח שיעורה של ההשתכרות הפוטנציאלית.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

מאת:

השב תגובה