הקדמה

1. הצדדים נישאו זה לזה בשנת 2012 ומנישואיהם נולדו שני ילדים. לאב בן מנישואיו הראשונים.
2. יחסי הצדדים עלו על שרטון ומזה כחודשיים כשהאם לחצה על האב לצאת מדירת המגורים בדרכים אלימות, איומים, הבאת אחיה וגיסיה בלילה לדירה ועוד. לבסוף יצא האב מהדירה. תביעה זו דנה בחלוקת הרכוש בין הצדדים.
3. טרם הפירוד הצדדים גרו יחד בדירה בת 4 חדרים בדמי שכירות בסך 4,400 ₪ לחודש. האב עבר להתגורר באותו איזור, בדירת 4 חדרים, בדמי שכירות של 2,000 ₪ לחודש בשנה הקרובה וזאת עקב שיפוץ תמ"א לבניין ולאחר כשנה יעלה השכר ל 4,600 ₪. האב זקוק לארבעה חדרים שכן הוא מלין אצלו 3 ילדים ואילו האם זקוקה לשלושה חדרים מאחר וכעת מדובר רק בשני ילדים ולא שלושה כמו קודם.
4. הטיפול בילדים בזמן הנישואין, היה טיפול משותף, כאשר האב הוא זה שנשא בעיקר האחריות לטיפול בילדים ולחינוכם. בחצי השנה האחרונה האם נעדרה מהבית שני ערבים בשבוע וחזרה רק לאחר שהילדים נרדמו. האב דאג בדרך כלל לארוחות הערב והכין את הילדים בבוקר לגן וכול יום שישי היה מטפל בהם לאחר הגן בעת שהאם היתה בקורסים מקצועיים.
5. כול עניין וטיפול גדול או קטן האב שם. כשהילדים חולים, האב לקח חופש להיות איתם, בפעמיים שאושפזה האב והאם נכחו לידה בלילה בבית החולים, כשצריך נסיעה למיון האב הוא זה שלקח את הילדה עם האם. האם היא זו שמגלה חוסר אחריות.
6. האם חסרת אחריות ומרוכזת בעצמה ולא בטובת הילדים. למשל התקבלו דרישות מהרופאים בעת אבחון מצבה של הילדה והטיפול שצריך לתת לה לביצוע מספר בדיקות אך היא עד היום לא עשתה אף אחת מהבדיקות.
7. האם הינה אשת קריירה ויש לה עסק עצמאי. האב עובד כשכיר בחברה. זהו נתון משמעותי כשבית המשפט ניגש לחלוקת הרכוש בין בני הזוג.
8. האם משתמשת בשפה אלימה ובוטה כלפיי האב, ואיומים והוצאת דיבה, היא מאיימת תוך שימוש בילדים ותביעותיה מלאות שקרים שאין להם קשר למציאות, או שמדובר בעיוות של המציאות ופרשנות קשה כנגד האב, דבר המעורר חשד לגביי מצבה הנפשי.
9. האם סובלת מהתפרצויות זעם ולאורך הנישואין היו לה התנהגויות אלימות כלפיי האב, גידופים וצעקות לצד אלימות פסיבית שהתבטאה בשתיקות של חודשים. היא נוטלת כדורי הרגעה וסבורה כי בעייתה היא הפרעת אכילה ואינה מקבלת טיפול פסיכולוגי פרטני על כן.

השתכרות האם וחסכונותיה הכספיים

10. השתכרות האישה מכול מקורותיה היא 12,000 ש"ח נטו בממוצע לחודש.
11. הבעל שילם סך של 14,000 ₪ בגין לימודי האישה ומבקש לקבל חזרה מחצית הסכום במידה ולא יקבל מחצית שווי המוניטין של האישה בחלוקת הרכוש בין בני הזוג.
12. לתובעת הכנסה ומוניטין מעסק ויש לה הכנסות נוספות. את ההוצאות הוציאה מהחשבון המשותף ורכשה בכרטיס אשראי אך את ההכנסות שמרה לעצמה. מדובר בהכנסות לא מדווחות. המשיב מעריך את הכנסותיה בסך 2,000 ₪ נטו לחודש בממוצע.
13. בנוסף, יש לה כספי ירושה מאביה ז"ל והנתבע לא יודע כעת כמה הם.
14. האם רוקנה את חשבון הבנק המשותף במשיכות כספומט

השתכרות הבעל

15. הבעל עובד כשכיר בחברה משתכר כ- 10,000 ₪ נטו בממוצע לחודש בהתאם לתלושי שכרו.
16. משכרו זה הוא משלם סך של 2,100 ₪ למזונות בנו מנישואיו הראשונים ועוד 340 ₪ צהרון עבורו וזאת משנת 2008.

חובות הבעל והאישה ורמת החיים

17. הצדדים גרו בדירה שכורה בתשלום של 4,400 ₪ לחודש, דירת 4 חדרים, אליה הגיע בנו הקטין של המשיב פעמיים בשבוע. כלומר הדירה שימשה 3 ילדים. האם יכולה כעת לעבור עם שני קטינים בני 2 ו-4 לדירת שלושה חדרים או שלושה וחצי על מנת לצמצם בהוצאות ולשכור דירה בסך 3,200 ₪ באיזור.
18. האישה ביקשה להישאר בדירה וכי הבעל יצא מן הבית והוא אכן יצא בשנת 2017.
19. המבקשת עשתה הכול על מנת שהבעל יצא מן הבית. היא התעמרה בבנו מנישואיו הראשונים, בכוונה לא הכינה לו לאכול, ולילדיה כן, צועקת עליו, מעלימה לו מסמכים, זורקת זבל על המיטה, איימה כי תברח עם הילדים אם לא יצא מהבית ושתחמיר את התנהגותה ועוד.
20. הצדדים חיו ברמת חיים נמוכה. יש להם הלוואה על הרכב בסך 20,000 ₪ (הרכב שווה 40,000 ₪), בהחזר חודשי של 680 ₪, מינוס וחיובי אשראי של 16,000 ₪ בבנק. אין להם כול רכוש משותף וההוצאה החודשית באשראי הייתה נמוכה. הבנק מיוזמתו סגר את כרטיסי האשראי של הצדדים לאור המינוס והחיובים ולא הבעל סגר את החשבון.
21. האב הוא אב מסור אשר מטפל בקטינים מיום היוולדם. הוא לוקח חופשות מחלה בעת שהקטינים חולים, לוקח לרופאים, והוא מבקש משמורת משותפת וזמני שהות שווים, מייד כשיצא מן הבית. הוא מכין דירה שכורה זולה יותר עם מקום מיוחד לקטינים.
22. האב הוא זה אשר בימי שישי מטפל בקטינים. הוא זה שמטפל בקטינים בימי שני וחמישי כאשר האם בוחרת להגיע הביתה בשעות המאוחרות לאחר שהילדים נרדמים.
23. לבת אין צרכים מיוחדים וזאת לאחר בדיקת עו"ס, ביטוח לאומי וגורמים רפואיים. היא מתנהלת כילדה רגילה ונורמלית לכול דבר.
24. בין היתר, רכשו בני הזוג את הנכסים ו/או הכספים הבאים, שחלקם רשומים על שם הבעל ו/או על שם האישה, אם כי נכסים אלה שייכים לשניהם בחלקים שווים ו/או בחלקים כפי שיקבע אקטואר:

• א. כספים, חסכונות וזכויות לרבות כספות, בכול חשבון בנק אשר יתגלה הרשום על שם האישה אך הכספים שבו נצברו בזמן הנישואין.
• ב. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש האישה.
• ג. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש הבעל.
• ד. עסק לרבות מוניטין עסק ו/או מוניטין אישי.
• ה. רכב הרשום על שם הבעל עם הלוואה הרשומה על שמו בסך 20,000 ש"ח.
• ו. מטלטלין בבית.

25. הנתבע סייע ברכישת הנכסים עצמם, תוך שהוא מפרנס יחד כל השנים ובמקביל מטפל בבית ובילדים. הוא מימן את קורס של האם וטיפל בילדים כשהאם נעדרה ואף עזר לאישה בעסק ועוד.
26. היה ברור ומובן מאליו לשני בני הזוג כי הם שותפים שווי זכויות לכל הרכוש שנצבר בזמן הנישואין, לרבות מטלטלין.
27. הנתבע יטען כי היא זכאי לכך שיינתנו צווים לשם מניעת עשיית כל דיספוזיציה ברכוש הנ"ל, בלא חשיבות לעובדה שהרכוש רשום על שם האישה בלבד, וזאת כדי לשמור על זכויותיו על פי הדין ברכוש זה.
28. הנתבע יטען כי את השיתוף בין בני הזוג ניתן גם להסיק ממכלול היחסים ביניהם והמאמץ המשותף לקיום המשפחה.
29. לנתבע קמה הזכות על פי הדין לאיזון משאבים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג 1973 והוא מבקש לאזן משאבי בני הזוג במיידי. הנתבע זכאי לכך שזכויותיו תישמרנה עד שייערך איזון משאבים כולל בינו לבין האישה.

לגופה של הגנה בתיק חלוקת הרכוש

30. מוכחש האמור בסעיף 1 האישה נשארה בבית ולקחה לעצמה את כול המטלטלין. מוכחש חלקית האמור בסעיף 2-איזון משאבים שאינו כפוף לתביעת האישה. מסכים הנתבע להקדמת איזון משאבים.
31. מוכחש האמור בסעיף 5 לכתב התביעה. השתכרותה גבוהה משל האב ועומדת על 12,000 ש"ח וימי המחלה שלקחה הם ימי חופש שלקחה לעצמה ולא לטיפול בילדה. הילדה אינה צריכה טיפול מיוחד. מדובר בילדה רגילה שנמצאת בגן רגיל.
32. כן היא מסתירה את כספי הירושה שלה ואת הכנסותיה הנוספות.
33. הנתבע לא עזב אלא גורש מהדירה.
34. התובע מעולם לא הורה על ביטול השיקים לשכירות אלא באחריות רבה הודיע לבעל הדירה כי הוא יוצא.
35. בנוגע לחשבון הבנק המשותף, התובעת "שוכחת" לציין פרט חשוב והוא כי היא משכה 5,000 ש"ח מזומן מהחשבון בימים בודדים! (מתוכם 3,000 ש"ח ביום בו הודיע הבנק כי הוא מקפיא את החשבון). אחר כך היא בוכה כקוזאק הנגזל שחשבון הבנק הוקפא ביוזמת הבנק ונדרשת כעת דרישת שתי חתימות. את המשיכות רואים בדפי החשבון שהיא עצמה צירפה.
36. מה גם שהנתבע לא ביקש מהבנק לשנות את הרכב החתימות בחשבון, אלא לאור משיכותיה החריגות של האם הבנק ביוזמתו ראה לנכון לקחת אחריות ולמנוע מצב של חובות מיותרים, לאור המינוס בו החשבון כבר היה. הנתבע עצמו נפגע מכך שכן נותר חסר כל אמצעי תשלום בעוד התובעת בחוסר תום לב הסתירה כי משכה באותו היום מיד לאחר הודעת הבנק 3000 ש"ח מזומן ואז בוטלו כל הכרטיסים כך שהנתבע נשאר ללא כלום בכלל ואילו התובעת נשארה עם מזומן שהוציאה וכן מזומן בגין מכירת עוגות ללקוחות שונים. האב אף ניסה להגיע להסכמות ולסגור המינוס והחשבון בחלקים שווים אך האם סירבה.
37. בשל חסימת החשבון הנתבע נאלץ להעביר לחשבונו החדש מרבית מהחיובים המשותפים כגון- גן לילדה בעלות 2190 ש"ח לחודש, תשלומים עבור רכישת טלוויזיה- 250 לחודש, ביטוחי הרכב בעלות כוללת של כ-500 ש"ח לחודש, ביטוחים רפואיים של הילדים בעלות 250 ש"ח לחודש, תשלום עבור שימוש בגז כ- 100 ש"ח, תשלומים עבור קניות מזון ועוד, כאשר התובעת בחרה רק לבקש החזר ממכבי עבור יעוץ פרטי אך את כל שאר החיובים בכרטיס האשראי שלה הקשורים לילדים השאירה בחשבון בידיעה שלא יכובדו (תשלום עבור צהרון של אורי 950 ש"ח).
38. התובעת רוצה להגיע לתביעות בלבד בעוד הנתבע שוחח איתה מספר פעמים בכדי להגיע להבנות זמניות ואף הציעה כי עד שיגיעו להסכם סופי באשר למזונות ישלם את כל הגן של הילדה, מעבר לכך ציין הנתבע בפני התובעת מספר פעמים כיוון שנושא המזונות רגיש כי הוא מעוניין בגישור מיידי בכדי לפתור את הסוגיה אך לכל הצעה שהנתבע נתן התובעת השיבה בשלילה מוחלטת- חשוב להדגיש כי פנתה התובעת לנתבע ואמרה כי הגיעה להחלטה סופית כי ברצונה להתגרש ואף הדגישה כי ברצונה לעשות זאת בתהליך של גישור וללא תביעות שכן בסה"כ אין ברשותם יותר מדי, הנתבע הסכים ולאורך כל הדרך עד הגשת התביעות פעל לטובת קידום הסכם אך התובעת לא הייתה מוכנה להתפשר על כלום.
39. מצבה הבריאותי המתואר של הבת אינו נכון והוא על דרך ההגזמה.
40. חשוב לציין כי משפחתה של הנתבעת אמידה מאד, שתי אחיותיה ואחיה בעלי ממון רב ותמכו בה כלכלית לאורך השנים בכל דבר ואילו לאחר החתונה בחרו לא לעזור לה והצדדים כלכלו את עצמם לבד כפי שצריך להיות.
41. מבוקש לאזן שווי המטלטלין ולקזז מחציתו מכול סכום המגיע לאישה או אם לא יהיה סכום כזה להעברה, על האישה להעביר לבעל מחצית שווי המטלטלין.
42. מבוקש למנות אקטואר אך ורק לשומת הנכסים הפנסיוניים.
43. מבוקש למנות רו"ח לשומת העסק והמוניטין ומחצית השווי על האישה להעביר לבעל.
44. מבוקש למכור את הרכב לסגור את החוב בגינו בסך 20,000 ש"ח ואת היתרה לחלק בן הצדדים כאשר יקוזז מהסכום של האישה סך של 1,500 ש"ח בגין הכספים המזומנים שהוציאה מהחשבון המשותף ללא רשות, לאחר הפירוד וכן מחצית שווי המטלטלין. כול יתרה משווי המטלטלין שתיוותר תשלם האישה לבעל או באם יהיה סכום להעברה לאישה מהזכויות הסוציאליות, יקוזז מחלקה.
45. מבוקש להורות כי הבעל יירשם ישירות בזכויות הסוציאליות של האישה בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני.
46. מבוקש לאזן כול רכוש ו/או נכס ו/או זכות מכול מין וסוג אשר יתגלו במהלך ההליך המשפטי.
47. אשר על כן מתבקש כבוד בית המשפט לחייב את התובעת בתשלום הוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין.

טלי אויזרוביץ, עו"ד

הפוסט כתב הגנה לחלוקת רכוש בין בני זוג הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

1. בין הצדדים שרר משטר כלכלי של הפרדה כלכלית מוחלטת. אפילו חשבון בנק משותף לא היה, וכל צד ניהל את ענייניו הכספיים והרכושיים וחשבונות הבנק שלו, בעצמו, ללא ידיעת השני. כל צד המשיך לממן את משפחתו מנישואיו הראשונים וילדיו, מבלי שהצד השני היה מעורב.
2. ראה ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי פ"ד נא(1) 337, 347:

"חזקת שיתוף, שלא הובאו ראיות לסתירתה-עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני הזוג בחיים היומיומיים, או שנרכשו על ידם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מהם, ולו גם כאלה שנצברו על ידיו בתקופת החיים המשותפים, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד(לפחות באורח נסיבתי) על כוונת שיתוף בנכס המסויים (או בכלל נכסיו) של בן הזוג".

3. כלומר, הפסיקה קובעת כי כאשר מדובר בנכסים שלא משמשים לחיי היום יום, של ידועים בציבור יש צורך בראיה נוספת כלשהיא ואין די בחזקת השיתוף לבדה-היינו חזקת שיתוף במקרה של ידועים בציבור חלשה יחסית לחזקת השיתוף העוסקת בבני זוג נשואים. ראה תמ"ש (ת"א) 26821/01 צ.ר נ' א.פ, מאת השופטת צ. צפת שקבעה את הנ"ל על סמך פרשת סלם נ. כרמי ושחר נ. פרידמן.
4. על כן, חזקת השיתוף קמה רק בנכסים ששימשו את בני הזוג בחיי היום יום במשותף, כגון דירת המגורים, המכונית והמיטלטלין ולא בחשבונות בנק, לא בחסכונות ולא בזכויות הסוציאליות.
5. הנטל על התובעת להוכיח כוונת שיתוף בנכסים עליהם לא חלה החזקה והנטל עליה לסתור את קיום החזקה בנכסים עליהם חלה החזקה (דירה, רכב, מיטלטלין).

העובדות

6. התובעת והנתבע ניהלו משק בית משותף, במשך 10 שנים ברצף, החל מתחילת שנת 1997.
7. הצדדים נפרדו, באמצע שנת 2007, למשך למעלה משנתיים וחצי, כאשר בזמן הזה הייתה לנתבע אישה אחרת עימה חי יחד חיי משפחה, כזוג נשוי.
8. בתחילת שנת 2010, חזרו בני הזוג לגור יחד לניסיון, אך נפרדו שוב בסוף יולי 2011, עת התובעת לקחה את מפתחות הבית שהיו של הנתבע בעת שהיה בבית הכנסת, ולא נתנה לו להיכנס הביתה. אין לראות בשנה וחצי האחרונה, קשר של ידועים בציבור אלא ניסיון ובדיקה אם ניתן להמשיך יחד את החיים המשותפים, ניסיון שלא צלח. אין ספק כי לאחר הפירוד הממושך, במהלכו חי הנתבע עם אישה אחרת, לא קשרו הצדדים את גורלם זה בזה ולא היו ידועים בציבור אלא זוג הבוחן ובודק אם יש סיכוי להמשך חיים משותפים יחד-ניסיון שלא צלח. בתקופה השנייה לקשר לא היה זה קשר של ידועים בציבור ביניהם אלא ניסיון בדיקה אם בני הזוג יכולים להמשיך לחיות יחד, בדיקה שנכשלה. התובעת ראתה שאין לנתבע הכנסה וזה הרגע בו זרקה אותו מהבית כחפץ שאין לה תועלת בו.
9. זאת ועוד, בתקופה השנייה של הקשר, היו כבר היחסים מעורערים, ומטבע הדברים השיתופיות מוחלשת בסוג כזה של יחסים.
10. גם בתקופה הראשונה וקל וחומר בשנייה, לא הייתה כל כוונת שיתוף בזכויות הסוציאליות מעבודתו של הנתבע, ולא בכספיי החסכונות שצברה התובעת. אולם אם התובעת טוענת כי הייתה כוונת שיתוף בזכויות סוציאליות הרי קל וחומר, שחייבת להיות כוונת שיתוף בחסכונות שצברה בזמן הקשר ומכח קל וחומר כפול ומכופל-דירת המגורים ששימשה לחיי היום יום. אולם בחוסר תום לב, התובעת לא מתכוונת לשתף בדירתה ולא בכספיה, אותם הסתירה מבית המשפט הנכבד ובאה לפניו בידיים לא נקיות, אלא רק מבקש לקבל מחצית מכל רכושו עליי אדמות של הנתבע ולהוסיפו לעושרה הרב-מיליון וחצי ש"ח חסכונות שהתגלו שקיימים בבעלותה, ושנצברו בזמן הקשר, רכב ודירה.
11. יודגש עוד כי התובעת כן מצהירה בתביעתה, שכל מה שחסכה בזמן הקשר משותף לצדדים, אולם זאת היא עושה כשהיא אינה יודעת עדיין שהנתבע גילה את שווי כל חסכונותיה-חסכונות בשווי מיליון וחצי ₪. על כן, אין ליתן לה לחזור מהצהרתה זו בתביעתה.
12. חוסר תום ליבה מתבטא בנוסף, בכך שהגישה עוד בשנת 2011, תביעה ראשונה, על פי חוק יחסי ממון דווקא ולא על פי הלכת השיתוף, וחוסר נכונותה לסגת מתביעה זו, עד שאולצה לעשות כן בפסק דין. כך גרמה לניהול משפט סרק, במשך כ- 5 שנים. וזאת לא בכדי-התאים לה יותר חוק יחסי ממון לפיו אין צורך בהוכחת כוונת שיתוף, כיוון שהיא יודעת שאין היא יכולה להוכיח כוונת שיתוף, מאחר והמציאות הייתה – הפרדה רכושית מלאה ומוחלטת גם ברכוש שנצבר בזמן הקשר.
13. בתחילת הקשר, התובעת הייתה אלמנת צה"ל מזה חמש עשרה שנה (משנת 1982), ולה 3 בנות, ואילו הנתבע היה גרוש ולו 6 ילדים ביניהם היו 3 קטינות.
14. כיום הנתבע הוא בן 65 כיום והתובעת בת 74. הנתבע המשיך לתמוך בגרושתו וילדיו, מהכספים שבחשבונו הפרטי, והתובעת תמכה בילדיה, כך לאורך שנות הקשר.
15. בעת תחילת הקשר, הנתבע כבר עבד כפקיד בבנק — במשך 25 שנה ופרש לגמלאות כחצי שנה טרם הפרידה השנייה, לאחר 37 שנות עבודה. מדובר בפרישה מוקדמת בגיל 60, כאשר את מרבית זכויותיו צבר הנתבע שלא בזמן הקשר. רק 10 שנים מתוך 37 שנים צבר במקביל לקשר עם התובעת, אך בנפרד ולעצמו בלבד.
16. אם ילדיו של הנתבע, סובלת ממחלת נפש קשה, ונשארה לגור בדירת המגורים המשותפת שלהם במרכז העיר הישן של נתניה. מדובר בדירה קטנה וישנה. לאור מצבה הקשה, העניק לה הנתבע בהסכם הגירושין, זכות מגורים בחלקו בדירה לכל ימי חייה.
17. התובעת, סירבה להתחתן עם הנתבע, מאחר והדבר היה גורם להפסקת שכר אלמנה מצה"ל, שקיבלה מידיי חודש בסך של כ- 17,000 ₪ בממוצע לחודש (גובה השכר מצה"ל נודע לנתבע רק לאחר קבלת מידע בעקבות צו בית משפט לגילוי מידע).
18. הנתבע שהינו אדם דתי, סרב לחיות עם אישה ללא קידושין, ועל כן, ערכו קידושין פרטיים אצל רב, שלא דרך הרבנות.
19. כך המשיכה התובעת לקבל שכר שמן מצה"ל, בעודה חיה עם הנתבע, אשר ממן את הוצאותיה ומאפשר לה לחסוך את הכנסותיה. כנראה שכל זה לא מספיק לה, וכעת החליטה לתבוע גם את חסכונותיו היחידים של הנתבע.
20. בין הצדדים שרר משטר כלכלי של הפרדה רכושית מוחלטת. אפילו חשבון בנק משותף לא היה להם. הזכויות שצבר בזמן הקשר היו של הנתבע בלבד, וכך ראו זאת הצדדים. התובעת עצמה מודה בכך בכתב התביעה הראשון שהגישה כנגדו בשנת 2011, אשר נתמך בתצהירה.

21. הצדדים חיו בדירת האישה, שהייתה בבעלותה, מלפני תחילת הקשר. הם שיפצו יחד את המטבח ועל הדירה רבצה משכנתא בהחזר חודשי של כ-400 ₪ אותה שילמה התובעת מחשבונותיה אך מנגד הנתבע מימן עבורה את ההוצאה בתשלום החודשי שנתן לה, בין היתר עבור משכנתא, בילויים ומזון.
22. הזכויות הסוציאליות שחסך הנתבע, הינן נכס פרטי של הנתבע, שאינו בשימוש היומיומי, עליו לא חלה כלל חזקת שיתוף. נכס שמבוסס על 30 שנות וותק שצבר הנתבע טרם הקשר. חלק נוסף וניכר מהזכויות שקיבל מקורם פיצוי בגין פרישה מוקדמת ואובדן השתכרות עקב כך, ולכן אינו בר שיתוף כלל.
23. זאת ועוד, התובעת צברה קופות גמל וחסכונות בזמן הקשר, אותם הצליחה לחסוך גם בזכות העובדה, שהנתבע מימן את מרבית הוצאותיה. לכן, במידה ויוחלט כי זכויות וחסכונות הנתבע שנצברו בזמן הקשר משותפות, אזי דין זהה חל על זכויותיה וחסכונותיה של האישה אשר נצברו בזמן הקשר, ועל האישה להעביר לנתבע את מחציתן.
24. במקרה כזה, בו תוכיח התובעת את תביעתה לכאורה, אזי לא תוכל לסתור את חזקת השיתוף החלה על דירת מגורים שהיא נכס המשמש את הצדדים לחיי היום יום. מדובר בנכס בשימוש היומיומי, בו גרו, עליו חלה חזקת השיתוף. אם התובעת טוענת למשטר שיתוף, אינה יכולה לטעון להפרדה רכושית, שכן זהו דבר והיפוכו. על כן, אם תוכיח התובעת את תביעתה, והיא שהמשטר ששרר הוא משטר של שיתוף לכאורה, דירת המגורים משותפת אף היא.
25. יצויין שהאישה בשרירותיות רבה, סרבה לתת לנתבע את בגדיו, ספרי הקודש שלו, חפציו האישיים וגם שעון יקר ערך בשווי 10,000 ₪ מוחזק בן ערובה אצלה. הנתבע נאלץ לרכוש לעצמו, ספרי קודש וכן בגדים ונגרמה לו הוצאה גדולה בשל כך, שעליה לשלם לו ו/או לקזז מכל סכום שייפסק לה לכאורה.
26. אם ייפסק כי לתובעת זכויות לכאורה ברכושו, עקב משטר של שיתוף כלכלי, אזיי מחייב הדבר לפסוק כי גם לו זכויות ברכושה-בחסכונות הכספיים שנצברו בקופות גמל שפתחה ובכל מקום אחר. ובלי קשר-גם דירת מגורים שהיא נכס עליו חלה חזקת שיתוף ובמשטר מוכח של שיתוף כלכלי לכאורה, אי אפשר לסתור את החזקה.
27. למרות שבין הצדדים שרר משטר כלכלי של הפרדה רכושית, הרי שלמען הזהירות בלבד, יפרט הנתבע ויטען לגופו של עניין, אולם אין בכך משום הסכמה, לא לעצם השיתוף שלא היה ולא הסכמה להחלת חזקת השיתוף על נכס מסוג זה.

הכנסות הצדדים

28. הנתבע, פרש פרישה מוקדמת בגיל 60, עקב מצב בריאותי, ואינו עובד החל מחודש פברואר 2011, כחצי שנה טרם הפירוד השני. הוא פרש לאחר 37 שנות עבודה כפקיד בבנק –. הנתבע פרש עקב מצב בריאותי לקוי ולמעשה יש להתייחס לפיצויים שלו כתחליף שכר עתידי ולא כחיסכון לחלוקה.
29. כשעבד השתכר בסביבות 12,000 ₪ נטו. כיום הנתבע אינו מקבל פנסיה חודשית כלל מאחר וקיבל פיצויי פרישה בסכום אחד מהוון.
30. מאז הפרישה, מצב בריאותו של הנתבע הידרדר. הוא עבר ניתוח להוצאת גידול במוח לפני כשנתיים, שלאחריו אינו רואה בעיניו, בעל קושי בתנועה, וסובל מדיכאון ונותר למעשה בעל נכות קשה של 100 אחוז.
31. אין לו כל הכנסה, למעט קצבת ביטוח לאומי בסך 2,600 ₪, ממנה הוא מפריש 25 אחוז ללבנת פורן, כך שנותר לו ממנה 1,800 ₪, והוא מתגורר בדירה שרכש בחלקה בעזרת כספיי הפיצויים.
32. במידה ותוכיח התובעת כוונת שיתוף ברכוש שצבר הנתבע, אזי, מאחר ומדובר בפרישה מוקדמת של הנתבע בגיל 60, הרי יש לייחס חלק ממה שקיבל, כפיצוי אובדן השתכרות עתידי שאינו בר חלוקה. מדובר בהקדמת שכר ולא חיסכון וזה אינו בר חלוקה בלאו הכי. חלק זה אינו יכול להיות משותף עם התובעת אפילו תוכיח חזקת שיתוף לכאורה או שיתוף כלכלי לכאורה, שכן יש לראות בכך, היוון של שכר עתידי.
33. הכנסת התובעת החודשית כיום הם בין 12,000 ₪ נטו ל- 17,000 ₪ נטו לכל הפחות. התובעת לא עבדה בזמן החיים המשותפים, וקיבלה שכר אלמנת צה"ל אותו חסכה. כיום התובעת מקבלת שכר זה וגם קצבת זיקנה מביטוח לאומי בסך של כ- 1,800 ₪ לחודש ועוד סכום של 3,000 ₪ בהתאם לכתב התביעה, כך שהכנסתה החודשית הכוללת הינה 20,000 ₪ נטו וזאת מובטח לה עד אחרית ימיה, בעוד הכנסתו של הנתבע אפסית. התובעת אישה בריאה בעוד הנתבע שבר כלי.
34. התובעת אף קיבלה, לאחר הגשת התביעה, מענק אלמנות צה"ל בסך 100,000 ₪, שצה"ל מעניק לכל מי שהייתה אלמנה בשנת 1999. כלומר, בגין התקופה שהייתה כבר בקשר זוגי עם הנתבע.

הפרדה בנכסים פיננסיים, חסכונות, חשבונות בנק וזכויות סוציאליות

35. בעקבות התביעה גילה הנתבע כי לתובעת כ- 1.5 מיליון ש"ח, חסכונות נזילים אשר נצברו כולם בזמן הקשר.
36. הנתבע טוען כי בנכסים הכספיים, משכורות והכנסות, ובזכויות הסוציאליות, שררה הפרדה רכושית מוחלטת בין הצדדים. לא היה להם אפילו חשבון בנק משותף אחד והם ניהולו את הוצאות הבית באופן שהנתבע העביר לתובעת כל חודש סכום של 5,000 ש"ח עבור המחייה המשותפת.
37. בני הזוג נהגו בהפרדה מוחלטת בכל החשבונות הפרטיים ושמרו על עצמאותם הכלכלית-כל אחד לעצמו. כל אחד שלט שליטה מלאה ברכושו הנפרד.
38. לתובעת חשבונות בנק על שמה בלבד בבנק אוצר החייל, בנק הפועלים ובנק המזרחי. בבנק מזרחי הפקידה את שכר אלמנת צה"ל, שקיבלה שלא כדין.
39. כן פתחה חסכונות בקופות גמל, גדיש, כלל גמל, אקסלנס, מגדל ועוד, על שמה בלבד ועשתה שם פעולות חד צדדיות, כגון העברת 350,000 ש"ח לביתה, בתחילת שנת 2007, ללא ידיעת הנתבע. הנתבע כלל לא ידע שיש לה כל כך הרבה קופות וחשבונות בנק ושהיא מקבלת גמלה כל כך גבוהה של 17,000 ש"ח נטו. גם התובעת לא ידעה מה הם נכסיו הכספיים של הנתבע וכל שהסכימו הוא שהוא מפריש סך של 5,000 ש"ח לטובת הוצאות הבית והמזון ומשלם על כל הבילויים והחופשות.
40. הנתבע ניהל חשבון פרטי משלו, לשם הפקיד את משכורתו מעבודתו כפקיד בבנק –.
41. מחשבון זה, הנתבע המשיך כל הזמן לתמוך כלכלית בביתו הקטינה שגרה עם אימה וגם בגרושתו שהינה אישה חולה.
42. התובעת, מנגד מימנה גם את הוצאות בנותיה מחשבונותיה.
43. הצדדים התחשבנו רק על ההוצאות המשותפות להם והחליטו מי יממן מה כל פעם והיו חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם בהכנסותיהם.
44. האישה חסכה בחשבונותיה כספים והנתבע צבר לעצמו זכויות סוציאליות מעבודתו. לצדדים היה ברור, שהאישה חוסכת את הכנסתה מצה"ל והנתבע חוסך את זכויותיו הסוציאליות לעצמו.
45. התובעת מודה בהפרדה במשכורות, הכנסות ונכסים פיננסיים, בתביעתה לאיזון משאבים, בסעיף 11 לתביעה. שם הצהירה כי היא נאלצה ליטול מידיי פעם הלוואות למימון הוצאות הבית ולחיות על חשבון הכספים אשר בחשבונותיה, מאחר והנתבע שמר את כספיו לעצמו ועזר לפרקים לכאורה בפרנסת הבית. כך לדבריה!
46. ויובהר כי הכספים אשר בחשבונותיה, אינם כספי ירושת אימה אלא חסכונות שחסכה במהלך החיים המשותפים. התובעת לא הביאה בדל הוכחה לכך כי מדובר בכספי ירושה ולא צירפה לתביעתה אפילו תדפיס חשבון בנק, המוכיח הפקדת כספי ירושה, ולא בכדי. מכל מקום, לא נשמרה כל הפרדה בין כספי ירושה לכאורה לבין כספיי הכנסותיה. בנוסף, ירושת אימה חולקה בין אחים רבים וחלקה של התובעת לא עלה על כמה עשרות אלפי ש"ח בודדים (לעומת כמיליון וחצי ש"ח שחסכה בזמן הקשר).
47. במהלך שמונה חודשים לאחר שהנתבע קיבל את זכויותיו, לא דרשה התובעת כספים אלו. גם בזמן שעוד חיו יחד וגם שלושה חודשים לאחר הפרידה. גם בעת הפרידה שארכה שנתיים וחצי לא באה בדרישות כספיות. זה לבדו ראיה לכך כי היה לה ברור שאלו זכויות ששייכות לנתבע בלבד.
48. זאת ועוד, כשנפרדו הצדדים בשנת 2007, החלה התובעת לעשות פעולות חד צדדיות בחשבונותיה, שמטרתן להסתיר כספים, למקרה שתתבע. היא פדתה חסכונות וקופות גמל במזומן, העבירה לביתה סכומי עתק ועוד כפי שניתן לראות מתדפיסי תנועות חשבון הבנק, וכן היא לא הגישה שום תביעה כנגד הנתבע. גם הנתבע לא הגיש שום תביעה רכושית כנגדה. שכן הצדדים ראו את רכושם הנפרד כנפרד. דבר זה גם מלמד כי הפירוד בשנת 2007 היה קץ קשר הידועים בציבור, והחזרה המאוחרת לעוד ניסיון שלא צלח ונמשך שנה וחצי לא עלה לכדי קשר של ידועים בציבור.
49. יצוין כי הנתבע השתמש וצרך חלק מהכספים שקיבל בפרישתו, לשם מימון מחייה משותפת עד הפרידה, ומחייה לאחר הפרידה. בעת הפירוד לא היה הסכום הנותר זהה לסכום שקיבל עם פרישתו המוקדמת. חלק ניכר מפיצויי הפרישה, הם תחליף שכר, וככאלה, אינם ברי שיתוף כלל. לו היה הנתבע ממשיך לעבוד עד גיל 67, לא היה מקבל סכום זה כלל וכלל והוא קיבל פיצויים מוגדלים בשל פרישה מוקדמת לשם פיצויי בגין אובדן שכר עתידי. במידה ויוחלט כי קיים משטר של שיתוף, וימונה אקטואר, עליו להפריש ולהוציא חלק הפיצויים בגין פרישה מוקדמת.
50. זאת ועוד, הנתבע שינה מצבו, בשל העובדה שהסתמך על הסכמת הצדדים להפרדה בכספים ובנכסים שאינם משמשים אותם במשותף, רכש דירה במשותף עם בנו, שם הוא גר, ולא נותרו בידיו כספי הפרישה, לאחר תשלום הוצאות והתחייבויות ורכישת הדירה. מה שהיה איננו עוד כי הנתבע השתמש בכספים אלו. כעת הוא בעל נכות קשה, אינו עובד ואין לו כספים לשלם לתובעת. מה גם שמדובר בתובעת עשירה, עם הכנסה של 17,000 ש"ח נטו לחודש עד אחרית ימיה מצה"ל ועוד 3,000 ₪ מביטוח לאומי, ועם חסכונות בנק של מיליון וחצי ש"ח ועם דירה בבעלותה.
51. הנתבע בהסתמכו על ההפרדה בנכסים פיננסיים והשיתוף בדירת המגורים, לא חסך לעצמו כספים בזמן הקשר, הוציא ביד חופשית על טיולים לחו"ל ובתי מלון בארץ עם האישה, ועכשיו כשנפרדו, אין לו חסכונות, בזכויותיו הסוציאליות רכש קורת גג לראשו, אין לו הכנסה שיכולה לקיימו, והקריירה שלו הסתיימה והוא חולה ומותש פיזית ונפשית.
52. אין בידיו חסכונות או כספים, אינו יכול לעבוד עקב נכותו ומצבו הכלכלי קשה, יש לו רק את מחצית הדירה שרכש, קורת הגג לראשו וגמלת נכות קטנה של 1,800 ₪ נטו(2,600 מהם מפריש 25 אחוז ללבנת פורן). התובעת, לעומתו, יש דירה בבעלותה ובנוסף כ-20,000₪ נטו כל חודש עד אחרית ימיה, יש לה רכב יקר, ויש לה חסכונות בשווי של כמיליון וחצי ש"ח.

מיטלטלין ורכב-חזקת שיתוף

53. הנתבע גם מימן רכישת ריהוט לבית ומוצרי חשמל. מבוקש להצהיר כי המיטלטלין בבית משותפים וכי על התובעת להשיב לנתבע מחצית מהמיטלטלין ו/או מחצית שוויו.
54. בשנת 2007 רכשה האישה רכב מסוג גולף, בעזרה במימון מאת הנתבע בסך 50,000 ₪, באמצעות הלוואה שלקח על עצמו, ושאר הכספים מימנה התובעת. הרכב שרשום על שם התובעת, שימש את שני הצדדים לחיי היום יום, והתובעת אף מודה בכך בכתב תביעתה הראשון. על רכב משפחתי חלה חזקת השיתוף, בייחוד כשהנתבע השתתף במימון הרכב. רכב זה משותף לשני הצדדים ויש להצהיר כי הרכב בבעלות משותפת לצדדים ועל האישה להעביר לבעל מחצית שווי הרכב כערכו ביום הפרידה. לחילופין בלבד, יש לקזז מחצית שווי הרכב ביום הפירוד מכל סכום אם ייפסק לתובעת וכן את מחצית שווי ההלוואה בגין הרכב, נכון ליום הפירוד.
55. כן יבקש כי יוחזרו לו בגדיו, ספריו ותשמישי קדושה וכן שעונו, שלבדו שווה כ-10,000 ₪. לחילופין לקזז סך של 60,000 ₪ מכל סכום לכאורה שייפסק לתובעת(ביגוד ספרי קודש, שופרות ועוד תשמישי קדושה ושעון). התובעת מודה בתביעתה כי היא מחזיקה חפציו עד היום.

דירת המגורים

56. הדירה בה גרו הצדדים, הידועה כגוש –, חלקה -, תת חלקה — (להלן:"הדירה"). הדירה נרכשה על ידי האישה בשנת 1988, שש שנים לאחר שהתאלמנה ועוד לפני תחילת הקשר, אך מאחר ומדובר בנכס משפחתי מובהק, ובני הזוג הם ידועים בציבור חלה חזקת השיתוף בנכסים בהם השתמשו בחיי היום יום וגולת הכותרת היא דירת המגורים.
57. משקמה החזקה, הנטל לסתירת השיתוף מוטל על מי שטוען לשלילתו.
58. אולם, בענייננו התובעת לא טוענת לסתירת החזקה אלא טוענת להחלת חזקת השיתוף ומשטר של שיתוף כלכלי לכאורה. במידה ותוכיח התובעת משטר של שיתוף כלכלי, כטענתה, אזי קל וחומר שהנתבע זכאי למחצית מזכויות הבעלות בדירת המגורים בה גרו הצדדים במשך כל שנותיהם יחד.
59. זאת ועוד, הצדדים שיפצו יחד את המטבח, והייתה על דירה זו משכנתא בסך של כ-400 ₪ לחודש, ששולמה בזמן הקשר.
60. אשר על כן מבוקש לקזז שווי מחצית הדירה, מכל סכום אם ייפסק לתובעת.
61. בנוסף, היה ותוכיח התובעת, כי היה שיתוף כלכלי בין הצדדים, הרי שלנתבע מגיע מחצית מכל החסכונות שחסכה התובעת בחשבונותיה כל השנים המשותפות וכן מחצית מהמענק שהתקבל בסמוך לאחר הפרידה בגין תקופת החיים המשותפים, לרבות מחצית מסך של 350,000 ש"ח(נומינלי) שהעבירה התובעת בתחילת שנת 2007 לביתה חני ללא ידיעת הנתבע.
62. במקרה שיוחלט כי התובעת זכאית למחצית ממה שנותר מזכויותיו הסוציאליות שנצברו במהלך 10 שנים שחיו יחד הרי שיש לקחת בחשבון את החובות וכספים שנצרכו על ידי הצדדים יחד או לחוד מיום קבלת הכספים ועד לפרידה (הנתבע פרש בפברואר 2011, כחצי שנה טרם הפרידה).
63. הנתבע קיבל את זכויותיו הסוציאליות בסכום אחד, ביום 20/2/11, עוד טרם הפרידה. הצדדים נפרדו רק בסוף יולי 2011 והתביעות הוגשו באוקטובר 2011. במהלך תקופה זו, של חיים תחת קורת גג אחת, נצרכו מוצרים שמומנו מכספיי הזכויות שהתקבלו. למשל: כספים והוצאות לצורך חיי היומיום נצרכו כ-50,000 ₪, בכ- 40,000 ₪ נוספים, כוסה חוב שהיה לנתבע בבנק, 15,000 ₪ נוספים התחייבות בכרטיסי אשראי בגין טיולים לחו"ל שנסעו הצדדים יחד. יש להפחית את הוצאות הצריכה והחובות שהיו לנתבע, מהחלק המשותף לכאורה, שנצבר בזמן הקשר הוצאות, שהובאו ראיות בגינן כעת ואלו שיוכחו בזמן דיון ההוכחות. יש להתחשב בכך כי מה שהיה איננו עוד וכי הנתבע השתמש בכספים אלו. כן יש להתחשב בכך כי חלק ניכר מהסכום שקיבל הינו תחליף שכר עתידי, שאינו בר חלוקה בכל מקרה, שכן הנתבע פרש פרישה מוקדמת וחלק ממה שקיבל הינו הקדמת שכר של 7-8 שנים לעתיד ויש להוציא חלק זה ולהפרידו שכן אין ספק שהשתכרות עתידית אינה ברת חלוקה.

שיקולי צדק

64. גם הצדק מחייב, שלא לחלק את זכויותיו הסוציאליות של הנתבע עם התובעת. התובעת שזכתה בקצבה של כ-17,000 ₪ במשך 10 שנים, שלא הייתה כלל זכאית לה, תסתפק בכספים אלו שקיבלה ולא תתעשר פעמיים-פעם במרמה מהמדינה ופעם שנייה מבן הזוג, הסמוי מעיניי המדינה, כאילו הייתה נשואה לשני גברים במקביל. מדובר ב 2 מיליון ₪ שהייתה צריכה לוותר עליהם כשחיה עם הנתבע, אך היא רימתה את המדינה. אל לה להרוויח פעמיים, בל יצא חוטא נשכר-גם כספים מהמדינה וגם זכויות פרישה של בן הזוג.
65. ויובהר, הנתבע לא נהנה כלל ממרמה זו, שכן הוא לא ראה שקל מכספיה של התובעת, אלא להיפך-הוא זה ששילם עבור חלקו בהוצאות ועוד שילם את כל הבילויים, מתנות ריהוט ומוצריי חשמל ואפשר לאישה לחסוך את שכרה הלא חוקי מצה"ל. הנתבע הוא זה שכן היה מעוניין בנישואין על פי ההלכה, שכן הינו אדם דתי והתובעת מנעה זאת ממנו, חסכה את כספי השכר מצה"ל ועכשיו תובעת את כל רכושו עלי אדמות, בעוד לה יש מיליון וחצי חסכונות בבנק, קצבה חודשית שמנה עד סוף ימיה ודירה.
66. גם שיקולי צדק כלכליים מחייבים זאת. הנתבע בהסתמכו על ההפרדה בנכסים פיננסיים והשיתוף בדירת המגורים, לא חסך לעצמו כספים בזמן הקשר, הוציא ביד חופשית על טיולים לחו"ל ובתי מלון בארץ עם האישה, ועכשיו כשנפרדו, אין לו חסכונות, בזכויותיו הסוציאליות רכש קורת גג לראשו, אין לו הכנסה שיכולה לקיימו, והקריירה שלו הסתיימה. לתובעת לעומתו, בריאה, יש לה קורת גג-דירה בבעלותה, גם הכנסה קבועה של 20,000 ₪ וגם חסכונות עצומים שצברה בזמן הקשר.
67. לא רק שאין בידיו חסכונות או כספים, גם אין לו עבודה ומצבו הכלכלי קשה, וגם הבריאותי-נפשי והכנסתו היחידה היא קצבת ביטוח לאומי בסך 2,600 ₪ ממנה הוא מפריש 25% ללבנת פורן, כך שנשאר בידיו 1,800 ₪ בלבד.

לגופה של הגנה

1. מוכחש כל האמור ב"אקדמת מילין". כן יצוין שהצדדים הכירו בעת ביקור התובעת מיוזמתה בקברי צדיקים, וכי התובעת נשארה עד היום אישה דתייה ועל כן זהו שקר וכזב לומר שהיא נעשתה דתייה בשביל הנתבע. היא אף לא הסכימה להתחתן כהלכה עם הנתבע-הכסף שקיבלה מצה"ל היה יותר חשוב בעיניה. הנתבע גם לא נטש אותה אלא התובעת זרקה אותו יום בהיר אחד מהבית ולקחה לו את המפתחות. הנתבע ביקש לחזור לשלום בית לאחר תקופה, אולם התובעת סירבה. כל מה שהיא מטילה על הנתבע -היא זו שעשתה את המעשים. היא החביאה כספים שחסכה בזמן הקשר, מייד עם הפירוד בשנת 2007, למרות שאף צד לא תבע את השני בעקבות ההבנה שישנה הפרדה רכושית מוחלטת וכל צד בעליו של הרכוש שהוא צובר.
2. מוכחש חלקית האמור בסעיף 1 לכתב התביעה. הצדדים לא נישאו דרך הרבנות אלא ערכו טקס קידושין פרטי. פרטי הטקס אינם כפי תיאור האישה אך אינם רלוונטיים לתביעה.
3. נכון האמור בסעיף 2 לכתב התביעה, למעט העובדה שאין מדובר בנישואין אלא ביחסים של ידועים בציבור-פרק ב' לצדדים, שהסתיים לאחר 10 שנים משותפות. לאחר מכן, הייתה תקופת קשר נוספת שהייתה תקופת ניסיון שלא צלח ולא היו אז ידועים בציבור.
4. מוכחש חלקית האמור בסעיף 3 ועד 11 לתביעה. אכן התובעת נהגה להגיע לבית כנסת וללמוד שיעורי תורה טרם פגשה את הנתבע ולא הפכה לדתייה בשבילו ולא שינתה אורח חייה בשבילו. אפילו להתחתן כהלכה וכחוק לא עשתה בשבילו, אלא עמדה על שלה שלא להינשא כחוק על כל המשמעויות שבכך. כעת היא מאשימה בכך את הנתבע, כשהיא סבורה שהחביאה מפניו ובמקום מבטחים, את מיליון וחצי השקלים שחסכה בזמן הקשר, כתוצאה מכך שלא נישאה לנתבע. הנתבע לא נהנה כלל מקצבתה שכן הייתה הפרדה רכושית. הוא אפילו לא ידע מה גובה הסכום החודשי והופתע לגלות לאחר הגשתה את התביעה הראשונה, במסמכים שקיבל מהבנק באמצעות צו בית משפט, כי מדובר ב- 17,000 ש"ח נטו לחודש. אלא שהתובעת דווקא, היא שמצאה מי שיפרנסה והיא תוכל לחסוך את שכרה החודשי מצה"ל.
5. מוכחש האמור בסעיף 12-16 לכתב התביעה. היה לצדדים ברור שכל אחד בעלים עצמאי של הנכסים שאינם משמשים את בני הזוג במשותף. אם כל מה שצברו הצדדים יחד, משותף לטענת התובעת, הרי גם מיליון וחצי ש"ח שצברה היא בזמן הקשר הם משותפים. היא מסתירה חסכונות אלה בחוסר תום לב מבית המשפט. דירת הגורים הינה נכס מיוחד במינו ואין דינה כדין כספים וזכויות כספיות. זהו נכס המשמש לחיי היום יום. חלה עליו חזקת שיתוף אוטומטית. היא אינה מפרטת מדוע חזקת השיתוף החלה על דירת המגורים בהתאם לפסיקה, אינה מתקיימת במקרה זה. קרי, היא לא הוכיחה את סתירת החזקה והנטל עליה להוכיחה. ככל שלא תעמוד בנטל-הדירה משותפת.
6. בייחוד כשחלק מהמשכנתא שולם יחד ושהנתבע השקיע בשיפוץ המטבח. חזקת השיתוף חלה והעובדה שמדובר בדירה שנרכשה מלפני הקשר אינה סותרת את חזקת השיתוף. לא רק שלא סתרה את חזקת השיתוף אלא להיפך-היא תומכת בחזקת השיתוף-התובעת טוענת שהיה משטר שיתוף גורף לכאורה, בין הצדדים בזמן הקשר.
7. הנתבע השתכר 12,000 ₪ נטו אך אין זה רלוונטי מאחר והוא לא עובד היום והוא נכה 100 אחוז וחולה לאחר שעבר ניתוח ראש. אכן הנתבע עזר לילדיו בכספי הפיצויים ורכש דירה, מאחר והיה מוסכם כי אלו כספים שלו. אכן הנתבע עבד 37 שנים בבנק שנים רבות טרם הכיר את התובעת. זאת ועוד, חלק ניכר מהכספים שקיבל בפרישה הם בגין אובדן השתכרות שכן הנתבע פרש בגיל 59-60, כ 8 שנים טרם גיל פרישה והפיצויים שקיבל משמשים כתחליף שכר. למעשה 12,000 ש"ח נטו לחודש כפול 12 חודשים כפול 8 שנים, שווה ל 1,152,000 ש"ח. אז מה בדיוק תובעת התובעת ממנו, בעודה משתכרת 20,000 ש"ח נטו סה"כ לחודש עד אחרית ימיה בשיבה טובה. לא נותר לנתבע כספים ואין לו השקעות. לתובעת יש.
8. מוכחש האמור בסעיף 20 לתביעה. התובעת שוכחת כי מדובר בדירת מגורים עליה חלה חזקת שיתוף אוטומטית ועליה הנטל לסתור את החזקה. האמור בכתב הגנתה לא סותר את החזקה אלא מחזק אותה-לטענתה שיתוף כלכלי גורף לכאורה חל בין הצדדים. היות הדירה מלפני הקשר, לא סותר חזקת שיתוף.
9. דירת המגורים הפכה ברבות השנים למשותפת מכוח חזקת השיתוף, שכן מדובר בדירת מגורים שהיא נכס משפחתי מובהק. חזקת השיתוף לא נסתרה על ידי התובעת אלא מחוזקת על ידה בכך שאינה טוענת להפרדה רכושית מוחלטת אלא לשיתוף מוחלט וגורף. התובעת טוענת כי כל מה שצברו יחד בזמן הקשר הינו משותף-קרי-משטר שיתוף כלכלי-במשטר כזה חזקת השיתוף הקיימת וחלה על דירת המגורים, לא נסתרת. הנטל מוטל על התובעת לסתור את החזקה והיא לא עומדת בו-להיפך-מודה בו. ראה סעיפים 26-27 לתביעה.
10. מוכחש חלקית האמור בסעיף 23-25 לכתב התביעה. הצדדים היו ידועים בציבור עשר בלבד-בתקופה הראשונה.
11. מוכחש האמור בסעיף 94 ועד 96 לכתב התביעה. הנתבע יחזור על האמור לעיל בכתב הגנתו.
12. מוכחש האמור בסעיף 98 לכתב התביעה, על סעיפי המשנה שבו. הנתבע יחזור על האמור לעיל בכתב הגנתו.
13. אשר על כן מתבקש כבוד בית המשפט כדלקמן:
    • א. לדחות את התביעה.
    • ב. להצהיר כי התובע הוא בעל מחצית הזכויות בדירת המגורים אשר רשומה על שם האישה, הידועה כגוש _, חלקה _, תת חלקה _ (להלן:"הדירה").
    • ג. לחילופין בלבד, אם יוחלט כי היה שיתוף בזכויותיו הסוציאליות, אזי להורות על זכאותו למחצית מהכספים והזכויות של הנתבעת מכל מין וסוג, עד ליום הפירוד.
    • ד. להורות על מתן צו לויתור סודיות כלפי כל גוף כלכלי בארץ ובחו"ל למסירת מידע כלכלי בנוגע לזכויות האישה, לרבות נדל"ן.
    • ה. להצהיר כי התובע הוא הבעלים של מחצית מהמיטלטלין בדירה והבעלים של מחצית מהרכב מסוג גולף ולחילופין לחייב את האישה להשיב לתובע מחצית מערך המיטלטלין בדירה.
    • ו. להורות לנתבעת להשיב לתובע את חפציו האישיים, בגדיו, תשמישי הקדושה ושעונו, אשר נשארו בדירת המגורים.
    • ז. לחייב את התובעת בתשלום הוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין.

טלי אויזרוביץ, עו"ד

ב"כ הנתבע

הפוסט דוגמא כתב הגנה בעניין סעד הצהרתי לחלוקת רכוש בני זוג ידועים בציבור הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

כתב תביעה מאט עורך דין גירושים טלי אויזרוביץ

1. התובע והנתבעת נישאו זל"ז כדמו"י ביום 22/2/06, ומנישואיהם נולדו לבני הזוג שלושת הבנות: _____ בת 6.5, ___ כבת 4.5 ___ כבת 3.
2. האב מבקש משמורת משותפת ויש לו אחריות הורית שווה לזו של האם. האם מסרבת למשמורת משותפת, ללא סיבה ובניגוד למצב ששרר בפועל הן בחיי הנישואין והן בשנה ורבע האחרונות בה היו הצדדים פרודים.
3. המדובר באישה בעלת קריירה מרשימה בתחום הבנקאות, המשתכרת בהתאם לתלוש השכר שהציגה 17,500 ₪ נטו. בנוסף לוקחת לעצמה את כל דמי השכירות מיחידת הדיור של הצדדים בסך 3,600 ₪ ועל כן הכנסתה היתה 21,000 ₪ נטו. מצ"ב תלושי שכר שצירפה האישה, מסומן כנספח א'.
4. יחסי הצדדים עלו על שרטון לפני כשנה, עת התובע עזב את בית המגורים, ביום 17/11/13, לדרישת האישה, קללות וגידופים מצידה. מאז לא חזר לגור בבית מעולם. היו שלושה ניסיונות חזרה שארכו יומיים כל אחד, בסופם סילקה אותו האישה. מועד הפירוד לעיל הוא מועד הקרע בין הצדדים.
5. הצדדים גרו יחד בבית פרטי בשכונת גורדון בראשון לציון, ובו יחידת דיור אותה הם משכירים וממנה מתקבל סך של כ- 3,600 ₪ אשר מופקדים בחשבון על שם האישה. מצ"ב תדפיס חשבון בנק של האישה בו נראית הכנסה משכירות, מסומן ב'.
6. מחצית מסכום השכירות מגיע לבעל אך האישה לא מעבירה לו את הכסף. מאז הפירוד עברו 14 חודשים, ויוצא כי האישה חייבת לו עד עכשיו, סך של 25,200 ש"ח. מבוקש לחייבה לשלם לבעל סכום זה. בנוסף מבוקש להורות לאישה להעביר לבעל, כל חודש מחצית מסכום השכירות שיתקבל מעתה והלאה ושניתן לקזז סכום זה מסכום המזונות שיקבעו.
7. הצדדים התנהלו באמצעות שני חשבונות בנק, באמצעותם ניהלו את משק הבית. חשבון אחד על שם האישה בלבד, לחשבון זה נכנסת משכורתה של האישה ושכר הדירה מיחידת הדיור המשותפת, וממנו שולמו, הגן הצהרון והחוג. חשבון שני, על שם שני הצדדים, שנוהל על ידי הבעל, אליו הופקדה משכורת הבעל וממנו ירדה המשכנתא במלואה, וכל יתר הוצאות המדור והמשפחה, כגון מזון, ביגוד ועוד.
8. על הבית מוטלת משכנתא בהחזר חודשי של 3,600 ₪ לחודש, אשר משולמת מאז הפירוד, מהחשבון אליו מופקדת משכורתו של הבעל. מצ"ב תדפיסי עו"ש של חשבון הבנק, הרשום על שם שני הצדדים, לתקופה מיום 6/13 ועד 9/14, מסומן כנספח ג'. בתדפיסים אלו ניתן לראות את הורדת המשכנתא מידי חודש.
9. מאז עזיבת הבית המשותף ביום 17/11/13 ועד יום הגשת תביעה זו, למרות שהבעל התגורר מחוץ לבית ואילו האישה המשיכה להתגורר בבית המשותף, ניהלו הצדדים את הוצאות משק הבית באופן שהבעל המשיך לממן את כל הוצאות המדור והבית, לרבות מזון ותשלום מלוא המשכנתא והאישה שילמה מהחשבון הרשום על שמה, את תשלומי הגן והחוגים, כשהשכירות נכנסת במלואה, לחשבון שרשום על שמה. מצ"ב תדפיסי אשראי של הבעל, מסומן כנספח ד'.
10. בעוד האישה מתגוררת בבית הצדדים עם הקטינות, הבעל בתחילה, נע ונד בין מלוניות, לבית אימו ובית חברו, עד שבאוגוסט 2014 שכר דירה. הבעל משלם שכירות בסך 3,050 ₪. מצ"ב הסכם שכירות, מסומן כנספח ה'.
11. על האישה היה לשאת בהוצאת המשכנתא כולה שכן היא זו שגרה לבד בבית הצדדים. מבוקש לחייבה להשיב לבעל את התשלומים ששילם ממשכורתו בגין מלוא המשכנתא, סך של 50,400 ש"ח למשך 14 חודשי הפירוד, וכן לחייבה לשאת בכל תשלום עתידי עד ליום מכירת הבית ופירעון המשכנתא. האישה תבעה מזונות רק בחודש יולי 2014, כאשר הבעל לפני כן ואחרי כן,  רכש מזון לבית, ביגוד, ועוד וזאת עד לחודש ינואר 2015. הוא גם שילם את כל הוצאות הבית, למרות שחייב רק ברבע מהם, ובכך יצא חובת תשלום מדור ועל האישה להשיב לו תשלומי המשכנתא ששילם במקומה, המהווים דמי שכירות ראויים.
12. במצב של פירוד, הקיים כיום הבעל משלם שכירות לדירה שהוא שוכר בסך 3,050 ₪, ומממן משכנתא לבית בו גרה האישה לבדה בסך 3,600 ₪, לא מקבל 1,800 ₪ הכנסת שכירות מהבית המשותף, באופן שהאישה עושה עושר ולא במשפט על גבו של הבעל.
13. לצדדים הוצאת משכנתא של 3,600 ₪ לחודש, ומנגד מקבלים שכירות של יחידת דיור בביתם, בסך 3,600 ₪. אולם, במצב של פירוד, אין האחד מקזז את השני, אלא האישה קיבלה את כל הכסף והאיש הוציא את כל הוצאת המשכנתא. המשכנתא יורדת מהחשבון בו הבעל מפקיד את משכורתו ואילו הכנסות משכירות נכנסות לחשבון שעל שם האישה, ועל כן בתקופת פירוד, יוצא שהבעל גם משלם את ההוצאה של המשכנתא במלואה, וגם לא מקבל את מחצית ההכנסה מהשכירות שמגיעה לו. למעשה האב משלם פי ארבע-האב גר מחוץ לבית ומשלם שכירות 3,050 ₪, האישה שגרה בבית צריכה לשאת במלוא המשכנתא ולא הבעל, כשכירות, כן עליה ליתן לבעל מחצית מההכנסה מהשכירות. מנגד האב צריך לשלם לבנות 25% מהמשכנתא או מהוצאות המדור, כמדור ילדיו (50% מדור לשלוש בנות ומתוך זה 50% הפחתה בגין משמורת משותפת), החל מיום הגשת התביעה למזונות. הבעל שילם מלוא הוצאות המדור והמשכנתא. יש להורות להשיב לו את תשלומי המשכנתא ששילם.

זכויות סוציאליות, חסכונות, חובות

14. לאישה קריירה מצליחה בתחום הבנקאות והיא מורשית חתימה, בבנק —. האישה משתכרת, לפי תלושי השכר שצירפה, 17,500 ₪ נטו בממוצע לחודש, וצוברת זכויות סוציאליות מרשימות. ראה תלושי שכר של האישה, נספח א'. הבעל הוא שאפשר לאישה לעבוד, בכך שטיפל בבית ובבנות, טיפל בבנות יומיים בשבוע עד הלילה עת שבה מעבודתה, וכן היה מתעורר בלילות לטפל בקטינות כאשר האישה מעולם לא עשתה כן, לאחר הגיע התינוקות לגיל 3 חודשים. האישה עומדת בפני קידום בעבודתה.
15. הבעל עובד כמנהל מחלקה בחברת — ומשתכר 13,500 ₪ נטו לחודש וכן מקבל רכב ממקום עבודתו. בשנתיים האחרונות נרכשה החברה על ידי חברה אמריקאית, אשר חילקה בונוסים כך ששכרו הממוצע בשנה החולפת, עמד על 18,000 ₪ נטו, אולם מדובר בשנה יוצאת דופן ואין זה שכרו הרגיל. בשנה שעברה למשל, קיבל בונוס אחד של כ- 15,000 ₪, באופן חד פעמי. יתרה מכך, לאחרונה בוצעו פיטורים המוניים בחברה ויתכן כי היא תיסגר והוא יפוטר. מצ"ב תלושי שכר של הבעל ל- 12 החודשים האחרונים, מסומן כנספח ו' וכן מצ"ב פירסום לגבי פיטורין בחרת —, מסומן כנספח ז'.
16. לאישה חסכונות פנסיוניים, קופות וקרנות בשווי כספי גבוה, אשר צברה בזמן הנישואין וכן אופציות שקיבלה מהבנק, הטבות רבות ממעבידה, משכורת 13, בונוסים, הטבות ברכישה ברשתות השיווק, הנחות על בידור לילדים. לבעל מגיע מחצית מזכויות אלו שנצברו בזמן הנישואין בניכוי הזכויות שהוא צבר, שנותרו ביום הקרע.
17. כן חסכה האישה בחשבון הרשום על שמה חסכונות ניכרים, אשר אותם היא מסתירה מן הבעל. מדובר בחשבון משותף לצדדים על אף רישומו על שם האישה, שכן לשם הופקדה משכורתה מעבודה וכן שולמו חלק מהוצאות המשפחה. מחצית מהיתרה שהיתה בחשבון ביום הקרע שייכת לבעל. במידה ויתגלה כי האישה הבריחה כספים מחשבון זה טרם מועד הקרע מתבקש כב' בית המשפט להורות לה להחזיר את הכספים הללו. הבעל יבקש צווים לקבלת תדפיס תנועות העו"ש ואישורי יתרות בחשבון זה.
18. לאישה צריך להיות חיסכון כספי של כ-500,000 ₪ לפחות, בחשבון הבנק הרשום על שמה, השייך לשני הצדדים, ולא בכדי היא לא חשפה את אישורי היתרות בחשבונה ולא תדפיסי חשבון החל משנה טרם הפירוד ועד היום.
19. יצויין כי הבעל לעומתה פדה את מרבית חסכונותיו הסוציאליים, לשם בניית הבית המשותף.
20. בחשבון הרשום על שני הצדדים קיימת יתרת חוב בסך 233,329 ₪ נכון לחודש ינואר 2015 (ו- 202,000 ₪ נכון ליום הפירוד). מצ"ב אישורי יתרות בנק משותף, סומן כנספח ח'. ההחזר החודשי עומד על 4,700 ₪. מצ"ב לוח סילוקין של הלוואות בחשבון המשותף, מסומן כנספח ט'.
21. בחשבון על שם האישה הלוואה, שיתרתה 115,000 ₪ וההחזר החודשי 1,500 ₪.
22. על הצדדים לשאת במשותף בחובות אלו ולהחזירן מתמורת מכירת הבית ו/או כל מקור אחר, לפי ערכם ביום הפירוד.

רמת החיים

23. רמת החיים היתה ממוצעת ומטה. כל חייהם גרו בדירת חדר וחצי או שני חדרים, וכשעברו כבר לבית שבנו, אך לפני כשנה וחצי, נכנסו לחובות בבנקים בסך 350,000 ₪ ועוד משכנתא של 800,000 ₪. ראה נספח ח' לעיל ואישור הלוואה שצירפה האישה לתביעתה על סך 115,000 ₪.
24. הצדדים גרו עד לפני כשנתיים, בדירה קטנה בת שני חדרים השייכת לאביה של האישה, ללא הוצאת שכירות או משכנתא. לפני כן, גרו הצדדים ביחידת דיור של חדר וחצי במשך 6 שנים, כשהוריי האישה מימנו את שכר הדירה שעמד על כ- 2,300 ₪. בשנת 2007, בסמוך לנישואין קיבל הבעל במתנה מגרש קטן מסבתו, ששוויו אז לא עלה על 60,000 דולר.
25. באמצע שנת 2012 החלו הצדדים לבנות בית על מגרש זה, כאשר מימון הבניה, היה מכספיי פיצויי פיטורין מ-, בסך 100,000 ₪, פידיון קרן השתלמות של הבעל בסך 130,000 ₪, 400,000 ₪ מתנה מאם הבעל, כ-70,000 ₪ מחיסכון שהיה בחשבון הבעל, 80,000 ₪ מתנה מאבי האישה, משכנתא בסך 800,000 ₪ ועוד כ- 100,000 ₪ הלוואה מחשבון על שם האישה. כן היו הוצאות נוספות ששולמו מהחשבון אליו הופקדה משכורת הבעל הרשום על שם שני הצדדים. סה"כ עלתה הבניה כמיליון ושבע מאות אלף ₪. הבניה הסתיימה לקראת אמצע שנת 2013, מספר חודשים טרם זרקה וגירשה האישה את הבעל מן הבית.
26. במהלך הדיון לאחר קבלת כל המסמכים מהבנקים, אם יתברר כי האישה הבריחה כספים מהבעל, או הוציאה כספים שלא לצרכי המשפחה, יבקש הבעל כי מחצית מכספים שהוברחו, יושבו לו. כן יבקש שבמידה ויתברר כי הוצאו כספים שלא לצרכי המשפחה, מחשבון הבנק על שם האישה, כי האיזון יהיה לא שוויוני באופן שחלקו ברכוש יהיה גדול יותר, תוך עשיית שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון.
27. כאמור לצדדים זכויות סוציאליות, חסכונות פנסיה וקופות גמל הרשומות על שמם במשותף ובנפרד, אשר יש לאזן ביניהם בהתאם לחוק יחסי ממון, החל מיום הנישואין ועד ליום הקרע. יבוקש כי ימונה אקטואר לצורך הערכת שווי החלק המגיע למי מהצדדים מכל הזכויות הסוציאליות לרבות הפנסיוניות.
28. בין היתר, רכשו בני הזוג את הנכסים ו/או הכספים הבאים, שחלקם רשומים על שם הבעל ו/או האישה, אם כי נכסים אלה שייכים לשניהם בחלקים שווים:

• א. כספים, חסכונות וזכויות ע"ש האישה ועל שם הבעל בקופת גמל וקרנות השתלמות.
• ב. כספים, חסכונות וזכויות לרבות כספות, ע"ש האישה בבנק אוצר החייל-הנהלה ראשית.
• ג. כספים, חסכונות וזכויות לרבות כספות, ע"ש האישה בבנק הבינלאומי-הנהלה ראשית.
• ד. כספים, חסכונות וזכויות לרבות כספות, בבנק הפועלים-הנהלה ראשית.
• ה. בית ברח' שבטי ישראל 10 בראשון לציון הרשום על שם שני הצדדים.
• ו. רכב מסוג ___ שנת 2003.
• ז. מטלטלין ותכולת בית.

29. היה ברור ומובן מאליו לשני בני הזוג כי הם שותפים שווי זכויות לכל הרכוש שנצבר ובבית, ללא יוצא מן הכלל.
30. התובע יטען כי הוא זכאי לכך שיינתנו צווים לשם מניעת עשיית כל דיספוזיציה ברכוש הנ"ל, בלא חשיבות לעובדה שהרכוש רשום על שם האישה בלבד, וזאת כדי לשמור על זכויותיו על פי הדין ברכוש זה.
31. התובע יטען כי את השיתוף בין בני הזוג ניתן גם להסיק ממכלול היחסים ביניהם והמאמץ המשותף לקיום המשפחה.
32. לתובע קמה הזכות על פי הדין לאיזון משאבים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג 1973 והוא מבקש לאזן משאבי בני הזוג במיידי. התובע זכאית לכך שזכויותיו תישמרנה עד שייערך איזון משאבים כולל בינו לבין הנתבעת.
33. התובע זכאי על פי הדין לסעדים המבוקשים על ידו, ובין היתר לקבלת צווים מבית המשפט לשם שמירה על זכויותיו ברכוש הנ"ל, ובית המשפט מתבקש לנקוט כל הצעדים הדרושים לשם שמירת זכויות התובע כאמור ועל פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
34. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעת התובעת, לאור הקירבה בין הצדדים ולאור מקום מגוריהם המשותף.

35. אשר על כן, מתבקש כבוד בית המשפט להזמין את הנתבעת לדין ולהורות כדלקמן:

• א. לפסוק ולהצהיר כי על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, זכאי התובע למחצית זכויותיה של הנתבעת בנכסים המפורטים לעיל להלן ו/או למחצית שוויים ולאלה שיתגלו במהלך המשפט וההליכים.
• ב. למנות באופן דחוף אקטואר אשר יעריך את שווי הזכויות הסוציאליות של הצדדים, לרבות פנסיה, לערוך איזון וליתן פסיקתא לרישום הזכויות בקרן הפנסיה והקופות.
• ג. לנקוט באמצעים לשמירת זכויות התובע בכלל הרכוש והנכסים כפי המפורט ולבצע את איזון המשאבים במיידי .
• ד. להורות לנתבעת לשאת במלוא החזרי המשכנתא הרובצת על הבית, מידיי חודש בחודשו, כל עוד היא מתגוררת בבית הצדדים, וכן להשיב לבעל סך של 50,400 ש"ח בגין תשלומי העבר ששילם במקומה החל מיום גירושו מהבית ועד יום הגשת התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום התשלום ועד יום הפירעון.
• ה. להורות לאישה להעביר לבעל כל חודש מחצית מדמי השכירות המתקבלים בגין יחידת הדיור של הצדדים הצמודה לבית, סך של 1,800 ש"ח לחודש, וכן להשיב לו מחצית מההכנסות שקיבלה בגין השכירות החל מיום 17/11/13 ועד יום הגשת תביעה זו, סך של 25,200 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד יום הפירעון.
• ו. להורות כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהלוואות והתחייבויות אשר היו בחשבונות הבנק בערכם נכון ליום הפירוד. האישה תעביר לבעל מחצית יתרת החוב בחשבון על שם שניהם, שהיתה נכון ליום הפירוד והבעל יעביר לאישה מחצית יתרת ההלוואה, אשר בחשבון על שם האישה, נכון ליום הפירוד.
• ז. להורות כי האישה תעביר לבעל מחצית מהחסכונות והזכויות מכל מן וסוג, אשר היו בחשבון הרשום על שמה, נכון ליום הפירוד. כן שתעביר לבעל כל נכס שיתגלה, כגון אופציות.
• ח. להורות לנתבעת למסור דו"ח מלא ומפורט, המאומת בתצהיר והמלווה באישורים שוטפים מוסמכים מתאימים, על כל הנכסים והזכויות שנרכשו על ידה/או שנרשמו על שמה ו/או ע"ש אחרים מטעמה, על מועד רכישתם, אופן רישומם והצטברותם ומצבם וערכם הנוכחי. וכן לצוות על הנתבעת להמציא ערובות מתאימות להבטחת הזכויות הללו, ככל שיידרש בנסיבות העניין.
• ט. לקבוע שכל פעולה בנכסים ובזכויות כאמור לעיל טעונה הסכמת הצדדים לתביעה זו.
• י. ליתן את כל הסעדים והצווים הזמניים שיידרשו לשם הבטחת ושמירת זכויות התובע על מנת להסיר חשש להברחת נכסים והזכויות (לרבות ההכנסות והרווחים המופקים מהם) ו/או העלמתם ו/או שיעבודם ו/או העברתם לידי צד ג' ללא ידיעתו וללא הסכמתו של התובע.
• יא. להורות על השבת הכספים והנכסים או שוויים, שהוברחו כבר, אם יתגלה שהנתבעת הבריחה כספים.
• יב. לפרק שיתוף במטלטלין אשר בבית הצדדים וברכב המשפחתי.
• יג. התובע שומר לעצמו את הזכות לבקש את כל הסעדים שביקש בתביעה זו, גם לגבי נכסים נוספים וכספים נוספים, אשר יתגלו עקב תביעה זו. כן שומר על זכותו לצרף מסמכים נוספים אשר טרם הספיק לאסוף ולהנפיק.
• יד. במידה והאישה תתבע נכס קריירה מהבעל ו/או תבקש לקזזו, אזי מבוקש להעריך גם את שווי נכס הקריירה שלה ולהעביר לבעל חלקו כפי שיקבע על ידי האקטואר.
• טו. להורות על חלוקה לא שוויונית תוך שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, אם יסתבר כי האישה הוציאה כספים במהלך הנישואין, שלא לצרכי המשפחה.
• טז. לאשר את הצווים הזמניים אשר יינתנו במסגרת תביעה זו.

לאור האמור לעיל מתבקש כב' בית המשפט:

• א. להזמין את הנתבעת לדין.
• ב. ליתן את כל הסעדים המגיעים לתובע מכח נישואיו לנתבעת ומכח זכאותו לשמירת זכויות ולאיזון משאבים, כמבוקש על ידו לעיל.
• ג. לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד.

טלי אויזרוביץ, עו"ד

ב"כ התובע

הפוסט כתב תביעה לאיזון משאבים ופרוק שיתוף בבית עם משכנתא הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

כתב תביעה מאט עורך דין לענייני משפחה טלי אויזרוביץ

1. התובעת והנתבע הינם בני זוג, שנישאו זל"ז כדמו"י ביום ______.
2. מנישואי בני הזוג נולדו שלושה ילדים, __________ בן 3, ________ בן 5.5, ו_________ בן 7.5.
3. הנתבע עובד בחברת היי-טק ומשתכר בסביבות 17,000 ₪ נטו (סה"כ תשלומים בניכוי ניכויי חובה בלבד). כן מקבל הוא מידיי פעם בונוסים. לנתבע רכב מהעבודה וכן פלאפון. עם קבלת כל תלושי השכר של הנתבע תתקבל גובה השתכרותו המדוייק.
4. האישה עובדת כ________ ומשתכרת כ- 16,000 ₪ נטו לחודש וכן מקבלת בונוסים, פעמיים בשנה, רכב ופלאפון מהעבודה.
5. החיים המשותפים בין בני הזוג התנהלו תוך שיתוף פעולה ביניהם, כאשר התובעת מנהלת את משק הבית, מטפלת בילדים ועובדת מחוץ לבית, והנתבע עובד מחוץ לבית, כאשר רוב האחריות לגידול הילדים היתה על האישה.
6. לפני כחודשיים עלו יחסי בני הזוג על שרטון. הצדדים ניסו טיפול זוגי שלא צלח.
7. הצדדים מתגוררים יחד בבית פרטי בן 6 חדרים ב_______, הרשום על שם שניהם ללא הלוואת משכנתא, שכן הצדדים סילקו את ההלוואה לפני כחצי שנה, מכספי הבונוס שקיבלה התובעת ומכספי קופת גמל שהיו על שם הבעל.
8. לבני הזוג חשבון משותף בבנק לאומי ובו מינוס, פיקדון על סך 35,000 ₪, ניירות ערך בסך 171,000 ₪ וכן לצדדים זכויות סוציאליות שצברו ממקום עבודתם, לרבות פנסיה. לאישה קרן השתלמות על שמה בבנק —, על סך של כ- 200,000 ₪ ולבעל קרן השתלמות על שמו, בשווי של כ- 150,000 ₪ אשר תיהיה נזילה בעוד כשנה, למיטב ידיעת האישה.
9. כן קיבל הבעל ממקום עבודתו אופציות שמחציתן שייכת לאישה.
10. לתובעת קמה הזכות על פי הדין לאיזון משאבים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג 1973 וכבוד בית המשפט מתבקש להורות על חלוקת הרכוש וביצוע האיזון בפועל והתובעת זכאית לכך שזכויותיה תישמרנה עד שייערך איזון משאבים כולל בינה לבין הנתבע.
11. כאמור לצדדים זכויות סוציאליות, חסכונות פנסיה וקופות גמל הרשומות על שמם במשותף ובנפרד, אשר יש לאזן ביניהם בהתאם לחוק יחסי ממון, החל מיום הנישואין ועד ליום הקרע. יבוקש כי ימונה אקטואר לצורך הערכת שווי החלק המגיע למי מהצדדים מכל הזכויות הסוציאליות לרבות הפנסיוניות.
12. בין היתר, רכשו בני הזוג את הנכסים ו/או הכספים הבאים, שחלקם רשומים על שם הבעל ו/או האישה, אם כי נכסים אלה שייכים לשניהם בחלקים שווים:

• א. הבעלות בבית הידוע, כחלקה _ בגוש _ ב__, ברח' _________, הרשום על שם שני הצדדים.
• ב. כספים, חסכונות וזכויות ע"ש האישה בקופת גמל וקרנות השתלמות של בנק לאומי.
• ג. כספים, חסכונות וזכויות לרבות כספות של הצדדים, בבנק לאומי-הנהלה ראשית.
• ד. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש הבעל בחברת הביטוח הפניקס.
• ה. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש הבעל בבנק הפועלים.
• ו. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש הבעל בקופת גמל ו/או קרן ההשתלמות ו/או קבוצת ההשקעות —.
• ז. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש הבעל בקופת גמל ו/או קרן ההשתלמות ו/או קרן הפנסיה אילון פסגה.
• ח. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש הבעל בחברת הביטוח איילון.
• ט. כספים, חסכונות, אופציות וזכויות, ע"ש הבעל בחברת _______ בע"מ, מרח' ________.
• י. רכב מסוג___שנת ייצור_______.

13. התובעת סייעה ברכישת הנכסים עצמם, תוך שהיא מטפלת בבית ובילדים ואף יוצאת לעבוד.
14. היה ברור ומובן מאליו לשני בני הזוג כי הם שותפים שווי זכויות לכל הרכוש שנצבר ובבית, ללא יוצא מן הכלל.
15. התובעת תטען כי היא זכאית לכך שיינתנו צווים לשם מניעת עשיית כל דיספוזיציה ברכוש הנ"ל, בלא חשיבות לעובדה שהרכוש רשום על שם הבעל בלבד, וזאת כדי לשמור על זכויותיה על פי הדין ברכוש זה.
16. התובעת תטען כי את השיתוף בין בני הזוג ניתן גם להסיק ממכלול היחסים ביניהם והמאמץ המשותף לקיום המשפחה.
17. לתובעת קמה הזכות על פי הדין לאיזון משאבים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג 1973 והיא מבקשת לאזן משאבי בני הזוג במיידי. התובעת זכאית לכך שזכויותיה תישמרנה עד שייערך איזון משאבים כולל בינה לבין הנתבע.
18. התובעת זכאית על פי הדין לסעדים המבוקשים על ידה, ובין היתר לקבלת צווים מבית המשפט לשם שמירה על זכויותיה ברכוש הנ"ל, ובית המשפט מתבקש לנקוט כל הצעדים הדרושים לשם שמירת זכויות התובעת כאמור ועל פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
19. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעת התובעת, לאור הקירבה בין הצדדים ולאור מקום מגוריהם המשותף.

פירוק השיתוף בבית המגורים

20. הצדדים הינם בעלי זכויות בעלות, בחלקים שווים, בבית הידוע כחלקה _ בגוש _ אשר ברח' _ב___ (להלן:"הבית").
21. התובעת מבקשת לממש את זכויותיה בבית, ולפרק את השיתוף בו, כפנוי מכל אדם, באמצעות מכירתו וחלוקת התמורה שתתקבל מהמכירה.
22. הזכויות בבית אינן ניתנות לחלוקה בעין או בדרך אחרת, אלא רק בדרך של מכירה וחלוקת התמורה.
23. בדירה מתגוררים כיום הצדדים והקטינים. על הנתבע לדאוג לאישה ולקטינים למדור חלופי.
24. אשר על כן, מתבקש כבוד בית המשפט להזמין את הנתבע לדין ולהורות כדלקמן:

• א. לצוות על פירוק השיתוף בזכויות בבית, בדרך של מכירתו כפנוי מכל אדם וחלוקת התמורה שתתקבל מהמכירה – לאחר ניכוי הוצאות המכירה – בין הצדדים בחלקים שווים.
• ב. לתן צו האוסר על הנתבע לבצע כל דיספוזיסציה בזכויותיו בבית, מאחר והדבר עלול לסכל את ביצוע פירוק השיתוף.
• ג. לתן כל סעד או צו שיידרש בנסיבות העניין ביחס לניהול הבית ו/או השימוש בו/או מכירת הזכויות, כאמור לעיל.
• ד. למנות את ב"כ התובעת ככונסת נכסים לשם ביצוע מכירת הזכויות בבית כפנוי וחלוקת התמורה כאמור, אם מינוי שכזה יידרש בנסיבות העניין.
• ה. בסמוך הצו לפירוק השיתוף, לדון ולפסוק, במקרה הצורך, בשאלת מדורם החלופי הכספי של התובעת וילדיה, לפי שיקול דעת בית המשפט ובהתאם לקריטריונים שבדין, כאשר מוצהר כי דמי השכירות הראויים באותה רמת דיור, הינם בסך של 7,000 ₪ לחודש.

25. לצדדים מיטלטלין –תכולת דירה- בבית. התובעת זכאית למחצית שווי תכולת הבית ו/או מחצית לאחר חלוקה בעין.
26. לפי חוק המיטלטלין, תשל"א-1971, ולאור הזכויות הקנייניות ו/או המעיין קנייניות שיש לתובעת במיטלטלין ורצונה לפירוק השיתוף, זכאית התובעת לצו המורה על פירוק השיתוף במיטלטלין.
27. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעת התובעת, לאור הקירבה בין הצדדים ולאור מקום מגוריהם המשותף.
28. אשר על כן יתבקש כב' בית המשפט כדלקמן:

• א. להזמין את הנתבעת לדין.
• ב. לפסוק ולהצהיר כי על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, זכאית התובעת למחצית זכויותיו של הנתבע בנכסים המפורטים לעיל להלן ו/או למחצית שוויים.
• ג. למנות אקטואר אשר יעריך את שווי הזכויות הסוציאליות של הצדדים, לרבות פנסיה, אופציות.
• ד. להורות על פירוק השיתוף בבית ובמטלטלין שבו.
• ה. לנקוט באמצעים לשמירת זכויות התובעת בכלל הרכוש והנכסים כפי המפורט ולבצע את איזון המשאבים במיידי ולחילופין במועד הקבוע בחוק יחסי ממון.
• ו. להורות לנתבע למסור דו"ח מלא ומפורט, המאומת בתצהיר והמלווה באישורים שוטפים מוסמכים מתאימים, על כל הנכסים והזכויות שנרכשו על ידו/או שנרשמו על שמו ו/או ע"ש אחרים מטעמו, על מועד רכישתם, אופן רישומם והצטברותם ומצבם וערכם הנוכחי. וכן לצוות על הנתבע להמציא ערובות מתאימות להבטחת הזכויות הללו, ככל שיידרש בנסיבות העניין.
• ז. לקבוע שכל פעולה בנכסים ובזכויות כאמור לעיל טעונה הסכמת הצדדים לתביעה זו.
• ח. ליתן את כל הסעדים והצווים הזמניים שיידרשו לשם הבטחת ושמירת זכויות התובעת על מנת להסיר חשש להברחת נכסים והזכויות (לרבות ההכנסות והרווחים המופקים מהם) ו/או העלמתם ו/או שיעבודם ו/או העברתם לידי צד ג' ללא ידיעתו וללא הסכמתו של התובע.
• ט. התובעת שומרת לעצמה את הזכות לבקש את כל הסעדים שביקשה בתביעה זו, גם לגבי נכסים נוספים אשר יתגלו עקב תביעה זו.
• י. לאשר את הצווים הזמניים אשר יינתנו במסגרת תביעה זו.

29. לאור האמור לעיל מתבקש כב' בית המשפט:

• א. להזמין את הנתבע לדין.
• ב. ליתן את כל הסעדים המגיעים לתובעת מכח נישואיה לנתבע ומכח זכאותה לשמירת  זכויות ולאיזון משאבים, כמבוקש על ידה לעיל.
• ג. לפרק את השיתוף בבית.
• ד. לחייב את הנתבע בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד.

טלי אויזרוביץ, עו"ד

ב"כ התובעת

הפוסט כתב תביעה לאיזון משאבים כשהבעל עובד היי טק הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

כתב תביעה מאת משרד עורכי דין לענייני משפחה טלי אויזרוביץ

פתח דבר

1. מבוקש שלא לבצע את איזון המשאבים ולא להורות על חלוקת הפנסיה של הבעל עד שלא יפורק השיתוף בבית המגורים, על מנת שלא ליתן לאישה תמריץ לנהל הליך גירושין ארוך ומתיש מתוך כוונה לגור בבית וגם לקבל את חלקה בפנסיה של הבעל. נורה אדומה נדלקת, לאור תביעת האישה לאיזון משאבים מבלי שתבעה את פירוק השיתוף בבית המגורים.
2. בנוסף, יש לקזז את מחצית שכר עבודתה או את מחצית הפנסיה הרעיונית של האישה מחלקה בפנסיה של הבעל כל עוד היא עובדת ומשתכרת, אחרת ייוצר עיוות לפיו היא משתכרת 7,500 ₪ נטו, בגלל שהאריכה תקופת עבודתה מעבר לגיל הפרישה, ובכך דחתה את מועד גמילת הפנסיה השוטפת שלה, שלמחציתה זכאי הבעל, ובנוסף תקבל עוד חלק מפנסיית הבעל, ואילו הבעל יוותר רק עם חלק מהפנסיה שלו, שהיא תחליף השתכרותו, מבלי יכולת לקבל את חלקו בפנסיית האישה. האישה ממשיכה לעבוד כדי להשיא את רווחיה, אך אין לאפשר לה לעשות כן על חשבון הבעל. אם תקוזז מחצית הפנסיה הרעיונית שלה או תקוזז מחצית שכר עבודתה, המהווה נכס קריירה-כושר השתכרות משותף, יתוקן העיוות.
3. תביעת האישה לנכס קריירה מהבעל, הינה לעג לרש. יש לדחותה על הסף, שכן נכס הקריירה של הבעל מוצה עד תום ונסחט עד טיפתו האחרונה, ואיננו. הבעל פרש כחודש לפני התביעה ואינו עובד. דווקא לה נשאר נכס קריירה מסוג כושר השתכרות. לא לחינם הגישה האישה את תביעתה כחודש לאחר פרישת הבעל לפנסיה, זאת מאחר והיא נוהגת בו מנהג- "הכושי עשה את שלו-הכושי יכול ללכת". היא כבר לא חייבת להישאר בת זוגו כדי לקבל הכנסה ממנו. את חלקה בפנסיה השוטפת של הבעל היא תקבל גם בלעדיו. על כן, תביעתה לנכס קריירה, אותו מיצתה עד תום וממנו נהנתה כל חייה, הינה לא רק, חוסר תום לב ממדרגה ראשונה, אלא גם מהווה כפל תביעה, שכן בחלקה בפנסיית הבעל, כבר גלום נכס הקריירה וכושר השתכרותו של הבעל במשך כל חייו עד לפרישתו. הרי כל בר-בי-רב יודע, כי סכום הפנסיה נגזר מכושר ההשתכרות. זאת ועוד, את נכס הקריירה שהיה לו צבר הבעל לפני הנישואין, במשך תקופה לא מבוטלת של 16 שנות עבודה.

עובדות התביעה

4. התובע והנתבעת הינם בני זוג, שנישאו זל"ז כדמו"י ביום 16/8/79 ונפרדו ביום 16/3/13, עת הזמינה האישה לבעל משטרה והעלילה עליו מעשה אלימות, שלא היה, שבעטיה של אותה עלילה נלקח למעצר והורחק למשך שבוע ימים לבנו בצפון הארץ.
5. מנישואי בני הזוג נולדו שלושה ילדים שהינם בגירים. הבעל כבן 67 והאישה כבת 63.
6. מאז אותו אירוע, ביום 16/3/13 (להלן:"מועד הקרע") נפרדו הצדדים, למרות שהם גרים תחת קורת גג אחת, בבית הפרטי המשותף ב______, עד היום, אך מאז ה- 16/3/13, אינם ישנים יחד ואינם מתפקדים כזוג וניהלו מגעים לשם הסדרת הפירוד ביניהם. הם סגרו את החשבון המשותף, בחודש יולי 2014, וניסו הליך גישור, עוד קודם לכך. ביום 22/12/14, הגישה האישה כנגד הבעל תביעה לאיזון משאבים, בפעם השנייה מאז שנת 2009. גם לאחר הגשת התביעה השנייה ניסו הליך גישור, ופנו למגשר אותו בחרו הילדים, שהופסק לאחר פגישה אחת.
7. בנוסף, לא שהה הבעל בארץ במשך כשמונה חודשים, לא ברצף, מיום הקרע ועד סגירת החשבון (מתוך תקופה של שנה וארבעה חודשים). בתקופה זו היה הבעל בהפלגות בחוץ לארץ מיום 14/5/13 ועד 2/9/13, 3.5 חודשים, ומיום 26/12/13 ועד 20/4/14, למשך ארבעה חודשים וכן מיום 8/8/14 ועד 5/10/14, למשך חודשיים נוספים. מצ"ב אישור תקופות הפלגה של הבעל, מסומן כנספח א'.
8. גם האישה בכתב תביעתה טוענת כי זהו מועד הקרע, אך בחוסר תום לב מבקשת לחילופין, לבחור בין מועד הקרע לבן מועד הגשת התביעה על ידה, לפי המועד שממנו היא תרוויח יותר ואין לאפשר זאת.
9. האישה כבר הגישה תביעה כנגד הבעל, עוד ביום 12/10/09, והצדדים חיו גם אז תחת קורת גג אחד, כפרודים, אך ביום 29/3/11 סגרה האישה את תביעתה הראשונה והצדדים חזרו לשלום בית וחיו כזוג עד ליום 16/3/13.
10. בדיעבד הבין הבעל כי החזרה לשלום בית, ביום 29/3/11, שנתיים לפני מועד הקרע הנוכחי, לא הייתה מתוך רצון כן ואמיתי מצד האישה אלא מתוך כוונתה להמתין עד ליציאתו לפנסיה, על מנת לעמוד על המשמר, להיות קרובה אליו ולדעת מתי הוא פורש כדי שתוכל להגיש תביעה מייד עם פרישתו וכך לשמור על הכספים מקרוב וגם להמשיך להתגורר בבית. האישה היתה אובססיבית לכספיי הפנסיה והזכויות הסוציאליות של הבעל ועמדה על משמר. בדיעבד הבין, שכל פעם שנראה לה שהוא פורש הגישה תביעה על מנת לקבל את זכויותיה לטענתה. בשנת 2009 עת הגישה את תביעתה לראשונה, אז חשבה שהבעל עומד לפרוש פרישה מוקדמת. כך כתוב בתביעתה הראשונה. משהבינה שאינו פורש חזרה לשלום בית, לאחר כשנתיים, מתוך כוונה להמתין עד לפרישתו, אך היחסים היו מעורערים מידיי, וביום 16/3/13 פרץ המשבר. בכל זאת, היא נשארה קרובה למידע, שכן הצדדים המשיכו להתגורר בבית אחד, והיא הגישה את תביעתה בדצמבר 2014, כחודש בלבד לאחר פרישתו ביום 31/10/14. לדאבונו, מאז אותו יום, בו הוזמנה משטרה ועד היום לא חזרו הצדדים להיות זוג אלא להיפך, הקרע הלך והעמיק.
11. הבעל עלה ארצה מפולין בהיותו בן עשר, לאחר שעברו הוא ומשפחתו את השואה. הוא עלה לארץ יחד עם הוריו ואחיו. אימו סבלה מבעיות נפשיות קשות כתוצאה מהשואה, אביו נפטר בהיותו בן 17 ואילו אחיו נשלח ללמוד במוסד והוא עצמו נאלץ לצאת בגיל 16 לעבוד ולעזור בפרנסה.
12. הבעל עבד תחילה, כשנתיים במוסך ב–, ולאחר מכן בחברת –, וזאת במשך 16 שנה לפני שהתחתן, החל מכיתה ט', שנת 1963. הוא קיבל את דרגתו הבכירה ותעודת מכונאי ראשי לאוניה, בסמוך לנישואיו (4 חודשים לאחר החתונה), וזה היה שיא הקריירה שלו, קריירה שרכש טרם הנישואין. טרם נישואיו, כבר צבר זכויות במבטחים במשך כ- 16 שנים. תקופה זו מהווה שליש מתקופת עבודתו הכוללת עד מועד הקרע ומחצית מתקופת הצבירה במבטחים (רק עד שנת 2004 צבר זכויות). אמנם האישה בתביעתה מסכימה כי 16/3/13 הוא מועד הקרע ומבקשת לחשב את הזכויות החל מיום הנישואין ועד יום הקרע, אולם בטעות סבורה היא מדובר במחצית הזכויות, ולא כך הוא. יש צורך בחישוב שיבצע מומחה אקטואר, אשר ישום את הזכויות של הצדדים, שנצברו החל מיום הנישואין ועד מועד הקרע.
13. הבעל עבד בחברת — עד לפרישתו בגיל 67, ביום 30/10/14.
14. האישה עבדה טרם נישואיה כמזכירה רפואית אולם לאחר הולדת הבת החליטה לא לעבוד. האישה כן עבדה בשנים שונות במהלך הנישואין והיא עובדת ברצף למעלה משמונה עשרה השנים האחרונות.
15. עבודתו של הבעל התאפיינה בהפלגות לתקופה של חודשיים שלושה ולאחר מכן חופשה בבית למשך זמן זהה להפלגה. לאור זאת, היה הבעל בבית בחופשות למשך תקופות ארוכות, בהם עשה את כל עבודות הבית לרבות ניקיון, כביסה, קניות, בישול, טיפול בילדים, עזרה בלימודיהם ועוד. כשהילדים היו קטנים, היה הבעל יוצא להפלגות קצרות, על מנת שלא להיעדר לתקופה ממושכת. כשהגיע הילד לגיל שנה יצאו האישה והילדים עם הבעל להפלגות. הבעל היה בבית לפני כל לידה, נכח בחדר הלידה והשתתף בתהליך הלידה ועזר במשך כל חופשת הלידה. הילדים היו יוצאים עם הבעל להפלגה בחופשות עם אימם ואף בלעדיה.
16. כך למרות היותו ימאי, השתתף באופן פעיל ואינטנסיבי בטיפוח המשפחה. כן יש לזכור כי שהה בבית בחופשות מן הבוקר עד הלילה במשך כחודשיים שלושה וכך נכח בבית יותר מגברים שעובדים כל יום משמונה עד שמונה. כשהיה בבית שירת את האישה כמו מלכה.
17. הבעל, שגדל כילד יתום, עם אב שנפטר בהיותו בן 17, אם חולה נפשית כתוצאה מהשואה ואח שנשלח למוסד, היה מאושר ביותר מהמסגרת המשפחתית החדשה שהקים. המשפחה החדשה שהקים הייתה הדבר החשוב ביותר בחייו והוא עשה כל שבאפשרותו כדי לשמור עליה.
18. האישה במשך כל זמן הנישואין התגלתה כאישה קשה ושתלטנית שכפתה את רצונותיה על הבעל ועשתה כל שביכולתה על מנת לפלג בינו לבין משפחתו הבסיסית. אימו לא יכלה להיכנס אליהם הביתה, והיו ניסיונות לסכסך בינו לבין אחיו. כל ויכוח היה מידרדר לגידופיי הבעל והעלבתו באמצעות אימו ואחיו. לעומתה, הבעל נהג במשפחתה כאילו הייתה משפחתו, והוא עזר לאחיה ולאימה עד יומה האחרון של האם המנוחה.
19. התנהגותה של האישה הייתה טריגר לכך שהבעל נכנס לדיכאון קשה וחרדה באמצע תקופת נישואיהם וטופל על ידי פסיכיאטר בשיחות ובטיפול תרופתי. המשבר היה על רקע היחסים הזוגיים. יחד עם זאת, המשיך הבעל לעבוד ולהפליג למזרח ולמערב אפריקה, על מנת להביא פרנסה הביתה.
20. למעשה, האישה לא תרמה לקריירה של הבעל ולתפקיד אליו הגיע טרם נישואיו, בכוחות עצמו, אלא נהנתה מפירות המקצוע והניסיון, שרכש עוד טרם הנישואין- נהנתה מפרנסה גבוהה, במשך כל תקופת הנישואין ועד רגע לפני שפרש לגמלאות.
21. הבעל סבל מהתעללות נפשית קשה מצד האישה. קנאה חולנית, חסרת ביסוס במציאות, והצרת צעדיו היו מנת חלקו והוא רק ניסה לרצות את האישה ושירת אותה כמו מלכה. בשנים שקדמו לקרע, החלה האישה להאשים את הבעל בבגידות, שלא היו ולא נבראו. תחילה האשימה אותו בבגידות וכי הוא מנהל רומן עם בת דודתו בקנדה וכי יש לו ילדים ממנה (ראה בכתב התביעה משנת 2009). בתביעה השניה, לאחר שהבעל כבר מסר לה את בדיקת הפוליגרף שעשה, שינתה במעט את גירסתה והיא האשימה אותו בבגידות עם אישה בסין ואף בדתה כי יש לו יש ילדים ממנה.
22. הבעל על מנת להתמודד עם הקושי שהציבה האישה היה מטופל אצל פסיכולוגית בשיחות תרפיה, וספג את ההתעללות הנפשית שהתעללה בו האישה, מבלי לפרק את המשפחה מאחר שכפי שהוסבר לעיל, שלימות המשפחה לאדם כמוהו, שהגיע מרקע של משפחה מפורקת וקרועה, היה הדבר הכי חשוב בחיים.
23. כמובן שלא בגד, לא החזיק טלפונים לשם בגידות ואין לו שום ילדים מלבד ילדיו המשותפים עם אשתו. עד כדי כך הציקו לו האשמותיה ועלבונותיה, אשר שברו את רוחו, עד שפנה ועשה בדיקת פוליגרף, מיוזמתו, כדי להוכיח שהוא לא עשה את כל הדברים שהאישה העלילה עליו. מצ"ב בדיקת פוליגרף מיום 3/10/13, מסומן כנספח ד'.
24. בבדיקת הפוליגרף יצא דובר אמת-שהוא לא בגד, שלא היו לו ילדים אחרים מלבד ילדיו, ושאין לו חשבון או כספת ללא ידיעת אשתו.
25. דווקא האישה שהאשימה את הבעל בהסתרת כספים בכספת משלו ובניהול חשבונות בנק שאינם ידועים לה, דווקא הסתבר שהיא זו שעשתה כן. התגלה לבעל לאחרונה כי האישה מנהלת חשבון בנק בבנק דיסקונט שלא היה ידוע לו, עוד בזמן הנישואין, וכי יש לה עוד מפתח לכספת מלבד הכספת, שהייתה לשניהם בבנק. הסתבר לבעל כי האישה היא, שמאחורי גבו העלימה כספים במשך שנים רבות מהחשבון המשותף, שאת היקפם טרם גילה.
26. הצדדים גרו בבית פרטי ב___, אשר נרכש לפני כשבע שנים, ממכירת דירה שהיתה לבעל מלפני הנישואין, בה גרו כל השנים ומחסכונות אשר חסכו, ללא משכנתא. הבעל שיתף את האישה בדירה שהייתה לו מלפני הנישואין והאישה נרשמה כבעלים שווה לו בבית.
27. בשנת 2012, האישה קיבלה ירושה מאימה, על סך של כ- 130,000 ₪, אותה הכניסה לחשבון נפרד על שמה ולא שיתפה את הבעל בירושה זו.
28. הבעל ירש בשנת 2007 בירושה מאימו, כספיי פיצויים ורנטה מגרמניה במט"ח וכן כספים שקליים. המט"ח היה בחשבון בבנק דיסקונט. הבעל רשם את האישה בחשבון זה, אשר כל הכספים שבו שימשו להוצאות בני הזוג ולא נותר ממנו דבר. בכספים השקליים שירש רכש רכב יונדאי שרשם על שמו. על כן, יש להורות כי רכב היונדאי הינו של הבעל לבדו, שכן מקורו מירושה. האישה רכשה לאחרונה, לאחר הקרע, רכב סוזוקי ששייך רק לה, ייתכן מכספיי ירושת אימה.
29. עוד יפורט כי לבעל מחצית דירה שקיבל בירושה מאימו הרשומה על שמו ועל שם אחיו ואילו לאישה יש חלק מבית שירשה מאימה יחד עם אחיה.
30. הנתבעת עבדה כל השנים, בתקופות שונות ועובדת ברצף בסביבות שמונה עשרה השנים האחרונות. מתוכם בעשר השנים האחרונות, כמזכירה בבית ספר — ומשתכרת כ-7,500 ש"ח נטו, היא היתה אמורה לפרוש לפנסיה בגיל 62 אך האריכה את תקופת עבודתה. מצ"ב תלושי שכר של האישה, מסומן כנספח ה'.
31. הבעל השתכר בהפלגותיו שכר שקלי ושכר דולרי ואילו בחופשותיו השתכר רק שכר שקלי. השכר הדולרי נועד לצרכי הוצאותיו האישיות במסעות-הוצאות אש"ל, אותו קיבל במזומן. כשהיה בהפלגה השכר השקלי נטו עמד על סך של 7,300 ש"ח לחודש והשכר הדולרי עמד על סך של 22,000 ש"ח לחודש. כשהיה בחופשה עמד שכרו על סך של כ- 14,000 ש"ח נטו. בממוצע שנתי עמד שכרו על כ- 19,000 ש"ח בממוצע. מצ"ב תלושי שכר של הבעל, מסומן כנספח ו'.
32. השכר הדולרי ניתן למטרת הוצאות קיום הבעל כשהוא בהפלגות, והבעל אכן הוציא כספים משכר זה לכלכלתו ולרכישת מתנות ומזכרות הביתה. מצ"ב פרוט ממקום עבודתו עבור מה ניתן שכר האש"ל הדולרי, כ- 200 דולר ליום, מסומן כנספח ז'.
33. הבעל בהפלגותיו הוציא הוצאות לצרכיו האישיים לקיומו היומיומי בזמן ההפלגה והעגינה בנמלים, לרכישת מתנות ומזכרות הביתה, היה מטייל סביב מקומות העגינה כשהתאפשר, הוציא הוצאות לעזרה לילדיו הבגירים, שהתחתנו וילדו, עזרה בלימודים ובשכר דירה. הוצאותיו לדוגמא בהפלגות שלאחר מועד הקרע היו בגין: טלפונים, אינטרנט, שמן זית וגבינות ביוון, פנסים, מזכרות, צדפים, טיול בהודו, טיסה למפלים מבואנוס אייריס, שהייה בהונג קונג 4 ימים בתום ההפלגה, נסיעות, תיקי גב, ג'קט לעצמו, קניות בדיוטי פרי, מזון לעצמו, ביגוד, כן רכש מצלמת צלילה, עדשה למצלמה, מצלמה לבן –, פלאפון לבן –, פנינים לבת ולכלה, ארגז כלים לבן–, תמונות רקמה לילדים, שעונים, נעלי בית, כובעים כפפות מעור, עזרה בכלכלה לבן –, תשלום למסיבת בריתה של הנכדה הבת של הבן– ומסיבת החתונה ועוד. יצויין כי בין כך משכורתו זו שלאחר מועד הקרע שייכת אך ורק לו ולא לאישה, אולם בכל זאת מצא לנכון לפרט שכן, האישה סבורה כי בהיותו בהפלגה כל הכסף שקיבל נחסך ולא כך. בעת הנישואין טרם הפירוד כל עודף, ממה שנשאר שלא יצא לצרכיו היומיומיים הקיומיים והאישיים של הבעל ולא לצרכי הילדים והבית, נמסר לאישה והוכנס לכספת משותפת. כך חסכו סך של 89,000 דולר במשך כל שנות הנישואין.
34. הכספת נפתחה לפני שנים רבות והאישה היתה רשומה בה לבדה מרבית השנים. רק בשנת 2007 הצטרף הבעל לכספת ולא ירד אליה כמעט בכלל, אלא האישה היתה זו שיורדת לכספת לבדה מרבית הפעמים. כשכבר ירד היה זה יחד עם האישה, למעט פעם שירד לבד טרם המשבר. לאחר מועד הקרע, כשגילה שלאישה יש מפתח לכספת נוספת שלא היתה ידועה לו, והיא למעשה שיקרה לו, גם ששאל לפשר המפתח הנוסף, סיפרה שזה מפתח הבית הישן, אך לא היה זה מפתח הבית הישן שהיה ארוך יותר ושמור אצל הבעל, אלא מפתח קצר לכספת, לא סמך על האישה וירד לבדוק אם הכספים בכספת. מצ"ב דו"ח ביקורים בכספת, מסומן כנספח ח'. כשירד לבדוק ראה פתק עליו רשום 89,000 דולר, ראה את התיק עם חבילות הכסף, את התכשיטים והאמין שלא חסר כסף. מצ"ב תמונות שצילם את תכולת הכספת, מסומן כנספח ט'.
35. ביום 16/3/13 התעורר ויכוח בין הצדדים בשל העובדה שהבעל שהואשם תדיר על ידי האישה בבוגדנות חוסר אמינות וחוסר שקיפות, וזאת על לא עוול בכפו, גילה כי האישה נוהגת כך בדיוק בו. הוא גילה שיש לה כספת נוספת שהוסתרה ממנו, וגילה כי יש לה חשבון בנק נוסף שהוסתר ממנו, וכי האישה הוציאה כספים מזומנים רבים מחשבון הבנק המשותף, למרות שהוא זה שעושה את כל הקניות לבית, משלם כל התשלומים ואין כל סיבה לאישה להוציא מזומנים בסך של מעל 2,000 ₪ במזומן כמעט כל חודש. כן עשתה קניות מוגזמות באמצעות כרטיסי האשראי שלה. בנוסף, כשבועיים לפני כן נגלה ריב גדול בין הצדדים בו עלבה האישה בבת אחיו שנפטרה ולאחר שהבעל בכה בכי לא נשלט, ביקשה האישה סליחה. הבעל אינו אלים ומעולם במשך 33 שנות נישואיהם לא הוגשה שום תלונה נגדו, אלא להיפך, סבל מהתעללות נפשית של האישה בו, העז ודפק על השולחן על מנת לשחרר את תסכולו. האישה לא היססה ומייד הזמינה משטרה. הבעל ביקש מהשוטרים להיכנס פנימה לבית מהחצר, כי התבייש מהשכנים והם סרבו. הוא ניסה להיכנס לבית בכל זאת ואז התנפלו עליו השוטרים עם שוקר חשמלי, השכיבו אותו על הריצפה ואזקו אותו בכח רב, על רקע צעקותיה של האישה-"אל תרביצו לו, אל תפגעו בו".
36. לאחר מכן הורחק הבעל לשבוע מהבית והיה אצל בנו בצפון. כאשר חזר קיבל נשיקות וחיבוקים ובקשת סליחה אך לאחר שכשבוע הודיעה לבעל שהיא רוצה להתגרש.
37. הצדדים ניסו ללכת לגישור אצל עו"ד –. הבעל התנה הגישור בכך שילכו לכספת ויחלקו את הכסף מאחר ולא סמך יותר על האישה. אכן הסתבר כי חסרים 5,200 דולר. האישה האשימה בכך את הבעל מייד, והוא למרות שידע שלא לקח מאומה באותו רגע הסכים שהיא תקבל 3,800 דולר יותר ממנו. לאחר מכן עשה בדיקת פוליגרף שהוכיחה כי לא לקח את הכסף. כעת הסתבר לו כי האישה לקחה ביום 27/8/12, את הסך של 18,000 ₪ מהכספת, והפקידה בחשבון הבנק ומייד העבירה הכל כנראה לתשלום עבור הקייטרינג לחתונת ביתם, מבלי לומר לו. אם יסתבר שלקחה לעצמה תתבקש להחזיר מחצית הסכום. בכל מקרה היא נהגה באופן מניפולטיבי והשתמשה בחיסרון הכסף, כדי להאשים את הבעל בגניבה, בעודה יודעת שהיא לקחה את הכסף החסר, וכך סחטה עוד 3,800 דולר מעבר למחצית בעת החלוקה, שכן הבעל, איש עדין נפש, לא עמד בהתעללות זו והכפשתו, בייחוד על רקע פירוק המשפחה, שהייתה הדבר החשוב ביותר בחייו.
38. הצדדים חילקו את תכולת הכספת ביניהם. מצ"ב הסכם חלוקת תוכן הכספת מסומן י'. לאחר מספר חודשים סגרו את הכספת, אך הסתבר שהאישה לקחה לעצמה את כל התכשיטים, אשר הינם רכוש משותף לצדדים ולא רכושה הבלעדי של האישה, וזאת למרות שבהסכם הוסכם כי התכשיטים משותפים וכי תכשיטיי אימו של הבעל יושבו לו והם אינם משותפים.
39. האישה נהגה לרכוש לעצמה תכשיטים ואין מדובר במתנות של הבעל לאישה אלא בנכס משותף, כשם שהמזכרות שהוא אוהב, שרכש בחו"ל, הינם נכס משותף ולא מתנה מהאישה.
40. יש לחלק את כל תכולת הבית בעין ו/או על פי שוויו בין הצדדים. מצ"ב הערכת תכולת בית מטעם חברת הביטוח מסומן כנספח יא'.
41. דוגמא וראיה לכך שאין התכשיטים שייכים רק לאישה ולא ניתנו לה במתנה מהבעל, היא שלאחר מועד הקרע, האישה המשיכה בנוהגה לרכוש תכשיטים לעצמה ורכשה עוד תכשיט יהלום, בסוף חודש אוגוסט 2014 באמצעות האשראי החדש שלה, למיטב ידיעת הבעל, שמספרו 3014. מצ"ב קבלה על סך 9,200 ₪ ממילר תכשיטים, מסומן כנספח יב'.
42. ביום 3/8/14 בוטל כרטיס האשראי הישן של האישה אשר ירד מהחשבון המשותף. מצ"ב אישור על ביטול כרטיס, מסומן כנספח יג'. לכרטיס זה היו חובות שהמשיכו לרדת מהחשבון שכן האישה לא העבירה את התשלומים העתידיים מהכרטיס לחשבונה החדש.
43. בכל התקופה עד סגירת החשבון וגם כשהבעל היה בהפלגה הבעל הכניס את משכורתו לחשבון הבנק, ואילו האישה הגבירה הוצאותיה בכרטיסיי האשראי עד שבחודש יולי 14 לא הפקידה את משכורתה והבעל כן הפקיד. הבעל ביטל את כרטיס האשראי שלו ביום 1/7/14 והנפיק כרטיס חדש שיורד מחשבון בנק חדש. כל חיובי הכרטיס הישן העתידיים שנותרו, הועברו לחשבון החדש של הבעל. האישה לא העבירה את חיובי הכרטיס הישן שלה שבוטל לחשבון על שמה, ולכן מהחשבון הסגור המשיך לרדת חיובי האשראי של האישה מתקופת הנישואין. הבעל המשיך להכניס כספים לחשבון זה כדי שלא יהיה במינוס, הן בשל הורדות תשלומי האשראי של האישה והן לשם מימון הוראת קבע של ביטוח הבית.
44. הבעל יבקש כי האישה תשיב לו מחצית מכל הכספים שהפקיד בחשבון המשותף החל מיולי 2014 ועד לאיפוס החובות בחשבון, שכן מדובר בהוצאותיה שלה בעיקר ובהוצאות משותפות. זאת ועוד, מרבית התשלומים באשראי של האישה, הם כתוצאה מניפוח הוצאות מכוון מלפני ולאחר מועד הקרע.
45. בנוסף, כל התקופה מאז סגירת החשבון ביולי 2014, ועד היום הבעל מממן מחשבונו הפרטי שפתח ביולי 2014, את כל הוצאות מדור הבית, ורוכש את המזון ואילו האישה חוסכת את משכורתה, וחיה על חשבונו מבלי לשלם כלום. הבעל אינו מסוגל להתחיל לרכוש אוכל רק לעצמו ולבשל סירים רק לעצמו, והיא אוכלת מהאוכל שהוא קונה ומבשל, מנצלת את טוב ליבו וחיה על חשבונו בכפייה, מבלי להשתתף בהוצאות. מבוקש להורות לאישה כי החל מיום 1/7/14 תשיב לבעל מחצית מהוצאות הבית והמדור לרבות: חשמל, ועד מקומי ______, תשלומי רשויות ______, ארנונה, מים וביוב, מי עדן, טלפון, תשלום לשירותי בריאות כללית, כבלים ואינטרנט, בהתאם לקבלות שיגיש לה, וזאת עד למכירת הבית ופינויו. יצויין כי על הוצאות המזון בלבד, שהוציא הבעל עבור האישה, מחודש יולי 2014 ועד הגשת התביעה על ידו, הבעל מוחל עליהם, אולם מיום הגשת התביעה על ידו מתבקשת האישה להשתתף במימון רכישת המזון, כל עוד הצדדים גרים יחד וכל עוד היא אוכלת מהאוכל שהוא קונה ומבשל.
46. כן גילה הבעל כעת כי האישה הוציאה את כל כספי קופת כנרת פסגות, משום שכאשר איפסה את הקופה משכה את השקלים הבודדים לחשבון המשותף הישן שהיה בבעלות בני הזוג באוגוסט 2009 בסמוך לתביעה הראשונה. הבעל אינו יודע היכן הכספים ולמה שימשו וככל שהועלמו יש לפסוק לו מחצית הסכום. מצ"ב אישור איפוס קופת פסגות מיום 9/8/09, מסומן כנספח טז'.
47. עוד העלימה האישה את כל הכספים שהיו לצדדים על שמה בקופת גדיש. הבעל מבק כי האישה תשיב לו מחצית מפידיון הקופה.
48. כב' בית המשפט יתבקש להתחשב גם בכספים אלו אשר הועלמו עוד טרם מועד הקרע ולהורות לאקטואר לבדוק במסגרת חוות דעתו, את כל הקופות שהיו על שם האישה אותם הבריחה והעלימה טרם ועד מועד הקרע.
49. כאמור לצדדים זכויות סוציאליות, חסכונות פנסיה וקופות גמל הרשומות על שמם בנפרד, אשר יש לאזן ביניהם בהתאם לחוק יחסי ממון, החל מיום הנישואין ועד ליום הקרע. יבוקש כי ימונה אקטואר לצורך הערכת שווי החלק המגיע למי מהצדדים מכל הזכויות הסוציאליות לרבות הפנסיוניות.
50. לצדדים קופת גמל נוספת במנורה, הרשומה על שם הבן —, אך שייכת לשניהם ומבוקש לאזנה ולהורות במסגרת האיזון על חלוקת החיסכון בקופת גמל נכון למועד החלוקה, וזאת במידה ולא נעשתה פעולה חד צדדית על ידי האישה לאחר מועד הקרע, מדובר בקופת יתר ג' ויתר ד' במנורה מבטחים, על סך של כ- 93,000 ₪. אם נעשתה פעולה חד צדדית, יש להורות לאישה להשיב כל מה שלקחה, ללא ידיעת הבעל. הקופה נחסכה באמצעות הוראת קבע מהחשבון המשותף. מצ"ב תדפיס תנועות בקופה, מסומן כנספח יח'.
51. הבעל עם פרישתו קיבל ממבטחים מענק שחרור בסך של כ- 100,000 ₪ לאחר מס, וכן פיצויים בסך 576,000 ₪, אשר מהם יתכן ועוד ירד מס במהלך 6 השנים הבאות. יצויין כי לא מחצית הפנסיה והזכויות הסוציאליות, שייכת לאישה אלא אולי בין 25 ל- 33 אחוז (הבעל לא יודע בדיוק כמה אחוזים ואקטואר מומחה צריך לחשב זאת), שכן חלק ניכר מתקופת הצבירה-16 שנים מתוך 48 שנות עבודה, שעד לקרע, לא צברה איתו האישה, וחלק מן הסכומים נצברו רק עד שנת 2004. יש למנות אקטואר שיקבע את חלקה בקיזוז מיידי של החלק שמגיע לבעל בזכויות ובפנסיה השוטפת העתידית של האישה, שכן האישה כבר היתה אמורה לצאת לפנסיה אך האריכה את תקופת עבודתה. מצ"ב אישור מענק ופיצויים של הבעל מסומן כנספח יט'.
52. נוצר עיוות שיש לתקנו, תוך שימוש בסעיף 8 או בכל דרך אחרת לרבות ועשית הישר והטוב ועשיית צדק. האישה כבר עברה את גיל הפנסיה והייתה אמורה לקבל פנסיה שוטפת, אשר מחציתה שייכת לבעל. אך האישה, האריכה את תקופת עבודתה, ומונעת מהבעל לקבל את חלקו בפנסיה שלה. בכך היא פוגעת בזכויות של הבעל ונוגסת בהן מבלי שקיבלה את הסכמתו. לו הייתה מקבלת פנסיה, היה חלק הבעל בפנסיה שלה מקוזז מהחלק שהוא אמור להעביר לה. אין זה הוגן כי הבעל אשר משתכר מהפנסיה והיא תחליף משכורת עבורו, יעביר לאישה חלק ניכר ממנה, ללא קיזוז חלקו בפנסיה השוטפת של האישה, בעוד היא עובדת ומשתכרת, כדי להשיא את רווחיה, ושכרה אינו מהווה פנסיה. זכותה להשיא את רווחיה, אך לא על חשבון הבעל. על מנת לתקן את העיוות יש לקזז את מחצית הפנסיה השוטפת הרעיונית של האישה, מחלקה בפנסיה השוטפת של הבעל, או לקזז את מחצית משכורתה מחלקה בפנסיה השוטפת של הבעל, כשיתוף בנכס מסוג כושר השתכרות או לקבוע כי תתחיל לקבל את חלקה בפנסיית הבעל מהיום בו היא תפרוש לפנסייה.
53. הבעל יבקש את מחצית כושר השתכרותה של האישה אשר נצבר בזמן הנישואין תוך סיועו המלא כמתואר לעיל. האישה ממשיכה לעבוד כמזכירה ומשתכרת 7,500 ₪ גם לאחר גיל פרישה ויכולה לעבוד בכך עוד שנים רבות וממושכות. הבעל לעומתה, פרש בגיל 67 ואינו יכול לעבוד יותר כימאי. הוא מיצה עד תום את נכס הקריירה שלו והאישה נהנתה מנכס זה עד כמעט יום עבודתו האחרון. אשר על כן מבוקש כי האישה תעביר לבעל מידיי חודש את מחצית משכורתה נטו, של האישה עד ליום פרישתה ומיום פרישתה יבקש את מחצית הפנסיה השוטפת שלה. במקביל תקבל האישה את חלקה בפנסיה השוטפת של הבעל.
54. כן יבקש הבעל להורות על רישומו המיידי והישיר כעמית בקרן הפנסיה של האישה ובשאר זכויותיה הסוציאליות.
55. לבעל נודע לאחרונה כי האישה החזיקה בזמן הנישואין חשבונות בנק על שמה וכספת על שמה, אשר הסתירה מפניו שם חסכה כספים משותפים, שמקורם, ממשכורתה, מזכויותיה בעבודה, ממזומנים שהוציאה והבריחה מחשבון הבנק המשותף, מקופות גמל, מחסכונות וקרנות שהיו על שמה, אך נצברו בזמן הנישואין והם משותפים לצדדים. כל אלה פדתה, משכה ורוקנה באופן חד צדדי, לרבות מכספים שלקחה מהכספת המשותפת, מבלי שהבעל ידע (ניתן לראות כי היא זו שירדה לכספת כל העת לבדה והייתה גם תקופה ארוכה שהיא הייתה רשומה לבדה בכספת). מבוקש להביא במסגרת איזון המשאבים, כל חשבון בנק וכל כספת אשר מקורם לפני מועד הקרע הרשום על שם האישה לבדה, אך שייך לשני הצדדים (גם אם נפתחו לאחר מועד הקרע אך יוכח כי הופקדו ו/או מצויים שם זכויות שמקורם טרם הקרע).
56. ראה נספח יד'1 שם ניתן לראות כי האישה נהגה להוציא מזומנים באלפי שקלים בכספומט מידיי חודש, מעבר להוצאותיה בכרטיס האשראי, וזאת ללא שרכשה במזומנים אלו מזון או ביגוד או שילמה את הוצאות הבית. כאמור, הבעל רכש את המזון ושילם את עיקר הוצאות הבית הן בזמן הנישואין והן לאחר הקרע ואף לאחר הקפאת החשבון המשותף.
57. במהלך הדיון לאחר קבלת כל המסמכים מהבנקים, ככל שיוכח כי האישה הבריחה כספים מהבעל, או הוציאה כספים שלא לצרכי המשפחה, גם כאלו שהוברחו טרם הגשתה את התביעה הראשונה בשנת 2009, יבקש הבעל כי מחצית מכספים שהוברחו, בכל עת, תושב לו. כן יבקש שבמידה ויתברר כי הוצאו כספים שלא לצרכי המשפחה, מחשבון הבנק המשותף הנוכחי או החשבון המשותף שהיה טרם הגשת התביעה הראשונה (אשר נסגר ובמקומו נפתח החשבון המשותף הנוכחי), כי תשיב לו מחצית הכספים בתוספת ריבית והצמדה או לחילופין, שהאיזון יהיה לא שוויוני באופן שחלקו ברכוש יהיה גדול יותר, תוך עשיית שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון.
58. בין היתר, רכשו בני הזוג את הנכסים ו/או הכספים הבאים, שחלקם רשומים על שם הבעל ו/או על שם האישה, אם כי נכסים אלה שייכים לשניהם בחלקים שווים ו/או בחלקים כפי שיקבע אקטואר:

• א. כספים, חסכונות וזכויות לרבות כספות, בבנק הפועלים-הנהלה ראשית.
• א. כספים, חסכונות וזכויות לרבות כספות, בבנק דיסקונט-הנהלה ראשית.
• ב. כספים, חסכונות וזכויות לרבות כספות, בבנק לאומי-הנהלה ראשית.
• ג. כספים, חסכונות וזכויות לרבות כספות, בבנק הדואר-הנהלה ראשית.
• ד. כספים, חסכונות וזכויות לרבות כספות, בבנק אוצר החייל-הנהלה ראשית.
• ה. כספים, חסכונות וזכויות לרבות כספות, בבנק אוצר יהב-הנהלה ראשית.
• ו. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש האישה בקופת גדיש.
• ז. כספים, חסכונות וזכויות ע"ש האישה בקופת גמל וקרנות השתלמות של הלמן אלדובי.
• ח. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש האישה בקופת מינהל השתלמות.
• ט. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש האישה בקופת חריש יהבית.
• י. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש האישה מכל מקומות עבודתה, לרבות מענק פרישה, ימי חופשה ומחלה ופיצויי פיטורין.
• יא. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש האישה בקופת מגדל מקפת החדשה.
• יב. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש האישה בקופת פסגות גדיש כללי.
• יג. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש האישה בקופת קה"ש פקידים כללי.
• יד. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש האישה בקופת מינהל קה"ש.
• טו. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש האישה בקופת פסגות כנרת-נסגרה על ידה ביום 9/8/09 חודשיים לפני הגשת התביעה הראשונה.
• טז. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, ופנסיה ע"ש בן הצדדים — בחברת מנורה מבטחים.
• יז. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש הבעל בפסגות שנצברו בזמן הנישואין.
• יח. כספים, חסכונות וזכויות, קופות גמל, קרנות השתלמות ופנסיה ע"ש הבעל ממקום עבודתו החל מיום הנישואין ועד ליום 16/3/13.
• יט. נכס קריירה לאישה מסוג כושר השתכרות בסך 7,500 ₪ נטו לחודש.

59. התובע סייע ברכישת הנכסים עצמם, תוך שהוא מפרנס יחד כל השנים ובמקביל מטפל בבית ובילדים באופן מלא מן הבוקר עד הערב במחצית השנה. גם במחצית השניה, הילדים לבדם או עם האישה, הצטרפו אליו למסעות פעמים רבות.
60. היה ברור ומובן מאליו לשני בני הזוג כי הם שותפים שווי זכויות לכל הרכוש שנצבר בזמן הנישואין, לרבות מטלטלין ותכשיטים, למעט תכשיטים שקיבל הבעל מאימו המנוחה, ניצולת השואה השייכים רק לו.
61. התובע יטען כי היא זכאי לכך שיינתנו צווים לשם מניעת עשיית כל דיספוזיציה ברכוש הנ"ל, בלא חשיבות לעובדה שהרכוש רשום על שם האישה בלבד, וזאת כדי לשמור על זכויותיו על פי הדין ברכוש זה.
62. התובע יטען כי את השיתוף בין בני הזוג ניתן גם להסיק ממכלול היחסים ביניהם והמאמץ המשותף לקיום המשפחה.
63. לתובע קמה הזכות על פי הדין לאיזון משאבים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג 1973 והוא מבקש לאזן משאבי בני הזוג במיידי. התובע זכאי לכך שזכויותיו תישמרנה עד שייערך איזון משאבים כולל בינו לבין האישה.
64. התובע זכאי על פי הדין לסעדים המבוקשים על ידו, ובין היתר לקבלת צווים מבית המשפט לשם שמירה על זכויותיו ברכוש הנ"ל, ובית המשפט מתבקש לנקוט כל הצעדים הדרושים לשם שמירת זכויות התובע כאמור ועל פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג.

פירוק השיתוף בבית המגורים

65. הצדדים הינם בעלי זכויות בעלות, בחלקים שווים, בבית הידוע כחלקה _ בגוש _ אשר ברח' _ ב______ (להלן:"הבית").
66. התובע מבקש לממש את זכויותיו בבית, ולפרק את השיתוף בו, כפנוי מכל אדם, באמצעות מכירתו וחלוקת התמורה שתתקבל מהמכירה.
67. הזכויות בבית אינן ניתנות לחלוקה בעין או בדרך אחרת, אלא רק בדרך של מכירה וחלוקת התמורה.
68. בדירה מתגוררים כיום הצדדים בלבד.
69. אשר על כן, מתבקש כבוד בית המשפט להזמין את הנתבעת לדין ולהורות כדלקמן:

• א. לצוות על פירוק השיתוף בזכויות בבית, בדרך של מכירתו כפנוי מכל אדם וחלוקת התמורה שתתקבל מהמכירה – לאחר ניכוי הוצאות המכירה – בין הצדדים בחלקים שווים.
• ב. לתן צו האוסר על הנתבעת לבצע כל דיספוזיסציה בזכויותיה בבית, מאחר והדבר עלול לסכל את ביצוע פירוק השיתוף.
• ג. לתן כל סעד או צו שיידרש בנסיבות העניין ביחס לניהול הבית ו/או השימוש בו/או מכירת הזכויות, כאמור לעיל.
• ד. למנות את ב"כ התובע ככונסת נכסים לשם ביצוע מכירת הזכויות בבית כפנוי וחלוקת התמורה כאמור, אם מינוי שכזה יידרש בנסיבות העניין.

70. לצדדים מיטלטלין –תכולת דירה, מוצרי חשמל תכשיטים ומזכרות- בבית. התובע זכאי למחצית שווי תכולת הבית ו/או מחצית לאחר חלוקה בעין. ראה הערכת תכולת בית מאת חברת הביטוח. כיוצא מן הכלל התכשיטים אשר התקבלו מאם התובע שייכים רק לו. כך גם בהסכם שבין הצדדים שנעשה עם חלוקת תוכן הכספת בבנק.
71. לפי חוק המיטלטלין, תשל"א-1971, ולאור הזכויות הקנייניות ו/או המעיין קנייניות שיש לתובע במיטלטלין ורצונו לפירוק השיתוף, זכאי התובע לצו המורה על פירוק השיתוף במיטלטלין.
72. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעת התובע, לאור הקירבה בין הצדדים ולאור מקום מגוריהם המשותף.
73. אשר על כן, מתבקש כבוד בית המשפט להזמין את הנתבעת לדין ולהורות כדלקמן:

• א. להורות על פירוק השיתוף בבית המגורים. מבוקש כי טרם ביצוע איזון המשאבים ינתן צו פירוק שיתוף בבית.
• ב. לפסוק ולהצהיר כי על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, זכאי התובע למחצית זכויותיה של הנתבעת בנכסים המפורטים לעיל להלן ו/או למחצית שוויים.
• ג. לפסוק לבעל את מחצית כושר השתכרותה של האישה אשר נצבר בזמן הנישואין. לפסוק כי לבעל אין נכס קריירה מסוג כושר השתכרות החל מיום פרישתו. להורות לאישה להעביר לבעל מידיי חודש את מחצית משכורתה נטו, עד ליום פרישתה ומיום פרישתה יקבל הבעל את מחצית הפנסיה השוטפת שלה (כשבכל אותה תקופה זכאית האישה לחלקה בפנסיה השוטפת של הבעל). לחילופין להשתמש בסעיף 8 על מנת לדחות את חלוקת הפנסיה של הבעל עד לפרישת האישה לפנסיה.
• ד. לאחר מתן צו פירוק שיתוף בבית, למנות אקטואר אשר יעריך את שווי הזכויות הסוציאליות של הצדדים, מכל מין וסוג, לרבות פנסיה, ימי מחלה, פיצויים, מענק פרישה, ימי חופשה, נכס קריירה כושר השתכרות (להלן:הזכויות"), הכל בתקופת הצבירה המשותפת, מיום הנישואין ועד יום הקרע. כן להורות לו לקזז כבר עתה, טרם יציאת האישה לפנסיה, והחל מיום הגשת תביעת האישה, את חלקו של הבעל בזכויות האישה לרבות חלקו בכושר השתכרותה או חלקו בפנסיה הרעיונית השוטפת של האישה, מחלקה של האישה בפנסיה השוטפת של הבעל ובזכויותיו כאמור.
• ה. לפסוק בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014 כי האיש זכאי שזכויותיו בפנסיית האישה ובכל זכויותיה הסוציאליות מכל מין וסוג, תירשמנה בגופים המנהלים באופן עצמאי.
• ו. להורות לאקטואר להביא בחשבון במסגרת חוות דעתו, זכויות מכל מן וסוג ונכסים סוציאליים, לרבות קופות גמל, קרנות, פיצויים, ימי מחלה וחופשה עתידיים וכאלה אשר נפדו טרם מועד הקרע או אחריו, והועלמו ו/או אשר לא הועברו לחשבון משותף, לרבות פסגות כנרת, גדיש וכן לבדוק במסגרת חוות דעתו,  את כל הקופות שהיו על שם האישה אותם הבריחה והעלימה במהלך הנישואין, טרם ועד מועד הקרע וכן להעריך את נכס הקריירה של האישה.
• ז. מבוקש לחלק את החובות והזכויות של בני הזוג, בן השאר גם כספים שהוציאה האישה במזומן והעלמתם, מחשבון הבנק המשותף ו/או מחשבונות בנק וכספות הרשומות על שמה בלבד. כן להביא בחשבון את זכויות הצדדים בכל חשבונות הבנק שהיו להם בזמן הנישואין ללא קשר אם רשומים הם על שם מי מהם לבד, נכון למועד הקרע, לרבות כספים שהוברחו משם. לרבות כספים שהעלימה במשך שנות הנישואין ועוד לפני הגשת התביעה בשנת 2009. כן להורות לאישה למסור כל מסמך לעיון הבעל לשם השקיפות והאמינות וליתן צו ויתור סודיות כלכלי.
• ח. כן מבוקש כי האישה תשיב לבעל את מחצית כל הכספים שהפקיד באופן חד צדדי, לחשבון המשותף המוקפא, החל מיום 1/7/14 ועד ליום פסק הדין, על מנת שלא יהיו יתרות שליליות, הכל בתוספת הצמדה וריבית.
• ט. בנוסף מבוקש להורות לאישה לשלם לבעל מחצית מכל הוצאות הבית כמפורט בתביעה החל מיום 1/7/14 ועד ליום מכירת הבית ופינויו, בתוספת הצמדה וריבית.
• י. מבוקש כי תשיב לבעל מחצית מסך 3,800 דולר שקיבלה ביתר מכספי הכספת בשל מניפולציה שהפעילה על הבעל.
• יא. להורות לאישה להשיב לבעל מחצית כל הכספים שהוברחו על ידה עוד טרם הגשתה את התביעה הראשונה בשנת 2009. במידה ויתברר כי הוצאו כספים שלא לצרכי המשפחה, מחשבון הבנק המשותף הנוכחי או החשבון המשותף שהיה טרם הגשת התביעה הראשונה (אשר נסגר ובמקומו נפתח החשבון המשותף הנוכחי), כי תשיב לבעל מחצית הכספים בתוספת הצמדה וריבית ולחילופין כי האיזון יהיה לא שוויוני באופן שחלקו ברכוש יהיה גדול יותר, תוך עשיית שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון.
• יב. מבוקש להביא במסגרת איזון המשאבים, כל חשבון בנק וכל כספת אשר מקורם לפני מועד הקרע הרשום על שם האישה לבדה, אך שייך לשני הצדדים (גם אם נפתחו לאחר מועד הקרע אך יוכח כי הופקדו ו/או מצויים שם זכויות שמקורם טרם הקרע).
• יג. להורות במסגרת האיזון על חלוקת החיסכון בקופת גמל נוספת הרשומה על שם הבן –, אך שייכת לשניהם נכון למועד החלוקה, במידה ולא נעשתה פעולה חד צדדית על ידי האישה לאחר מועד הקרע. מדובר בקופת יתר ג' ויתר ד' במנורה מבטחים, על סך של כ- 93,000 ₪.
• יד. להורות לאישה לשלם לבעל מחצית קופת פסגות כנרת שהבריחה בשנת 2009, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הפידיון עד יום התשלום בפועל.
• טו. להורות לאישה לשלם לבעל מחצית כל הכספים שהיו בקופת גדיש, אותם העלימה, בתוספת ריבית והצמדה מיום הפידיון עד יום התשלום בפועל.
• טז. לנקוט באמצעים לשמירת זכויות התובע בכלל הרכוש והנכסים כפי המפורט ולבצע את איזון המשאבים במיידי.
• יז. להורות לנתבעת למסור דו"ח מלא ומפורט, המאומת בתצהיר והמלווה באישורים שוטפים מוסמכים מתאימים, על כל הנכסים והזכויות שנרכשו על ידה/או שנרשמו על שמה ו/או ע"ש אחרים מטעמה, על מועד רכישתם, אופן רישומם והצטברותם ומצבם וערכם הנוכחי. וכן לצוות על הנתבעת להמציא ערובות מתאימות להבטחת הזכויות הללו, ככל שתידרש בנסיבות העניין.
• יח. לקבוע שכל פעולה בנכסים ובזכויות כאמור לעיל טעונה הסכמת הצדדים לתביעה זו.
• יט. ליתן את כל הסעדים והצווים הזמניים שיידרשו לשם הבטחת ושמירת זכויות התובע על מנת להסיר חשש להברחת נכסים והזכויות (לרבות ההכנסות והרווחים המופקים מהם) ו/או העלמתם ו/או שיעבודם ו/או העברתם לידי צד ג' ללא ידיעתו וללא הסכמתו של התובע.
• כ. להורות על השבת הכספים והנכסים או שוויים, שהוברחו כבר, בכל עת, אם יוכח שהנתבעת הבריחה כספים, בתוספת הצמדה וריבית.
• כא. התובע שומר לעצמו את הזכות לבקש את כל הסעדים שביקש בתביעה זו, גם לגבי נכסים נוספים וכספים נוספים, אשר יתגלו עקב תביעה זו. כן שומר על זכותו לצרף מסמכים נוספים אשר טרם הספיק לאסוף ולהנפיק.
• כב. להורות על חלוקה לא שוויונית תוך שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, אם יסתבר כי האישה הוציאה כספים במהלך הנישואין, שלא לצרכי המשפחה או העלימה כספים מהתובע.
• כג. להורות על פירוק השיתוף בבית ובמטלטלין שבו, לרבות התכשיטים המשותפים. כן להורות כי רכב היונדאי אשר על שם הבעל שייך לבעל בלבד ואילו רכב על שם האישה, שייך לאישה.
• כד. לאשר את הצווים הזמניים אשר יינתנו במסגרת תביעה זו.
• כה. ליתן לתובע רשות לפצל סעדיו בגין כל סעד ו/או עילה.

לאור האמור לעיל מתבקש כב' בית המשפט:

• א. להזמין את הנתבעת לדין.
• ב. ליתן את כל הסעדים המגיעים לתובע מכוח נישואיו לנתבעת ומכוח זכאותו לשמירת זכויות ולאיזון משאבים, כמבוקש על ידו לעיל.
• ג. לפרק את השיתוף בבית ובמטלטלין.
• ד. לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד.

טלי אויזרוביץ, עו"ד

ב"כ התובע

הפוסט כתב תביעה לאיזון משאבים ולפרוק איזון פנסיה הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

כתב תביעה מאת עורך דין הסכם ממון טלי אויזרוביץ

1. התובעת והנתבע הינם בני זוג, שנישאו זל"ז בנישואין אזרחיים באוקטובר שנת -. אלו הם נישואיהם השניים של בני הזוג. לנתבע שתי בנות בגירות מנישואיו הראשונים.

2. מנישואיי בני הזוג נולדו להם הקטינים —, בת חמש, —- יליד, בן שנתיים.

3. הצדדים מתגוררים בשיכון דן, בבית פרטי בן 6 חדרים, אותו הם שוכרים בשכירות של 6,700 ₪ לחודש. יחד איתם מתגוררות בנותיו הבגירות של הבעל.

4. הנתבע הגיע לנישואין ללא כל רכוש. מחצית הדירה מנישואיו הראשונים נמכרה לאשתו. מצורף לרשימת המסמכים הסכם הגירושין שלו.

5. הנתבע הבעל הינו איש תוכנה, עבד כמנהל צוות פיתוח, בשנתיים האחרונות הקים חברה פרטית, אשר הנתבע הוא העובד היחידי, ועוסק בייעוץ לחברות שונות. הוא מנהל את החברה ועובד מהבית. לנתבע הכנסות של כ-50,000 ₪ לחודש ולאחר ניכוי מס הכנסה וביטוח לאומי ומע"מ נותרת בידו הכנסה של כ- 35,000 ₪ נטו לחודש לפחות.

6. בנוסף הבעל שותף בחברות שונות בחו"ל ומקבל הכנסות מחברות אלו מעת לעת, בסכומים ניכרים. הוא השקיע סכומים ניכרים בשותפויות השונות. ב- 2006 לדוגמא, הרויח כ- 30,000 דולר, ובאפריל 2007 למשל קיבל כ 50,000 ₪ נטו מהשקעה אחת ועוד כ-20,000 ₪ נטו מהשקעה אחרת, והאישה אינה יודעת מה עשה הבעל בכספים אלו ואם לא היו רווחים נוספים. הבעל העלים מהאישה.

7. האישה אינה עובדת עקב מחלה אוטואימונית בה חלתה, בגינה קיבלה 100% נכות זמנית, החל מחודש פברואר 2011 ועד יוני 2012. בשלב זה, מקבלת האישה גימלת אי כושר עבודה בסך של כ- 13,500 ₪ לחודש וכן גימלת נכות מביטוח לאומי בסך 2,447 ₪. לפני שחלתה עבדה האישה כתכניתנית והשתכרה כ- 14,500 ₪ נטו.

8. האישה גילתה כי הבעל בוגד בה עם נשים שונות ועל רקע זה החליטו הצדדים להיפרד. הבעל ביזבז כספים על נערות ליווי ושיחות ארוטיות ועליו להשיב מחצית מכספים אלו לאישה. הבעל הודה בפניה כי בילה יומיים בלאס וגאס, וביזבז כסף על נשים, כשנסע לחו"ל במסגרת עבודתו.

הרכוש

9. כאמור הבעל שותף בחברות שונות בחו"ל ומקבל הכנסות מחברות אלו מעת לעת, בסכומים ניכרים. הוא השקיע סכומים ניכרים בשותפויות השונות, לפי המסמכים שמצויים כרגע ברשות האישה וייתכן כי השקיע יותר. הבעל העלים את רווחי השקעות אלו. מבוקש למנות רו"ח חוקר מטעם בית המשפט על מנת שיעריך את רווחי הבעל בשנים אלו, ומבוקש להורות לבעל להשיב לאישה מחצית מרווחים אלו. כמו כן מבוקש לשום שווי חלקה של האישה בחברות. לחילופין בלבד, על הבעל להשיב לאישה מחצית מסך כל השקעתו בשותפויות בתוספת ריבית והצמדה.

10. החברה של הבעל — בע"מ, שייכת אף היא לשני הצדדים. מבוקש למנות רו"ח מטעם בית המשפט אשר ישום את שווי חלקו של הבעל בחברה, ולהורות על חלוקת שוויו בין הצדדים. בנוסף צבר הבעל נכס קריירה וקשרים במשך שנות הנישואין והאישה זכאית למחצית מנכס זה. יצויין כי הבעל מספר שמכר את החברה בעשרים אלף ₪. יש לבדוק סיפור זה גם ואם נכון, יש לשום שווי אמיתי של החברה ולחייבו בתשלום הריאלי.

11. לאישה חשבון בנק על שמה ולבעל חשבון בנק על שמו. מבוקש לאזן את החסכונות בחשבונות הבנק של הצדדים מיום נישואיהם ועד ליום הגשת התביעה, למעט את כספי גימלת הנכות מביטוח לאומי ומביטוח אובדן כושר עבודה, אשר הצטברו בחשבון האישה ודרושים לה להבטחת עתידה בנפרד מהבעל.

12. יצויין כי לאישה דירת שני חדרים בתל אביב מלפני הנישואין, עליה רובצת משכנתא, שמשולמת מהשכרת הדירה. הדירה מושכרת תמורת 5,000 ₪ לחודש והמשכנתא היא בסך של כ-4,200 ₪ לחודש. מדובר בדירה השייכת לאישה בלבד בהתאם לחוק יחסי ממון.

13. הבעל והאישה צברו זכויות סוציאליות לרבות פנסיה אותם יש לאזן בין הצדדים.

14. הצדדים רכשו שני רכבים בזמן הנישואין אשר רשומים על שם הבעל אך שייכים לשני הצדדים מחצה ומחצה.

15. בין היתר, רכשו בני הזוג את הנכסים ו/או הכספים הבאים, שחלקם רשומים על שם הבעל אם כי, כי נכסים אלה שייכים לשניהם בחלקים שווים:

(להלן: " הנכסים")

16. התובעת תטען כי היא זכאית לכך שיינתנו צווים לשם מניעת עשיית כל דיספוזיציה ברכוש הנ"ל, בלא חשיבות לעובדה שהרכוש רשום על שם בעלה בלבד, וזאת כדי לשמור על זכויותיה על פי הדין ברכוש זה.

17. לתובעת חשש סביר ומבוסס כי הנתבע עומד לסכל את זכויותיה העכשוויות העתידיות ברכוש הנ"ל ע"י מכירת הרכוש, שיעבודו כנגד הלוואות פיקטיביות, או יזומות, או העברתו לצד ג' באופן שייגרם לתובעת נזק בלתי הפיך בעתיד.

18. לתובעת קמה הזכות על פי הדין לאיזון משאבים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג 1973 וכבוד בית המשפט מתבקש להורות על חלוקת הרכוש וביצוע האיזון בפועל.

19. התובעת זכאית לכך שזכויותיה תישמרנה עד שייערך איזון משאבים כולל בינה לבין הנתבע.

20. התובעת זכאית על פי הדין לסעדים המבוקשים על ידה, ובין היתר לקבלת צווים מבית המשפט לשם שמירה על זכויותיה ברכוש הנ"ל, ובית המשפט מתבקש לנקוט כל הצעדים הדרושים לשם שמירת זכויות התובעת כאמור ועל פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג.

21. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעת התובעת, לאור הקירבה בין הצדדים ולאור מקום מגוריהם המשותף.

22. יצויין כי נספחי כתב התביעה מצורפים לרשימת המסמכים המפורטת שצורפה לתביעת המזונות זאת על מנת למנוע כפל מסמכים.

23. אשר על כן יתבקש כב' בית המשפט כדלקמן:

• א. להזמין את הנתבע לדין.

• ב. כב' ביהמ"ש יתבקש לאזן את הרכוש המפורט בתביעה ורכוש נוסף אשר יתברר במהלך ניהול ההליך.

• ג. לנקוט באמצעים לשמירת זכויות התובעת בכלל הרכוש והנכסים כפי המפורט.

• ד. להורות לנתבע למסור דו"ח מלא ומפורט, המאומת בתצהיר והמלווה באישורים שוטפים מוסמכים מתאימים, על כל הנכסים והזכויות שנרכשו במהלך הנישואין על ידו ו/או שנרשמו על שמו ו/או ע"ש אחרים מטעמו, אף אם אינם עוד בידו, על מועד רכישתם, אופן רישומם והצטברותם ומצבם וערכם הנוכחי. וכן לצוות על הנתבע להמציא ערובות מתאימות להבטחת הזכויות הללו, ככל שיידרש בנסיבות העניין.

• ה. להורות על רישום עיקול ו/או צו מניעה על זכויות הנתבע בנכסים בסעיף לעיל הרשומים על שמו לרבות הפירות והרווחים המצטברים או המופקים מהם.

• ו. לקבוע שכל פעולה בנכסים ובזכויות כאמור לעיל טעונה הסכמת הצדדים לתביעה זו.

• ז. ליתן את כל הסעדים והצווים הזמניים שיידרשו לשם הבטחת ושמירת זכויות התובעת על מנת להסיר חשש להברחת נכסים והזכויות (לרבות ההכנסות והרווחים המופקים מהם) ו/או העלמתם ו/או שיעבודם ו/או העברתם לידי צד ג' ללא ידיעתה וללא הסכמתה של התובעת.

• ח. להורות על השבת הכספים והנכסים או שוויים, שהוברחו כבר, אם יתגלה שהנתבע הבריח כספים.

• ט. התובעת שומרת לעצמה את הזכות לבקש את כל הסעדים שביקשה בתביעה זו, גם לגבי נכסים נוספים וכספים נוספים, אשר יתגלו עקב תביעה זו. כן שומרת על זכותה לצרף מסמכים נוספים אשר טרם הספיקה לאסוף ולהנפיק.

לאור האמור לעיל מתבקש כב' בית המשפט:

• א. להזמין את הנתבע לדין.
• ב. ליתן את כל הסעדים המגיעים לתובעת כמבוקש על ידה לעיל.
• ג. לחייב את הנתבע בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד.

טלי אויזרוביץ, עו"ד

ב"כ התובעת

הפוסט דוגמא לתביעה לאיזון משאבים על פי חוק יחסי ממון הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

חלוקת רכוש – חלוקת רכב משפחתי

הרכוש הוא רכב משפחתי:

דוגמא מתוך הפסיקה לחלוקת רכוש בין בני הזוג.

לדינה ויוסי רכב משפחתי שנקנה בזמן הנישואין, ונרשם על שם יוסי בלבד. מה יעשה במכונית, בעת גירושין, טרם מתן הגט?

רישום רכב בבעלות בלעדית של אחד מבני הזוג אינו רישום המכריע את הבעלות, ביחסים בין בני הזוג, ואינו קובע כי הרכב יהיה בבעלותו לאחר גירושין כאשר מחולק הרכוש. אם הרכב נקנה מכספים משותפים, הרי ששוויו יאוזן חצי חצי בין הצדדים. דינה זכאית לקבל צווי עיקול לשמירת זכותה העתידית למחצית הרכב, אולם טרם מתן גט, איננה רשאית לקבל מחצית השווי.

יוסי ניסה להתחכם, ומכר את המכונית מיד כשקיבל את התביעות שהגישה אשתו בבית המשפט לענייני משפחה, טרם הגט. משגילתה זאת דינה, הגישה תביעה נוספת לבית המשפט, שיורה ליוסי לשלם לה מידית מחצית שוויו של הרכב.

יוסי טען בבית המשפט כי ראשית, הרכב שלו ובבעלותו וזכותו למכרו ושנית, כי מאחר וטרם ניתן גט אין לבצע איזון משאבים, ויש לדחות את תשלום המחצית לדינה עד לאחר מתן הגט.

הכרעת הדין

בית המשפט קבע כי מכירת הרכב היא ניסיון להברחתו, ומהווה למעשה, פירוק שיתוף מיידי ברכב שבוצע על ידי יוסי. על כן ניתן כבר עכשיו, טרם מתן גט להורות על תשלום מחצית שווי הרכב לדינה.

עוד נקבע כי רישומו של הבעל כבעלים של המכונית במשרד הרישוי, במישור היחסים שבינו לבין האישה, אינו יוצר בעלות. בן זוג אינו רשאי, ללא הסכמת בן הזוג האחר, להוציא נכס מסויים מכלל נכסי בני הזוג ובכך לסכל את זכותו של בן הזוג האחר לגבי אותו נכס.

על כן ההליך שבפני בית המשפט הוא בכלל, הליך לשמירת זכותה העתידית של דינה במכונית, המהווה חלק מנכסי בני הזוג, על פי סעיף 11לחוק .

יוסי ביצע עוולת גזל בכך שמיהר למכור את הרכב בלי ידיעתה של דינה. על כן, לדינה מגיע פיצוי בשווי מחצית הרכב כבר עתה, בהתאם לפקודת הנזיקין, ועל כן זו סיבה נוספת מדוע אין צורך להמתין למתן הגט.

וכך לא יצא חוטא נשכר, ואילו דינה זכתה לתשלום מוקדם של מחצית שווי הרכב.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• ידועים בציבור
• שיטת חלוקת הרכוש
• הפרשי ריבית בבית דין רבני
• על מי חל חוק יחסי ממון?
• תאריך לאיזון משאבים
• תכולת חוק יחסי ממון

הפוסט חלוקת רכב משפחתי הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

דיני משפחה לא נועדו להגן על צד שלישי לגביו יש חוב של אחד או שני בני הזוג.

הלכת השיתוף בנכסים נועדה להגן על הצד החלש במשפחה והלכת השיתוף בחובות נועדה לעשות צדק בין בני הזוג.

הלכת השיתוף בנושא חובות תקפה אך ורק לגבי חובות שנצברו על ידי אחד מבני הזוג בתקופת השותפות של בני הזוג, כלומר בתקופה שהם מנהלים אורח חיי משפחה תקינים. זאת בניגוד להלכת השיתוף בנכסים אשר עשויה לחול גם לגבי נכסים שצבר בן הזוג בטרם הנישואין.

חוב שהוא בעל אופי אישי מובהק או שנעשה תוך הפרת אמונים אזי מן הצדק לא לחייב את הצד השני בו. דוגמא לחוב מסוג זה הוא הוצאת כסף על פילגש או הפסדיים כספיים בהימורים.

השלב המקדים בהחלטה על שיתוף בחובות הוא בחינת השיתוף בנכסים בין בני הזוג והיקפו. במידה ובשלב זה לא קיים שיתוף בנכסים בין בני הזוג, אזי אין צורך לבדוק את נושא החובות ובמקרה זה הצד השלישי זכאי לפרוע את החוב מהנכסים הרשומים על שם החייב.

במידה ומתקיימת הלכת שיתוף בנכסים, אזי השיתוף בחובות נקבע על פי היקף השיתוף שנקבע בנכסים. במקרה בו השיתוף בנכסים הוא כללי, דהיינו מבוסס על איחוד מלא של כל המשאבים של בני הזוג, האחריות לחובות גם כן חלה על כל החובות שנעשו ברכישת נכסי המשפחה וקיום חיי המשפחה.

במקרה בו השיתוף בנכסים מוגבל רק על סוג מסוים של נכסים, אזי נדרש לפרוע את החובות מאותם נכסים המשותפים לבני הזוג בטרם מבצעים את חלוקת הרכוש בהם.

נטל ההוכחה כי חוב מסוים אינו משותף נתון על בן הזוג הטוען כך.

מקרה מעניין נוסף הוא במידה והחוב גבוה מערכו של הנכס המשותף. לדוגמא: אם נוצר חוב על נכס שנאבד או הושמד, החוב נשאר והנכס איננו או במקרים אחרים בהם הריבית על החוב צמחה מעל ערך הנכס. מקרים אלו בן הזוג אינו יכול לטעון שהוא מוותר על זכויותיו בנכסים משותפים מאחר והחוב גבוה מערך הנכס.

במקרה בו חל על בני הזוג משטר איזון משאבים, שיתוף בן זוג בחובות הצד השני יתקיים במועד גירושין וההתחשבנות תהיה באופן בו בן הזוג יזוכה במחצית ההפרש שבין שווי הנכסים שעל שם כל אחד מבני הזוג בניכוי חובות המגיעים מבן הזוג.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• מיהם ידועים בציבור?
• תכולת חוק יחסי ממון
• מוניטין ונכסי קריירה
• זכויות משותפות בדירה
• שיקולים בעת חלוקת רכוש
• תאריך לאיזון משאבים

הפוסט אחריות לחובות בין בני זוג הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

באיזון בין הצדק והתועלת שבצירוף חברה לבין הפגיעה שעלולה להיגרם לחברות, צריך לגבור אינטרס האישה..

מלחמות חורמה על רכוש משפחתי הן עניין שבשגרה במקרי גירושין. ברוב המקרים הנשים הן אלה המנסות לממש את זכותן למחצית מהרכוש שנצבר במהלך תקופת הנישואין ובאופן טבעי ככל שמדובר בסכומים גדולים יותר, כך גדולה יותר המוטיבציה אצל מי שניהל את הרכוש – בדרך כלל הבעל – להסתיר את מימדיו ולהציג מאזן צנוע יותר של נכסי המשפחה.

מקלטים קלאסיים להסתרת רכוש מפני בת זוג חטטנית מידי ועורכי דינה הם חשבונות בנק של בני משפחה – בדרך כלל הורי הבעל – או חברות הנמצאות בשליטתו. במשך שנים רבות היו מקרים כאלה קשים למדי לפיצוח ופסיקת בית המשפט התאפיינה עד כה במגמה ברורה לפיה צירוף צדדים שלישיים שאינם בני משפחה יעשה בצמצום. אולם מספר פסקי דין תקדימיים הופכים את הקערה על פיה ועורכי דין המתמצאים בפסיקה עושים שימוש הולך וגובר באפשרות לדרוש חובת גילוי נאות הן מקרובי משפחה והן מחברות בע"מ שיש חשד כי הפכו ל"מחסן זמני" של מזומנים לבעל השליטה עד לסיום הסדר הגירושין.

זו עדיין לא דרך סלולה, ונשים רבות עדיין אינן ערות לאפשרות שניתנה להן, לצרף את הוריו של הבעל ואת החברות שבשליטתו כנתבעים בתביעתן.

חשוב להדגיש שאם אין תובעים את החברה אי אפשר לעקל רכוש שלה, כגון רכבים, נדל"ן שבבעלותה ומניות, לכן חייבים לתבוע את החברה – או את קרובי הבעל – כבר בשלב הראשון. לגבי הורים – אין צורך אפילו לבקש את רשות בית המשפט, מאחר שהם בני משפחה.

לדוגמא: אישה שבמהלך שנות נישואיה חייתה ברמת חיים גבוהה ביותר, אך לא נרכשו נכסי מקרקעין ולא נחסכו כספים, אלא רק בחשבונות החברה שהייתה בבעלות מלאה של הבעל. כאשר יגיע הזמן לחלק את הרכוש ולפסוק מזונות הציג הבעל מצג של הכנסות מינימום וחוסר כל רכוש וסגר את החברה.

אם לא מצרפים את החברה ולא מעקלים את כספיה מייד בהתחלה, יתכן שלא יישארו כספים שניתן יהיה לעקלם לטובת התובעת, והבעל יצליח להבריח את רוב כספו.

למרות חשיבות העניין לא ממהר בית המשפט למשפחה לצרף חברות ולעקל נכסיהם ועושה כן במשורה. לאחרונה החלה המגמה להשתנות במספר פסקי דין שניתנו, למשל, בר"ע 830/05 א.א נ' א.ו, מחוזי (י-ם), בית המשפט צירף חברה שלבעל בעלות של 50% בה, כדי לשמור על זכויות האישה ברכושה ובכספיה.

יתכן כי כעת, לאור שינוי חוק יחסי ממון יקל בית המשפט את צירוף החברות לסכסוך המשפחתי. הנימוק בעטיו לא צורפו חברות היה כי אין מדובר בזכות קניינית אלא חוזית, ולגבי זוגות שחוק יחסי ממון חל עליהם, עד שאין גט בפועל אין חלוקת רכוש ולא קמה הזכות של האישה למחצית שווי החברה בפועל, אין לצרף את החברה.

תיקון החוק קובע כי לאחר שנה של הגשת תביעה רכושית קמה הזכות לאיזון כל הרכוש בפועל ואין מחכים לגט, כפי שהיה המצב קודם לכן.

מצב זה אמור להקל על הנשים המבקשות לצרף לסכסוך את החברה, על מנת להבטיח כספים שמגיעים להן במסגרת איזון משאבים, אשר קיימים כיום, אך יתכן שיעלמו עד קבלת פסק הדין לאיזון.

הסעיף המרכזי כאן הוא בחוק בית המשפט למשפחה, לפיו: "בית משפט לענייני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, נושא התובענה או שוויה אשר יהא".

בתקופה הנוכחית, כאשר חלק גדול כל כך מהמגזר העסקי מנהל את עסקיו באמצעות חברות בע"מ, עם שותפים או בלעדיהם, צירוף החברות לתיק הגירושין צריך להיות קל וחופשי יותר ובייחוד כאשר לבעל שליטה חלקית בחברה, שכן לא ניתן לשלוט באופן מלא בנעשה בחברות באמצעות צווים אישיים בלבד ועל בית המשפט לעשות כל שלאל ידו כדי לשמור על זכויותיה של האישה ברכוש.

צירוף חברה כנתבעת יאפשר החלת צווים והחלטות ישירות כלפיה, לצורך מניעת שינוי לא מוצדק של ערך מניותיה וכן לצורך בירור מהות הזכויות של האישה בהן. ללא צווים לשמירת זכויותיה, כגון; עיקול, לא תוכל לגבות את סכום הכסף בפסק הדין הסופי, אפילו לבסוף יפסוק בית המשפט לאישה מחצית שווי החברה.

באיזון בין הצדק והתועלת שבצירוף חברה כדי לשמור על זכויות האישה והצורך בבירור מקיף וקבלת מידע בדבר היקף זכויותיה, לבין הפגיעה שעלולה להיגרם לחברות, צריך לגבור אינטרס האישה. יש לזכור כי לחברה יש זכות להגיש בקשה לביטול העיקולים שהטילה האישה, בקשה המתבררת במהירות ויעילות, שם יכולה החברה לשטוח טענותיה ואם יתברר כי העיקול אכן פוגע פגיעה אנושה בפעילות החברה אזי, ניתן לבטלו ולמצוא ערבויות לשמירת הכספים המעוקלים.

המסר שצריך לצאת מבית המשפט הוא שעל כל בעלי מניות שותפים, בחברות בע"מ לדעת, כי כשם שהחברה חשופה לתביעות עסקיות הקשורות למעשי שותפיהם לחברה, כך חשופה היא לתביעות משפחתיות של שותפיהם וכי העלמת רכוש ומידע מבת הזוג לא טובה ולגיטימית יותר, מהפרת חוזה עסקי מצד שותפם ואין הגנה מיוחדת מפניה.

לאישה זכות לקבלת מידע מלא כאילו הייתה היא בעלת המניות וכן זכות למתן צווים ישירות כלפי החברה, כזכותו של כל תובע בתביעה אזרחית רגילה. זו תכלית חוק בית המשפט למשפחה המאפשר שיקול דעת לצירוף צדדים שאינם בני משפחה לדיון בבית המשפט למשפחה.

רקע משפטי – תקדימים:

בר"ע 830/05 א.א נ' א.ו, מחוזי (י-ם), דן בבקשת רשות ערעור של הבעל. הדיון נסב אודות השאלה האם ניתן לצרף להליך בבימ"ש לענייני משפחה צדדים שלישיים שאינם בני משפחה (במקרה הזה חברות בע"מ בשליטת הבעל). בית המשפט קבע כי אפשר לצרף את החברה.

המשיבה הגישה תביעה למתן סעדים על פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון במסגרתה ביקשה לצרף שתי נתבעות שהן חברות בע"מ ואשר בעלה, המבקש, הינו בעל מחצית ממניותיהם וכן רשום כמנהל היחיד בהן. המשיבה טענה כי הוא איים עליה כי הוא ירוקן את החברות מתוכן והונן, דבר אשר יפגע בזכויותיה העתידיות. בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה וצירף את החברות. המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור למחוזי.

השופט בבית המשפט המחוזי קבע כי דעתו כדעת בית המשפט לענייני משפחה בעניין צירוף צד שלישי משני טעמים: 1. בשלב הצירוף לא נגרם כל נזק לצד השלישי, מה גם שניתן להבטיח נזקים צפויים באמצעות ערבויות. 2. יתכנו מצבים בהם בן הזוג ישקיע כספים משותפים בחברה, בין אם הוא בעל מניות ובין אם הוא מנהל בה, למרות שאחזקותיו בה נופלות מ-50%. במקרה כזה עיקול המניות בלבד לא יועיל.

ביהמ"ש קבע כי כדי להקנות לבית המשפט למשפחה את האפשרות להחליט החלטות צודקות, לצד יעילות הדיון, הותקנה תקנה 258ב לתקנות סדר הדין האזרחי המאפשרת לבית משפט לענייני משפחה לפעול בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק. סעיף זה אמור לאפשר דיון הוגן בין היתר גם בהליכים למניעת הברחת רכוש על ידי בן זוג באמצעות שותפים, חברה בע"מ וכו', כל זאת בהתחשב בהוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ותוך הגנה על קניינו של צד שלישי שאינו מעורב ישירות בסכסוך.

בנוסף, הסתמך ביהמ"ש על סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט למשפחה, הקובע:

"בית משפט לענייני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, נושא התובענה או שוויה אשר יהא".

סעיף 11 לחוק יחסי ממון הקובע:

"עשה אחד מבני הזוג פעולה שיש בה כדי לסכל זכות או זכות עתידה של בן הזוג השני על פי הסכם ממון או על פי הסדר איזון המשאבים, או שקיים חשש סביר שהוא עומד לעשות פעולה כזאת, רשאי בית המשפט או בית הדין, לפי בקשת בן הזוג השני, לנקוט אמצעים לשמירת הזכות האמורה, ובין השאר רשאי הוא לעשות אחת או יותר מאלה:

1. לצוות על מתן ידיעות ועל מתן ערובה;
2. לקבוע פעולות שיהיו טעונות הסכמת שני בני הזוג;
3. לצוות על רישום הערה מתאימה בפנקס המתנהל על פי חוק שרשום בו נכס של אחד מבני הזוג".

פלונית נגד אלמוני, בשא 050814/06 בתמ"ש 024021/05

בית המשפט לענייני משפחה נתן החלטה לצרף 4 חברות כנתבעות נוספות לתובענה העיקרית בתביעה הרכושית שהגישה האישה נגד הבעל. לבעל 51% ממניות חברה אחת ושאר החברות נמצאות בבעלות אותה חברה. האישה טענה כי קיים ערבוב מוחלט בין עיסוקיו עסקיו ונכסיו של הבעל לבין פעילות החברות המצויות בשליטתו או כאלה שיש לו בהן אחזקות.

לטענתה, נוכח הזהות בין נכסיו הפרטיים של משיב 1 לבין נכסי החברות, ניתן יהיה לברר את זכויותיה של המבקשת לאשורן הן בנכסיו הפרטיים והן בנכסי החברות, רק אם החברות יצורפו כנתבעות נוספות. כמו כן, אם החברות לא יצורפו יהיה בלתי אפשרי לקבל נגדן סעדים לשמירת זכויות האישה והבעל יוכל לפעול לסיכולן.

ביהמ"ש ציין כי עד כה פסיקת בימ"ש לענייני משפחה התאפיינה במגמה ברורה לפיה צירוף צדדים שלישיים שאינם בני משפחה ייעשה בצמצום ובמשורה. אולם בעת האחרונה החלה להסתמן מגמה חדשה. השופט איתי כץ מצטט מפסק דין תמ"ש (י-ם) 3342/97 ו. נ' א. של בית משפט לענייני משפחה שאושר בבר"ע 830/05 (פסק הדין הקודם שסקרתי), לפיו צו עיקול על 50% מנכסי החברות (מכיוון שלבעל 50% בעלות בלבד) וצו מניעה אישי כנגד הנתבע האוסר עליו לעשות כל דיספוזיציה בזכויותיו בחברות ו/או לקבל לרשותו סכומי כסף ו/או לממש את נכסי החברות, עשויים לסייע למניעת הברחת נכסים בכל הנוגע לחלקו של הנתבע.

אין להסתפק בצווים אישיים כלפי הנתבע או בצו עיקול על 50% מהנכסים זאת משום שהחברה הינה אישיות משפטית בפני עצמה וביכולתה להתרוקן מנכסיה גם לאחר מתן סעדים אלה אשר אינם מחייבים את השותפים. צירוף החברה הכרחי בשל החשש מהברחת נכסים. רק כך ניתן להגיע ישירות לחברה ולתת תה הוראות שבכוחן לשמור על זכויות התובעת ולברר את היקפן ושוויין.

השופט מסביר כי בפסק דין זה הפסיקה נבעה מכך שלבעל היו 50% בלבד ולכן לא ניתן לשלוט באופן מלא בנעשה בחברות באמצעות צווים אישיים בלבד. במקרה זה לבעל יש 51% שליטה. אולם קיים עוד שותף אחד בלבד שהינו חברו מזה 20 שנה, כך שקיים חשש לשיתוף פעולה בין השניים אשר יביא באופן ישיר או עקיף לירידה בערך המניות.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• מיהם ידועים בציבור?
• מוניטין ונכסי קריירה
• אחריות לחובות בין בני זוג
• שיטת חלוקת הרכוש
• חלוקה בין בני זוג
• שיתוף בנכסים חיצוניים

הפוסט צירוף חברה בבעלות הבעל הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

חלוקת רכוש – מוניטין ונכסי קריירה

האם ניתן לחלק מוניטין?

מוניטין הוא שמו הטוב של האדם או העסק, יתרון שיש לו על מתחריו, ומבחינה כלכלית אומדן הרווחים העתידיים מעל לשיעור הרווח הריאלי. זהו קניין רוחני הנרכש ומהווה ערך מוסף לעסק / חברה. הוא מורכב משלל תכונות הקשורות באדם/בעסק/בחברה, המצדיק הערכת שווי מעבר לשווי הריאלי.

נכסי קריירה – נכסים לא מוחשיים שנצברו בתקופת הנישואין. מוניטין אישי, רישיון מקצועי, תואר, תעודה, דרגה, התוצאה – השתכרות גבוהה.

מוניטין הוכר בפסיקה כנכס וזכות קניינית.

המוניטין הוא זכות קניינית ככל זכות, ניתן להורישו (ע"א 280/73 פלאימפורט נ. ציבה פ"ד כט (1) 597, 605), ניתן למכרו (ע"א 276/69 הילקוביץ נ. אלויס פ"ד כד (1)85, 90) וניתן לשעבדו בהתאם לחוק החברות.

על כן הן הלכת השיתוף והן חוק יחסי ממון חלים עליו. הכלל הגדול בשיטת המשפט בישראל הוא הכרה בשיתוף בן הזוג במחצית הרכוש שנצבר במהלך הנישואין והוא חלק מחלוקת רכוש בין בני הזוג.

בנישואין, כמו בכל שותפות, מתקיימת חלוקת תפקידים בין חבריה. לעיתים, בן זוג אחד נוטל את עול מלאכות הבית ואינו מתפנה לפתח את כושר השתכרותו, ובן הזוג השני פנוי לפתח קריירה ולצבור נכסי קריירה לפרנסת המשפחה.

אבחנה בין מוניטין אישי ומוניטין עסקי

מוניטין עסקי

ככל שהעסק גדול יותר, כך גדל המוניטין העסקי וככל שקטן, גדלה השפעתו של האדם ותכונותיו האישיות. אך, ייתכנו גם עסקים קטנים בהם השפעת האדם קטנה, כגון: בעל חנות לממכר מוצרי חשמל, אשר קהל לקוחותיו יקנה ללא קשר למוכר.

מוניטין אישי של בעלי מקצוע חופשי

כאן בוודאות מגיעים הלקוחות עקב תכונותיו האישיות של האדם בלבד, למשל: רואה חשבון, עורך דין ורופא, הם נולדו עם כשרון מסוים. על כשרון זה עם הזמן, מתווספים ונרכשים כישורים נוספים. למשל: זמר מתחיל שהתפרסם, רופא שלמד והשתלם וצבר ניסיון רפואי רב.

הערכת שווי המוניטין עסקי

מעריכים שווי עסק ומפחיתים את שווי הציוד, המלאי וכו' ומה שנשאר זה המוניטין. או הרווח שעסק מסוים יכול להניב.

בתחילת הדרך, הבחין בית המשפט בין מוניטין עסקיים הניתנים לחלוקה, ובין מוניטין אישי שאינו ניתן לחלוקה. מוניטין אישי סווג ככושר השתכרות. כאן, לדעתי נתפס בית המשפט לכלל טעות, שכן גם כושר השתכרות הוא נכס לא מוחשי הניתן לחלוקה בדיוק כשם שניתן הוא לכימות ופיצוי בעקבות תאונה, במסגרת תביעת נזיקין. בן הזוג שתרם חלקו לצבירת כושר ההשתכרות והמוניטין זכאי למחציתו.

פסק הדין הראשון בו הוכרו מוניטין כנכס בר שיתוף הוא בפרשת גרינר (ע"א 663/87 נתן נ. גרינר פ"ד מה (1) 104. שם קיבלה אישה מחצית המוניטין של בית מרקחת. בית המשפט הכיר בזכות אישה למחצית מרפאה שהפעיל בעלה כולל המוניטין העסקיים אך לא האישיים.

מוניטין אישי ונכסי קריירה

"אם מוכח כי האפשרות ליצירת המוניטין זומנה לבן הזוג על ידי כך שבת הזוג לקחה על עצמה חלק מן המטלות המשפחתיות ואפשרה לו בכך להתפנות לעבודתו, יש לתת משקל רב להלכת השיתוף גם ביחס למוניטין של עסק שנוצר בתקופת השיתוף". ה"פ ת"א 162/93אבירם נ. אבירם.

על מנת שיהיה שיתוף צריך זיקה בן חיי הנישואין לצבירת המוניטין – כגון קבלת תעודה לפני הנישואין – אין היא ברת שיתוף, אך המאמץ לשמר את אותה תעודה השתלמויות לימודים וכו', נעשה בזמן הנישואין, אזי יש זיקה. הבעיה – תנובת פרי מאוחרת יחסית למועד יצירתם.

הבעיות המתעוררות

להבדיל מנכסים אחרים העומדים בפני עצמם, מוניטין אינו נכס עצמאי אלא נלווה לנכס מוחשי אחר.

האם זכאי בן הזוג למוניטין עד לקרע או גם לאחריו?

אין מדובר בנכס סטטי מאחר והמוניטין יכול להתפתח או לאבד מערכו, הכל בהתאם לפעילות בעל המוניטין. הוא יכול לרכוש ידע נוסף, לנקוט פעולות שיאדירו שמו ברבים או בפעולות העלולות להוציא עליו שם רע, ואף קלון. המוניטין תלוי במידת ההשקעה. בעל מוניטין עצלן לא יפיק ממנו כלום.

האם בעל מוניטין משתעבד וחייב לעבוד על מנת לשלם על המוניטין האישי או שיכול להפסיק לעבוד?

טענות בעל המוניטין ונכס הקריירה יהיו: שיעבודו לבן זוגו , קושי בהערכה, קושי לבודד את החלק שנצבר בנישואין ומה שקשור לכישורים מולדים.

טענות בן הזוג השני

אינטרס הציפיות וההסתמכות – לו היה יודע כי יפרדו היה רוכש לעצמו נכס קריירה. אין אדם מעוניין להפסיד רכוש.

זהו נכס ככל נכס והוא בר איזון. עיקרון הצדק החלוקתי – כל אחד מבני הזוג תורמים במידה שווה לרווחת המשפחה כל אחד בדרכו. אין משמעות הצדק החלוקתי חצי – חצי, כי אם שוויון בחלוקה.

המגמות בפסיקת בית משפט ע"א 5460/94 הלכת חסל

האם זכאית האישה לעץ ופירותיו עד לפרידה או גם לפירות העתידיים?

אם ההשקעה העיקרית נעשתה בזמן הנישואין נחלק גם פירות עתידיים, אם לא, לא תקבל פירות. ערך נוכחי של עסק מביא בחשבון את הצפי העתידי ורווחיו ועל כן ממילא מקבל בן הזוג מרכיב של רווח צפוי.

ע"מ 5870/04 פלוני נ' פלונית

שופט בית המשפט העליון א רובינשטיין חיווה דעתו באמרת אגב כי מוניטין אישיים שנצברו במהלך הנישואין נכס בר חלוקה.

"בעולם דהאידנא נקל לחשוב על בעלי מקצועות שונים ששמם יצא לפניהם בחוגי המקצוע ובקרב הלקוחות … כי ניתן להביא לאומדן כלכלי של פוטנציאל זה. זאת גם אם אין מדובר ב פתרון מחשב אלא באומדנה… כדברי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון… כחלק מיסודות הצדק."

השופט רובינטשטיין אינו מסכים עם דעת השופט קלינג בגוזנר, כי המשמעות הוא השתעבדות לבן הזוג. השיתוף דוקא יקדם הגינות והרמוניה. לדעתו בית המשפט העליון בגוזנר לא נדרש כלל לשאלה אם מוניטין אישי הוא נכס בר שיתוף. ולכן אין הלכה פסוקה.

ואכן קושי בהערכת נכס אינו צריך לרפות את ידו של בית המשפט.

בתמ"ש (ת"א) 37181/97 ט' נ. ט', קבע בית המשפט כי יש לחלק נכס קריירה של הבעל שהיה רואה חשבון: "קיים פער גדול בין הכנסות שני הצדדים, כאשר הנתבע הוא רואה חשבון עצמאי והאישה יועצת חינוכית.

לפער זה לא היה כל משמעות במהלך החיים המשותפים הואיל וכל ההכנסות נועדו לשימוש כל בני המשפחה ולמקסם את נכסי המשפחה. כושר ההשתכרות הגבוה הושג עקב מאמץ משותף של שני בני הזוג. היא שיחררה את הנתבע מדאגה למשק הבית ולגידול הילדים ואיפשרה לו לפתח קריירה שלו כרואה חשבון.

נקבע כי השיתוף חל גם על מוניטין אישי ולא רק עסקי. עקרון הצדק החלוקתי מחייב. בית המשפט קבע תשלום עיתי. הערעור נדחה. העליון – טרם הוכרע.

הפתרונות המוצעים

פיצויים – חיוב לשלם לבן הזוג פיצויים. מזונות מוגדלים-הקושי תלות המזונות בנסיבות המשתנות. השבה – תשלום שווי נוכחי ופירות עתידיים – בהתאם לדיני עשיית עושר ולא במשפט.

חלוקה א-סימטרית של נכסים. תשלום עיתי – חיוב זה יחייב גם את עיזבון הבעל. בן הזוג שלו הכנסה גבוהה יותר ישלם לבן זוגו תשלום עיתי על מנת שיוכל לשמור על אותה רמת חיים שהייתה לבן הזוג בזמן הנישואין.

עם שינוי המצב הכלכלי של הבעל, יכול בית המשפט להתערב ולשנות גודל התשלום העיתי – דיני היושר.

הדין הזר

ביהמ"ש ברוב מדינות ארה"ב, בין אלה אשר בהן משטר רכושי של שיתוף נכסים ובין אלה אשר בהן משטר רכושי של חלוקה אקוויטבילית, על פי שיקול דעת שיפוטי, הכירו במוניטין כנכס בר חלוקה או בר איזון. הכרה זו משתרעת גם על נסיבות שבהן המוניטין הם אישיים וקשורים לאדם כבעל מקצוע, ולאו דווקא צמודים לעסק.

לכן, לצורך קביעת נכסי השיתוף בין בני זוג לא הפרידו ביהמ"ש ברוב מדינות ארה"ב בין מוניטין המגלמים ערך עצמאי של פירמה לבין מוניטין המבוססים על מיומנות מקצועית. לדעת פרופ' א' רוזן-צבי, על בתי המשפט בישראל לאמץ את הגישה הנוהגת ברוב מדינות ארה"ב ולקבוע, כי מוניטין הינו נכס בר שיתוף.

בארצות הברית – ניו יורק הלכת אובריין – נקבע כי תואר ורשיון מהווים נכסים בני איזון. ההלכה הורחבה גם על פוטנציאל ההשתכרות. במקרה זה, נישואין של 9 שנים האישה הקריבה עצמה ועברה עם הבעל למדינה אחרת כדי שיוכל ללמוד רפואה ושסיים התגרשו. נקבע כי תרומת האישה מהווה השקעה בשותפות הכלכלית של הנישואין והתוצר של מאמציהם המשותפים של בני הזוג, הרשיון המקצועי, צריך להיחשב נכס בר חלוקה.

עקרון הצדק החלוקתי מניח אינטרס של כל שותף בנכסי השותפות, והיקף האינטרס מבוסס על היקף התרומה. תרומה כלכלית או שאינה כלכלית.

השיקולים שצריך לשקול הם:

• משך הנישואין.
• גיל כל אחד מבני הזוג, מצב רפואי פיזי ונפשי.
• רכוש שכל בן זוג הביא עימו לנישואין.
• רמת החיים בנישואין.
• נסיבות כלכליות של כל צד בזמן חלוקת רכוש.
• הכנסה שוטפת ויכולת השתכרות של כל אחד.
• משך היעדרות משוק העבודה, משמורן, הוצאות הכשרה לקראת חיים עצמאיים.
• תרומת בן הזוג להשכלתו נסיונו או יכולת הכנסתו של בן הזוג.
• תרומת כל אחד בצבירה, צריכה, בזבוז של נכסים, השבחת הנכסים, תרומת בן הזוג שטיפל בענייני הבית פנימה.
• היבטי מיסוי וחבות מס עקב חלוקת נכסים.
• שווי נוכחי של כלל הנכסים.
• מצבת חובות והתחייבות כל אחד מבני הזוג.

ויודגש כי הרישיון או התואר לא יחשבו בנפרד מהפרקטיקה עצמה. למשל רואה חשבון המפעיל משרד רואי חשבון. אך אם רו"ח בעל רישיון עריכת פטנטים, אזי רישיון זה אינו מתמזג בפרקטיקה ויחושב בנפרד.

לסיכום כיום, בית המשפט העליון מבחין בין מה שניתן למכירה לבין תכונותיו האישיות של בעל העסק. אני מאמינה שכל סוגי הנכסים ברי חלוקה, גם ההון האנושי, ויש להגיע לתוצאה ראויה אם כי לאו דווקא שווה – שבן הזוג אשר לא רכש נכסי קריירה והקריבם על מנת לשמש בתפקידו במשפחה, יצא לא מקופח, ויקבל פיצוי על היחלשותו כתוצאה מתפקידו במשפחה.

כלומר פיצוי על אובדן כושר עבודה, בדומה לפיצוי הניתן לנפגעי תאונות דרכים בהתאם לדיני הנזיקין. ההבדל הוא שכאן ניזוק בן הזוג כתוצאה מהתפקיד שמילא במשפחה והנזק נמדד יחסית לבן הזוג החופשי יותר מבחינת שעות וגמישותן.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• ידועים בציבור
• צירוף חברה בבעלות הבעל
• אחריות לחובות בין בני זוג
• חלוקה בין בני זוג
• שיתוף בנכסים חיצוניים
• איזון הרכוש בפקיעת נישואין

הפוסט מוניטין ונכסי קריירה הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

חלוקת רכוש – תאריך לאיזון משאבים

איזון משאבים בין בני זוג – קביעת תאריך

חוק יחסי ממון ניזון מן הקשר שבין איש לאשתו, על כן באופן כללי ברירת המחדל בקביעת התאריך הקובע לאיזון משאבים הוא במועד סידור הגט. אלא שיש חריגים היוצאים מן הכלל, נדרש לבחון את טיבו של הקרע בין בני הזוג, בטרם מתן קביעות בנושא חלוקת רכוש.

האם הניוון בקשר הזוגי הוא סופני ולא ניתן לריפוי והקרע אינו ניתן לאיחוי? במקרים כאלו, בית הדין שוקל האם להקדים את מועד הקרע טרם מועד סידור הגט, ללא קביעת מסמרות במועד מסוים. כל עניין נידון בפני עצמו ומתקבלת לגביו החלטה.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• ידועים בציבור
• חזקת השיתוף
• תוקפה של חזקת השיתוף
• שיטת חלוקת הרכוש
• תכולת חוק יחסי ממון
• איזון משאבים ופרוק שיתוף

הפוסט תאריך לאיזון משאבים הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

חלוקת רכוש – חזקת שיתוף

בטרם חוק יחסי ממון נכנס לתוקף, ההלכה הנהוגה הייתה של חזקת השיתוף. חזקת שיתוף נוצרה על מנת לתת מענה למצבים בהם בני זוג נפרדו ויש לחלק את הרכוש ובדרך כלל האישה נותרת ללא כל משום שהרכוש רשום על שם הבעל למרות שהוא נצבר במהלך חיי נישואיהם.

במרבית המקרים, במהלך חיי הנישואין בני הזוג אינם מבדילים בין הכנסות שכל אחד מקבל ממקורות שונים ואין הסכם בין בני הזוג אשר מסדיר את הבעלות שלהם בנכסים שהם רוכשים במהלך הנישואין. על פי חזקת השיתוף, נקבע כי במהלך החיים המשותפים של בני הזוג קיימת שותפות בכל הרכוש שנצבר והוא שייך לשני בני הזוג באופן שווה אפילו שהוא רשום על שם אחד מבני הזוג.

ההנחה העומדת מאחורי הלכת חזקת השיתוף היא כי לרוב בני הזוג מתחתנים על מנת לנהל משק בית משותף וחיי משפחה. המאמץ המשותף שבני הזוג משקיעים בעבודה, בגידול הילדים ובניהול משק הבית הינם לטובת שני בני הזוג כיחידים וגם לטובת המשפחה כולה.

במקרים מסוימים בני הזוג, מתייחסים לרכוש שהיה לאחד מבני הזוג לפני הנישואין או מתנות וירושות שאחד מבני הזוג קיבל במהלך חייהם המשותפים נכללים במאגר המשותף.

בית המשפט העליון הסדיר את חזקת השיתוף מתוך הבנה שדיני הקניין הרגילים אשר משאירים את הנכסים בידי בן הזוג שהנכסים רשומים על שמו מהווה אי צדק ואינו הגיוני. לכן נקבע כי במקרה שבני זוג אשר מקיימים חיי משפחה תקינים ומשק בית משותף יחלקו ברכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים באופן שווה וכי בן הזוג הטוען כי נכס מסויים אינו נכלל במאגר הנכסים המשותף, עליו הנטל להוכיח זאת.

בית המשפט במקרה זה נדרש לבחון מהו מועד רכישת הנכס, מה היו המקורות לרכישתו, הסיבה שהנכס נרשם על שם אחד מבני הזוג מה היו היחסים בין בני הזוג בזמן הזה ועוד.

איזון משאבים

הסדר איזון המשאבים נקבע בחוק יחסי ממון, נכנס לתוקפו בתאריך 1.1.74 והחליף את הלכת חזקת השיתוף. איזון המשאבים למעשה הביא לכך שחזקת השיתוף אינה רלוונטית משום שאין כעת משמעות על שם מי מבני הזוג רשום הנכס.

כלומר אין צורך לדון בשאלת קיום שיתוף בנכסים או חזקת השיתוף בנכסים בשל רישומם על שם אחד מבני הזוג בלבד, משטר איזון המשאבים קבע כי נכסי כל אחד מבני הזוג יכללו בנכסי האיזון ויערך אומדן לשווים. באם יהיה הפרש לטובת אחד מבני הזוג כלומר נכסיו של אחד מבני הזוג יהיו שווים יותר מאלו של בן הזוג השני, ההפרש יחולק בין בני הזוג.

על פי הסדר איזון המשאבים, במהלך הנישואין חלה הפרדה רכושית, אך עם פקיעת הנישואין במקרה של גירושין או מוות, לבני הזוג זכות לקבל מחצית מהרכוש שנצבר במהלך הנישואין ללא צורך בהוכחת השיתוף.

הסדר איזון המשאבים אינו מקנה זכות קניינית בנכס, אלא זכות לתבוע זכות בעת פקיעת הנישואין.

בני זוג שנישאו לאחר 1.1.74 עם כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון, בוטלה לגביהם חזקת השיתוף בנכסים. חזקת השיתוף חל על מי שלא תקף לגביו חוק יחסי ממון: מי שנישא לפני תאריך 1.1.74 ועל ידועים בציבור.

לזוגות אשר נישאו לאחר 1.1.74, ישנם אפשרות לחתום ביניהם ולאשר בבית משפט הסכם ממון אשר מגדיר את חלוקת הרכוש ביניהם על פי רצונם. באם לא עשו זאת, במקרה בו הגירושין פוקעים יערך בינהם איזון משאבים.

כל הנכסים אשר נצברו במהלך הנישואין נכללים במאגר האיזון למעט חריגים המצויינים בחוק. יחס החלוקה באיזון הוא שוויוני, אולם ניתנת לבית המשפט שיקול דעת לסטות ממנו ולשנות את בסיס האיזון או להוציא/להכליל נכסים במאגר האיזון.

לרוב, בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו כאשר אחד הצדדים מנסה לנשל מבן הזוג השני מנכסים המגיעים לו על פי הסדר איזון המשאבים. החוק קובע כמו כן כי כל עוד לא פקעו הנישואין, לא ניתן לשעבד או לעקל את זכותו של בן הזוג לאיזון.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• איזון משאבים ופרוק שיתוף
• זכויות משותפות בדירה
• חזקת השיתוף של נכס
• מגמות בהלכת השיתוף
• תכולת חוק יחסי ממון

הפוסט חזקת שיתוף הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

בני זוג נשואים

חוק יחסי ממון קובע כיצד יחולק הרכוש בין בני הזוג בעת הגירושין: חוק יחסי ממון תקף לגבי גבר ואשה אשר נישואיהם תקפים על פי דיני המדינה. הסכם ממון יאושר בבית המשפט לענייני משפחה, באם בני הזוג רשומים במרשם האוכלוסין זאת אף אם נישואיהם נערכו בחו"ל.

ידועים בציבור

על פי הפסיקה, חוק יחסי ממון אינו חל על ידועים בציבור, אך הפסיקה קבעה כי חלה לגביהם חזקת שיתוף. כאשר ידועים בציבור מבקשים לאשר הסכם ממון בבית המשפט הרי שהם אינם נשענים על חוק יחסי ממון, אלא על חוק בית משפט לענייני משפחה הקובע כי לבית המשפט סמכות לתת להסכם תוקף של פסק דין.

ישנם שני קריטריונים אשר בהתקיימם תחשב אישה ידועה בציבור של אדם וניתן לקבוע כי מערכת היחסים ביניהם היא כמו של בני זוג נשואים:

• חיי משפחה
• ניהול משק בית משותף.

הפסיקה קובעת כי על בני זוג ידועים בציבור יכולה לחול חזקת השיתוף. נטל ההוכחה להראות כי קיימת חזקה משותפת בנכסים יחול על התובע.

במקרה בו נקבע כי הידועים בציבור נמנעו מנישואים מרצונם ולא עקב מגבלות כלשהם, מידת ההוכחה שהתובע נדרש לה גדולה במקרה זה מאשר מידת ההוכחה הנדרשת עבור בני זוג נשואים. התובע נדרש להציג כוונות אמיתיות וראיות מוצקות לרצון השיתוף של בן הזוג זאת לגבי נכסים אשר נצברו במהלך החיים המשותפים ולגבי הנכסים שהביא כל צד למערכת הנישואין.

בני זוג מאותו המין

נישואים בין בני זוג מאותו המין אינם מוסדרים בישראל. על כן מערכות היחסיים החד-מיניים מוגדרים כיחסי ידועים בציבור. כאמור בסעיף הקודם חוק יחסי ממון אינו חל על מערכת יחסים זו אלא חלה חזקת השיתוף.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• מיהם ידועים בציבור?
• יחסי ממון בין בני זוג
• מגמות בהלכת השיתוף
• איזון משאבים ופרוק שיתוף
• חזקת השיתוף של נכס
• תכולת חוק יחסי ממון

הפוסט על מי חל חוק יחסי ממון? הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

חלוקת רכוש – איזון הרכוש בפקיעת נישואין

על פי חוק יחסי ממון

כל הנכסים המרכיבים את הרכוש, מתחלקים באופן שווה בין בני הזוג למעט הנכסים הבאים:

1. נכסים שהיו לבני הזוג לפני הנישואין.
2. מתנות וירושות שבן זוג קיבל במהלך הנישואין.
3. גימלה המשולמת מהמוסד לביטוח לאומי או פיצוי בשל נזק גוף או מוות המשולמת לאחד מבני הזוג.
4. נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב שלא יאוזנו.

מועד פקיעת הנישואין הוא מועד מתן הגט. החוק קובע כמו כן כי בית המשפט או בית הדין בנסיבות מיוחדות רשאי לעשות את הדברים הבאים:

1. לקבוע נכסים נוספים ששווים לא יאוזן בין בני הזוג.
2. לקבוע יחס אחר לאיזון שווי הנכסים.
3. לקבוע ששווי הנכסים לא יהיה על פי ערכם בזמן פקיעת הנישואין, אלא לפי שווים במועד מוקדם יותר.
4. לקבוע שאיזון הנכסים יבוצע לא על הנכסים שהיו לבני הזוג בזמן פקיעת הנישואין אלא במועד מוקדם יותר.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• מי הם ידועים בציבור?
• שיטת חלוקת הרכוש
• תאריך לאיזון משאבים
• שיקולים בעת חלוקת רכוש
• איזון משאבים ופרוק שיתוף
• אחריות לחובות בין בני זוג

הפוסט איזון הרכוש בפקיעת נישואין הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

האם הזכות הנוצרת מכח חזקת השיתוף היא זכות קניינית?

זוגות שנישאו לפני 1.1.1974, דהיינו, לפני מועד כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון, על-פי הוראת סעיף 14 לחוק יחסי ממון, אינם כפופים להסדר איזון משאבים הקבוע בחוק זה, החל על זוגות שנישאו לאחר 1.1.1974. נוכח זאת, על הזוגות האלו אשר מצויים בהליכי גירושין חלה חזקת השיתוף בנכסים בין בני זוג.

חזקה זו, יציר פסיקתו של בית משפט זה, הושתתה במקורה על ההנחה כי בני זוג המקיימים אורח חיים תקין, מסכימים מכללא ליצור שיתוף בנכסיהם, באין כוונה אחרת הנלמדת מן הנסיבות. זאת, אף אם אין בין בני הזוג הסכם מפורש בעניין, ואף אם הנכסים רשומים על-שם אחד מבני הזוג בלבד.

היבטיה השונים של חזקה זו התפתחו בפסיקה משך השנים, תוך מגמה להרחיב ולחזק את הלכת השיתוף, "על ידי הקלה בהוכחת התנאים הדרושים לקיומה, מחד גיסא, ועל ידי החמרת התנאים הנדרשים לסתירתה, מאידך גיסא". חלו התפתחויות גם בהתייחסות לבסיס העיוני-משפטי שביסוד ההלכה, מהותן של הזכויות הצומחות ממנה, והיקף הנכסים הנכללים בה.

בפסקי הדין הנוגעים לעניין, אשר יצאו מתחת ידו של בית משפט, חלה במשך השנים התפתחות. בתחילת הדרך, התייחסה הפסיקה לזכות הצומחת מכוח הלכת השיתוף כאל זכות שביושר, בעלת גוון "קנייני". נקבע אז, כי אם יוכיח אדם כי כוונתם המשותפת שלו ושל בן זוגו הייתה ליתן לו אינטרס קנייני בנכס מסוים, "יהיה מן הדין להכיר באותו קניין שביושר ולתת לו תוקף".

תוקפה הקנייני של זכות הקמה מכח הלכת השיתוף

ואולם גם באותה עת, הפסיקה נמנעה מלייחס לזכות הקמה מכוח הלכת השיתוף תוקף קנייני מלא. בפסק דין חיימי הביע השופט שרשבסקי את דעתו כי "אם בהסכם ההוא הצהיר הבעל שכל נכסי דלא ניידי שירכוש בעתיד יירשמו מיד על שמו ועל שם אשתו בחלקים שווים, אין זאת, ביחסים הפנימיים ביניהם, אלא הענקת זכות קניינית לנכסים כאלה, יותר נכון הענקת זכות לרכישת זכויות קנייניות כאלה, לטובתה בחלקים שווים עמו. זכויות אלה אמנם אינן חפציות בעצמן, אך המשיבה זכאית על-פיהן לדרוש ממנו להעניק לה זכויות חפציות, במילים אחרות היא זכאית כלפיו לביצוע-בעין של ההסכם".

הכרסום באופיה הקנייני של חזקת השיתוף

הכרסום העיקרי באופייה הקנייני של חזקת השיתוף בא לידי ביטוי בהלכות המיוחדות אשר פותחו על-ידי בית המשפט בהקשר להשפעת השיתוף על צדדים שלישיים, אשר לא כולן עולות בקנה אחד עם הגדרתה של הזכות כזכות קניינית.

אכן, בהיות התחולה כלפי כולי-עלמא חלק מאותה מסה קריטית שבלעדיה אין זכות הקניין באה לעולם כלל ועיקר, צמצום פועלה של הזכות כלפי צדדים שלישיים פוגע באופייה הקנייני. בעניין זה ניתן בפסיקה משקל נכבד לעניינם של צדדים שלישיים ולמניעת הפגיעה בהם.

הטעם העיקרי שביסוד מגמה זו היה הרצון למנוע פגיעה בחיי המסחר ובשכלולן של עסקאות בשוק, תוך כרסום באמינותו של מרשם המקרקעין והגדלת הוצאות העסקה המוטלות על הקונה, הכרוכות בבירור מצבו המשפחתי של המתקשר.

זכות ייחודית, כדברי השופט י. כהן

בהמשך, סווגה הזכות הקמה מכוח הלכת השיתוף כזכות ייחודית, כדבריו של השופט י. כהן:

"…אותה זכות של בן-זוג שנולדה מפסיקתו של בית-משפט זה אין לראות בה קניין שביושר במובנו הרגיל כמו למשל ביחסים שבין קונה ומוכר, אלא זאת היא זכות מסוג מיוחד, שנוצרה על-ידי פסיקה ובאותה פסיקה גם נקבעו הגבלותיה, ובמיוחד ההגבלות במקרה של התנגשות עם זכויות צד שלישי" (ע"א 388/76 כבשני נ. מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד לא(3) 253, 258".

גישתו של רוזן – צבי

ההגדרה האחרונה מלמדת, על-פי גישתו של רוזן-צבי, שהכוונה היא "לזכות מעורבת, בעלת סממנים אובליגטוריים לצרכים מסוימים וסממנים קנייניים לצרכים אחרים, הכל בהתאם לקביעתו של בית המשפט, שהוא מקור תוקפה של ההלכה". להשקפתו, "אי הצמידות לבסיס משפטי כלשהו מקל על פיתוח ההלכה בהתאם לצרכים התואמים את המדיניות המשפטית, מחד גיסא, ומקשה על האפשרות לצפותה מראש, מאידך גיסא" (רוזן-צבי, בעמוד 265).

הנשיא ברק בפסק דין בן-צבי נגד סיטין

פסקי דין מאוחרים נמנעים מלקבוע מסמרות בדבר סיווגה של הזכות כזכות קניינית או זכות אובליגטורית. כך מציין הנשיא ברק בפסק דינו בע"א 3002/93 בן-צבי נגד סיטין, פ"ד מט(3) 5, בהתייחסו לסוגיה זו כאל סוגיה שטרם הוכרעה בפסיקה:

"מה אופייה של זכות האישה בנכס שעליו חלה חזקת שיתוף הנכסים? האם היא בעלת קניין בו? האם היא בעלת מעין קניין (הילכתי)? האם זכותה כזכות נהנה על-פי חוק הנאמנות, תשל"ט-1979? או שמא זכותה היא כזכות הנושה על-פי התחייבות לעסקה במקרקעין? ואולי היא זכות מיוחדת במינה (sui generis) שאינה ניתנת לשיבוץ במשבצות הרגילות? התשובות לשאלות אלה קשות הן. … אין לנו צורך להכריע בהן …" (עמוד 23 לפסק הדין).

השופט א. ריבלין בפסק דין עצמוד נגד רפ

בדומה קבע השופט א. ריבלין בע"א 4374/98 עצמון נגד רפ, פ"ד נז(3) 433, 451:

"בעבר, אכן הועלו בפסיקה ספקות באשר לקטגוריה המשפטית שבה יש לשבץ זכויות אלו, והוצעו כמה גישות, ובהן הגישה החפצית, הגישה התולה את השיתוף בדיני החיובים והעמדה הרואה בזכויות מכוח הילכת השיתוף מעין זכויות Sui generis אשר אינן ניתנות לסיווג במשבצות הרגילות. במקרה הנדון, אין אנו נדרשים לבוא במפתנה של שאלת הקלסיפיקציה המשפטית של זכויות מכוח הילכת השיתוף …".

עמדת הפסיקה על פי המלומד דויטש

המלומד דויטש סיכם בספרו את עמדת הפסיקה בנושא זה כדלקמן:

"למרות הוותק הרב של הלכת השיתוף בשיטתנו, טרם הוכרעה באורח מובהק אחת השאלות הבסיסיות, והיא אם הלכת השיתוף מקנה לבן הזוג הזכאי זכות אובליגטורית בלבד, או שמא זכות קניינית. … כפי שהזכרנו לעיל, הפסיקה נוטה, מבלי להכריע בדבר, להעדיף את ההנחה בדבר היות הזכות של בן-הזוג זכות אובליגטורית בלבד, כשאין שוללים את האפשרות לקיומה של נאמנות" ( בעמוד 646).&

בין המלומדים שדנו בסוגיה זו, יש הסוברים שראוי לסווג את הזכות הקמה מכוח הלכת השיתוף כזכות אובליגטורית. פרופסור י. ויסמן סבור, מאידך, שאין קושי ביישום הגישה הקניינית לגבי נכסים שדי בהסכמה כדי להעביר בהם בעלות. לגבי נכסים אחרים, הוא סבור שיש לאמץ את הגישה האובליגטורית, או לחלופין, את עקרון הנאמנות הרואה בבן הזוג הרשום כמחזיק בחלק מהנכס בנאמנות עבור בן-הזוג האחר (י. ויסמן דיני קניין – בעלות ושיתוף (תשנ"ז) 198-184.

גם פרופסור רוזן-צבי סבור שלא ניתן לאמץ את הגישה הקניינית בכל הנוגע לנכסי מקרקעין לאחר תחילת תוקפו של חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 ( רוזן-צבי, בעמוד 267-262; א. רוזן-צבי "יחסי ממון בין בני-זוג: צדק בין הצדדים ותיקון חיי המשפחה" עיוני משפט ג (תשל"ג) 302, 310-305).

חזקת השיתוף – צדדים שלישיים

בהתייחס לשיתוף בין בני הזוג בחובות ובזכויות, עולה השאלה האם השיתוף פועל גם כלפי צדדים שלישיים. משמדובר בחובות, עולה השאלה אליה התייחס המלומד דויטש בספרו, כ"שאלה קשה שטרם נפתרה" והיא "אם השיתוף בחובות, יש בו כדי לחדש חידוש באשר לשאלת היריבות כלפי הנושה. דהיינו, האם הנושה של בן-הזוג אשר התחייב כלפיו ישירות, רוכש עילה גם כלפי בן הזוג האחר, או שמא המדובר רק בזכות של בן הזוג שהתחייב, להשבה מבן-הזוג האחר?" (דויטש, בעמוד 645).

שיתוף זכויות בין בני זוג

שאלה דומה עולה באשר לשיתוף בזכויות: האם שיתופו של בן הזוג בזכות מקים לו זכות ישירה כלפי החייב, שמלכתחילה התחייב כלפי בן הזוג האחר בלבד גם במקרה של גירושין. בכפוף להבדל בין העברת חיוב (הדורש, לפי חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969, הסכמת הנושה) לבין העברת זכות (שאינה דורשת לפי החוק הסכמת החייב), הדעת נותנת שבכל הנוגע ליחסים כלפי צדדים שלישיים, הפתרון יהא פתרון אחיד לגבי חובות וזכויות כאחד.

בפסק הדין שניתן לאחרונה ברע"א 8791/00 שלם נגד טווינקו בע"מ (טרם פורסם) פסק הנשיא ברק, בלא להתייחס ישירות לשאלת אופייה הקנייני או האובליגטורי של הלכת השיתוף והזכויות הצומחות מכוחה, שהקמת הזכות או החובה לבן הזוג האחר מכוח הלכת השיתוף מתבצעת בדרך של המחאה זכויות או חיובים לפי חוק המחאת חיובים, ובשני המקרים קמה יריבות ישירה בין בן הזוג הנעבר לבין הצד השלישי.

באשר לשיתוף בזכות נפסק כי "מכוח ההמחאה תעמוד לבן הזוג האחר זכות (ישירה) כלפי החייב" (סעיף 22 לפסק הדין). באשר לחובות נקבע ש"השיתוף בחובות מקים יריבות ישירה בין שני בני הזוג לבין הנושה" (סעיף 35 לפסק הדין). לעניין זה, ציין הנשיא ברק בפסק דינו, קיים הבדל בין המחאת חוב, אשר מותנית על-פי החוק בהסכמת הנושה, לבין המחאת זכות שאינה דורשת הסכמת החייב.

העברת הזכות לבן הזוג האחר מכוח הלכת השיתוף מתרחשת, נקבע בעניין טווינקו, עם גיבוש השיתוף. השאלה העיקרית בה דן בית המשפט באותו עניין, הייתה מתי מתגבש השיתוף בין בני הזוג. לעניין זה נקבע שיש להבחין בן נכסים משפחתיים מובהקים לבין נכסים אחרים. אשר לנכסים משפחתיים מובהקים, ובראשם דירת בני הזוג, נקבע שהשיתוף מתגבש עם תחילת אורח החיים התקין והמאמץ המשותף. ייתכן, נקבע בפסק הדין, כי "דין דומה יחול על נכסים מרכזיים אחרים של בני הזוג, שיש להם השלכות משמעותיות, כלכליות ורגשיות, על נישואין ועל כל בן זוג".

לגבי כלל הזכויות והחובות (למעט הנכסים המשפחתיים), נקבע שהשיתוף הוא שיתוף קנייני דחוי, המתגבש רק כאשר מתרחש אירוע קריטי המביא למשבר ביחסי בני הזוג או לסיום חיי השיתוף, כמו מות אחד מבני הזוג, גירושין או אירוע אחר המעמיד את היחסים בין בני הזוג בסכנה משמעותית.

ומה לגבי זכות לפנסיה, האם ניתן להעביר פנסיה ישירות מהקרן לבן הזוג לאחר גירושין? אם הזכות לגימלה לא הועברה לאישה אלא מלכתחילה הייתה קניינה, סעיף 62 לחוק הגימלאות לא יעמוד לאישה למכשול. אולם, כיצד הפכה הזכות לגימלה לקניינה של האישה? הרי מדובר בזכות סטטוטורית שעל-פי החוק עומדת לזכותם של הזכאים הנקובים בחוק, שהאישה אינה נמנית עליהם.

מקור זכותה של האישה, אינו בחוק הגימלאות אלא בהלכת השיתוף. כיצד הפכה הזכות לקניינה של האישה מכוח הלכת השיתוף? התשובה לשאלה זו תיגזר מהתשובה לשאלה – האם הלכת השיתוף מבוססת על קונסטרוקציה של העברת זכויות מבן הזוג האחד (הרשום או המחזיק בזכות) לבן הזוג האחר, או שהיא מבוססת על הקניית הזכות, מעת יצירת השיתוף (או ממועד אחר) לשני בני הזוג.

הגישה האחרת יסודה ברעיון המייחס לבני הזוג כוונה לרכישת נכסים משותפים. גישה זו מבוססת, ככל שמדובר ביחסים בין בני הזוג, על הסכמה מכללא לביצוע עסקה משותפת. ביחסים עם צד שלישי (מוכר הזכות), גישה זו יכול שתבוסס על קיומה של שליחות, לפיה בן הזוג אשר מבצע בפועל את העסקה, משמש כשלוחו של בן הזוג.

בגישה זו תמך גם פרופסור רוזן-צבי, אף שהוא הסתייג מקונסטרוקציית המתנה, והעדיף על פניה את הגישה של הרכישה המשותפת, שגם היא לגישתו אינה נקייה מקשיים. לדעתו, "קיים קושי רב יותר בייחוס כוונה להקניית מתנה – לגבי נכסים המוקנים כבר לבן-זוג אחד, לפי אורח חיי הנישואין של בני-הזוג, מאשר לייחס להם כוונה לרכישת נכסים במשותף על בסיס עקרון המאמץ המשותף" (רוזן-צבי, בעמוד 249-250).

ככל שהלכת השיתוף מבוססת על קונסטרוקציה של העברת זכויות מבן הזוג האחד (הרשום או המחזיק) לבין הזוג האחר במקרה של גירושין, שהיא הגישה הנוהגת כיום בפסיקה, העברת הזכות או החיוב מתבצעת מכוח חוק המחאת חיובים:

"בהתגבש השיתוף מכוחו של הסכם השיתוף, עוברות הזכויות והחובות לבן הזוג האחר. העברה זו נעשית על פי הוראות חוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969" (סעיף 22 לפסק הדין בעניין טווינקו).

אולם סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, אינו מאפשר העברת זכות שעבירותה נשללה או הוגבלה לפי דין. התייחס לכך הנשיא ברק בעניין טווינקו:

"לעניין זה, יש להבחין בין המחאת הזכות לבין המחאת החבות. לעניין המחאת הזכות, זו מתבצעת בהתאם לאמור בסעיף 1 לחוק המחאת חיובים. המחאת הזכות בין בני הזוג אפשרית זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה (סעיף 1(א) לחוק)".

מכאן, שלאור שלילת עבירות הזכות לגימלה מכוח סעיף 62 לחוק הגימלאות, לא ניתן להעביר את הזכות מכוח הלכת השיתוף, שכן חוק המחאת חיובים מכוחו מתבצעת ההעברה לפי הלכת השיתוף אינו מאפשר ההעברה כזאת.

אכן, בעוד שבמקורה נתפסה הלכת השיתוף כמושתתת על בסיס חוזי של הסכמה משתמעת, כיום, יש הרואים בה דין כמעט קוגנטי, מדיני המשפחה. כדברי השופט טל בפסק דינו בע"א 1915/91 יעקובי נגד יעקובי, פ"ד מט(3) 529:

"אם בתחילת דרכה הייתה חזקת השיתוף שייכת לתחומי החוזים, הרי שכיום היא דין מדיני המשפחה" (עמוד 580 לפסק הדין. ההדגשות במקור).

לאור פסק הדין בעניין טווינקו נראה שלמרות ההיבט הנורמטיבי שביסוד הלכת השיתוף, הגשה הרווחת בפסיקה היא ש"בין בני הזוג קיים הסכם (מפורש או משתמע) לשיתוף …. (מכוחו) זכות או חובה הנתונה על פי הדין הכללי בידי בן זוג אחד – כגון שהוא קנה מצד שלישי מקרקעין, מיטלטלין או זכויות – מועברת במחציתה לבן הזוג השני" (שם, סעיף 20 לפסק הדין).

ביסוס הלכת השיתוף על יסוד נורמטיבי

אולם, נפסק כי גם ביסוס הלכת השיתוף על יסוד נורמטיבי המעוגן במדיניות המשפטית הראויה בעיני בית המשפט, לא יוכל לגבור על האיסור על עבירותה של הזכות לפי סעיף 62 לחוק הגימלאות ועל כן אין מחייבים את קרן הפנסיה לשלם ישירות לבן הזוג את הגימלה.

בעבר נעשה בפסיקה שימוש ברעיון זה, הרואה בהלכת השיתוף כהלכה המשקפת את המדיניות המשפטית הראויה בעיני בית המשפט, כדי להתגבר על דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן – חוק המקרקעין), אשר קובע כי "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב". כך ציין הנשיא שמגר בחווות דעתו (אליה לא הצטרפו, בעניין זה, שופטי ההרכב האחרים) בפסק הדין בעניין הדרי:

"אוסיף כי אין צורך לתור אחרי הסכם בכתב כדי להשתית עליו את חזקת השיתוף. כל הרבותא בחזקה היא שאינה נזקקת לרישום וחולפת מעליו. דרישת הכתב חלה לגבי עיסקה במקרקעין שהיא כל הקניה של בעלות או של זכות אחרת במקרקעין לפי רצון המקנה… הלכת השיתוף אינה מבוססת על כוונה ספציפית – קונקרטית של בני זוג, אלא היא ביטוי למדיניות משפטית בנוגע לרצוי ולמקובל בין בני זוג בדרך כלל במציאות החיים המודרניים בישראל…" (עמוד 694 לפסק הדין).

לסיכום, חזקת השיתוף היא יציר פסיקה אשר התפתחה במהלך השנים, מקורה בעשיית דין צדק לבני זוג בהליך גירושין, ומהות הזכות וגישת בית המשפט למהות הזכות, ביחסים בן בני הזוג וביחס לצד שלישי, משתלבת גם בדין הכלל.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• מיהם ידועים בציבור?
• יחסי ממון בין בני זוג
• מגמות בהלכת השיתוף
• שיקולים בעת חלוקת רכוש
• חזקת השיתוף בין בני זוג
• חזקת השיתוף של נכס

הפוסט תוקפה של חזקת השיתוף הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

חלוקת רכוש – הפרשי ריבית בבית דין רבני

היבטי ריביות בבית הדין הרבני

התורה אוסרת על אדם לגבות (וכן לשלם) ריבית בעבור הלוואת כספו לזולת. במשפט העברי, חוששים מפסיקת ריבית והצמדה שכן העיקרון המנחה בדיני ריבית כפי שהובא בתלמוד הבבלי בשם האמורא רב נחמן: "הכלל בדיני ריבית: כל תשלום בעבור האפשרות להחזיק בכסף ("לשמור") – אסור" (בבא מציעא סג ע"ב). התורה אוסרת על אדם לגבות (וכן לשלם) ריבית בעבור הלוואת כספו לזולת – אך מה אם הזולת מחזיק בכספים בניגוד לרצון בעליהם? אז ניתן לומר כי התמונה שונה.

באופן טבעי, בתביעות גירושין כפופים בתי הדין הרבניים לאיסורים הקבועים בדין הדתי בבואם לחלק את הרכוש בין בני הזוג.

ברם בתי הדין מחויבים לעשיית צדק – כך לפי דין תורה: "מצות עשה לשפוט השופט בצדק" (רמב"ם הלכות סנהדרין כא, א; אם כי הפסוק נדרש בעיקרו לצדק פרוצדורלי – ראו: ח' שיין, הצדק במשפט העברי (תשנ"ד) 64-57); כך לפי המשפט הישראלי בסעיף 10 לחוק הדיינים, תשט"ו- 1955:

"מי שנתמנה דיין חייב, בטרם ישב בדין, להצהיר בפני נשיא המדינה ובמעמד הרבנים הראשיים לישראל, הצהרה זו: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל, לשפוט את העם משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים"

אין ספק כי במקרים רבים הימנעות מפסיקת הפרשים: ריבית או הצמדה – יכולה לעלות כדי אי צדק.

דומה שלא יהיה מי שיחלוק על כך שבנסיבות מסוימות, לא מעטות ובוודאי בעידנים מסוימים, השבה נומינלית אינה עשיית צדק. זאת גם אם בתקופות "רגועות" יחסית מבחינה אינפלציונית, מדברים בתחשיבים "נומינליים" להבדיל מ-"ריאליים" בתחומים כלכליים משמעותיים. לעובדת חיים פשוטה זו ביטוי גם בדין תורה.

תשלומי הצמדה בתביעות הנידונות בבית דין רבני

לגבי חיוב תשלומי הצמדה (הפרשים) השתרש בחברה המודרנית, עד שגם במשפט העברי, הזהיר בפסיקת פיצוי בגין מניעת רווח ("המבטל כיסו של חברו"), וחושש לכל תשלום שיש בו אבק ריבית, קונה שביתה הדעה, כי חיוב הצמדה אינו תוספת על סכום החוב, אלא זהו חובו בערכו הנכון להיום.

לגבי ריבית האסורה לפי דין תורה, יש להבחין בן ריבית על הלוואה לבן ריבית על כספים שעוכבו בידי אחר ללא רשות, ונמנע ממנו רווח והאחר אף הרויח בעצמו רווח מהחזקת הכספים, אז כן ניתן לומר כי פסיקת ריבית תהיה צודקת.

המדובר בדיונים הלכתיים סבוכים – חזקה על בתי הדין שבמידת הצורך יבורו את הכלים ההלכתיים המתאימים לעשיית צדק במקרה שלפניהם. לסיכום, לגבי פסיקת הצמדה ישנה תשתית הלכתית מקיפה – שיכולה לאפשר פסיקת הצמדה במקרים מתאימים.

תשתית מסוימת קיימת גם לגבי פסיקת ריבית בגין חוב שנוצר שלא על דרך הלוואה, כגון בנזיקין או במקרה של עיכוב כספים שלא בהסכמת בעליהם. מדין תורה אסורה רק "ריבית קצוצה" – קרי "הלוואה שבה המלווה קוצב מראש בשעת ההלוואה שיעור של ריבית שתיתוסף לקרן" (א' וינרוט, ריבית (תשנ"ח) 233; רמב"ם, הלכות לוה ומלוה ד, ג; שולחן ערוך, יורה דעה קסא, ה). ככלל, בחוב שנוצר שלא על דרך הלוואה אין איסור תורה חל – ובנסיבות מסוימות, לא חל איסור כלל. הדיונים ההלכתיים בסוגיה זו ענפים, מעמיקים ומורכבים.

לסוגיות אלו, חשיבות רבה בכל הנוגע למעמד המשפטי בתביעות הנידונות בבתי דין רבניים. מומלץ להתייעץ בכל מקרה של ספק עם עורכי דין גירושין בנושא.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• מיהם ידועים בציבור?
• שיטת חלוקת הרכוש
• תוקפה של חזקת השיתוף
• חזקת השיתוף בין בני זוג
• איזון הרכוש בפקיעת נישואין
• על מי חל חוק יחסי ממון?

הפוסט הפרשי ריבית בבית דין רבני הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

בני זוג שנפרדים אינם מחליטים על מועד פקיעת הנישואין על פי המועד בו "נכון" מבחינת שווי המניות, לחלק את מניות החברה, שבבעלות משותפת להם, אלא מועד זה נכפה עליהם והוא מועד הקרע ביניהם. בזה דומה הסיטואציה של בני זוג מתגרשים לסיטואציה של "הצעת רכש מלאה" על פי סעיף 338(א) לחוק החברות .

הצעת רכש מלאה היא מנגנון בו נרכשות כל מניותיה של חברה ציבורית בידי גורם אחד, בדרך כלל בעל השליטה בחברה, עד שהחברה הופכת להיות חברה פרטית. הניצעים הם בעלי מניות המיעוט, יכולים בהתאם לחוק החברות, לפנות לבית המשפט למתן סעד להערכת שווי מניות, במסגרתו מוסמך בית המשפט לקבוע כי התמורה שניתנה בעבור המניות הייתה פחותה משוויין ההוגן ולהורות לשלם את השווי ההוגן כפי שיקבע בית המשפט.

בגירושין, הצד שנשאר עם החברה והמניות, רוכש את מחצית המניות שבבעלות בן זוגו, באופן שפקיעת הנישואין היא למעשה הצעת רכש.

דיני המשפחה ואף חוק החברות אינו מסדיר מצב כזה בו בעל חברה מתגרש ועליו לרכוש את חלקו של בן הזוג השני, בשווי הוגן. במקרה בו חלוקת חברה עומדת על הפרק, ממונה רו"ח מטעם בית המשפט לענייני משפחה, אשר מעריך את שווי המניות נכון ליום הקרע.

מהי השיטה שעל רואה החשבון, הממונה כמומחה מטעם בית המשפט, לפעול על פיה, לצורך חישוב שווי הוגן של ערך המניות, באופן שבן הזוג המוכר את מניותיו ויוצא מן החברה, לא יפגע. לדוגמא – אם ביום הקרע טרם הבשילה עסקה שצפויה להניב רווחים גדולים לחברה, אשר יעלו את ערך מניותיה בשיעור ניכר.

חוק יחסי ממון אינו נותן מענה לקביעת שווי נכס במועד מאוחר יותר למועד הקרע. סעיף 8 לחוק יחסי ממון, המאפשר לבית המשפט להפעיל סמכויות מיוחדות, אינו מאפשר הערכת שווי במועד מאוחר למועד הקרע אלא רק הערכת שווי למועד מוקדם למועד הקרע (במטרה למנוע הבאת החברה לקריסה, על ידי בן הזוג השולט בחברה, בכוונה תחילה עקב הגירושין). הפתרון, ימצא בתחום דיני החברות הקובע את שיטת החישוב של השווי ההוגן של מניה. שיטה זו לוקחת בחשבון עסקאות עתידיות צפויות, אשר מעלות את ערך המניה מעל ערך השוק שלה בנקודת זמן. לקיחה בחשבון של עסקאות עתידיות, הצפויות כבר במועד הקרע איננה הערכה למועד מאוחר למועד הקרע, אלא הערכה על פי הידע הקיים במועד הקרע, אף אם הרווח הוא עתידי.

מהי אם כן, השיטה על פי דיני החברות, להערכת השווי ההוגן של המניות. האם לפי שווי שוק, דהיינו, לפי ערכן בבורסה במקרה של חברה ציבורית, האם לפי השווי הנכסי של החברה, מה השיטה שתשקף את הערך הגבוה ביותר וההוגן ביותר של מניות החברה.

בפסק דין רע"א 779/06 קיטאל החזקות נ' שאול ממן, ובע"א 10406/06 דן עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 28/12/09), התוו העקרונות המרכזיים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשת ניצע לקביעת שוויין ההוגן של מניות חברה בהצעת רכש מלאה, על פי חוק החברות.

נקבע כי שיטת ה-DCF , היא השיטה אלא אם כן, הנתונים והמאפיינים של המקרה שלפניו מצדיקים יישום שיטת הערכה אחרת. נטל ההוכחה בדבר היעדר התאמה של שיטה זו למאפייניה של חברה ספציפית והצורך להעריכה בשיטה אחרת מוטל על המציע, הרוכש.

שיטת DCF מעריכה את שווי החברה על פי תזרים המזומנים המהוון של נכסיה הנוכחיים ושל הזדמנויות ההשקעה העתידיות שלה, כלומר, כוללת גם תזרים מזומנים מהוון, שהיו מייצרות הזדמנויות ההשקעה של החברה בעתיד. במסגרת הערכה זו יש להביא בחשבון מידע המצוי אצל בעל השליטה ביחס לאפשרויות ההשקעה העתידיות בחברה כפי שהן ידועות לו במועד הרכישה וכך ניתן יהיה לאיין את יתרון המידע שלו למול בעלי מניות המיעוט ולשתפם ברווחים, שהיו נהנים מהם אלמלא הרכישה המוכתבת. שיטה זו אינה נסמכת רק על העבר אלא צופה פני עתיד.

בהתאם לשיטת DCF, ערכו של נכס מוערך על פי הרווחים הצומחים ממנו לבעליו. נכס שהוא מניה, הערך שלו הוא הוא תזרים הדיבידנדים, הצפוי לו בתקופת הבעלות בתוספת הערך הנוכחי של המחיר שיקבל בעת מכירתה.

הבעייתיות בשיטה זו היא שאין מדובר במרשם קסמים אלא השאלה האמיתית היא מה נתונים החזויים המוכנסים למודל. יש הסבורים כי שיטה זו מושפעת ממידה בלתי מבוטלת של ספקולציות וניחושים. קיים פתח נרחב לשיקול דעתו של המעריך, היכול להטות את תוצאות הערכה על פי אינטרסיי הצדדים, משך ההיסטוריה הרלוונטית להערכת רווחי החברה בעתיד, בחירה מניפולטיבית של קבוצת החברות הדומות לצורך קביעת המכפיל, פרשנות מניפולטיבית למציאות לאחר מועד הרכישה, וכן הסתמכות על מומחים הופכת למרכז ההליך השיפוטי.

אולם, זוהי השיטה ההוגנת ביותר, כאשר שיטות הערכה אחרות אינן משקפות את השווי ההוגן של המניה. הערכה זו מגלמת בתוכה את העקרונות המקובלים בתורת המימון, שהם עיקרון הערכת החברה לפי שוויה הפנימי, לפי שוויה כעסק חי ולפי שווי המניות נכון למועד הצעת הרכש ולא לאחריו מבלי לכלול בה את הרווחים הצפויים בעקבות הרכישה עצמה.

בתי המשפט של דלוור ארה"ב קבעו עקרונות באשר לקביעת שווי הוגן ועיקרון העל הוא לקחת בחשבון כל הגורמים הרלוונטיים. בין היתר-מחיר שוק, ערך נכסים, דיבידנדים, רווחים צפויים, טבע החברה וכיוצ"ב.

עיקרון הערכה על פי שוויה הפנימי של מניה

מדובר בשווי אותנטי, הנובע ישירות מן החברה ואשר בעלי המניות היו נהנים ממנו אם החברה הייתה ממשיכה להתקיים כמקודם. מקורות אלו כוללים את נכסי החברה וההכנסות מהם וכן הכנסות עתידיות. המשמעות היא שערך החברה לא יקבע לבדו על פי מדד חיצוני לחברה כמו שווי המניות בבורסה. או שווי התחליפי של חברה בעסקה עם הצד השלישי.

עיקרון הערכה על פי שווי חברה כעסק חי

פעולת הערכה של חברה תעשה על פי שוויה כעסק חי. הגיון עיקרון זה הוא בתפיסה כי שווי חברה חיה ונושמת עולה על סך נכסיה הקיימים. מעניקה תמורה כספית שוות ערך לרווחים שיכלו להיות מנת חלקם אילו מניותיהם לא היו נלקחות מהם. מכאן המסקנה כי שווי המניות לא ייגזר משווי נכסי חברה בפירוק.

אין ציפייה מרוכש שיפרק את החברה אלא שישיא רווחים. כך אין לצפות מבן זוג, שהינו בעל מניות בחברה כי יפרק את החברה עקב הגירושין, אלא להיפך-עליו להתאמץ יותר על מנת לשמור את רמת הכנסתו ורמת חייו, שכן משק בית אחד מתפצל לשניים, והוצאותיו האישיות יגדלו.

אימוץ עיקרון זה דוחה את שיטת השווי הנכסי-שווי נכסי חברה בניכוי התחייבויותיה.

לסיכום, הערכה על פי עקרונות אלו: מתחשבת בסביבה העסקית הדינאמית בה מצויה חברה ובפוטנציאל הרווח הטמון בה, והחורג מסך נכסיה.

מגבלות הערכה על פי שווי שוק

לכאורה, שיטת הערכת המניות על פי שוויים בבורסה נראית במבט ראשון נכונה, פשוטה ושובת לב, אך היא איננה מספקת. שיטת הערכת השוק היא שיטה המסתמכת על ממוצע מחירי השוק בטווח זמן מוגדר. מבוססת על ההנחה כי יעילות שוק ההון גורמת לכך כי מחיר המניה מגלם את כל הרכיבים המשפיעים על שוויה. אולם לעמדה זו תומכים מעטים בספרות המשפטית, הסבורה כי מדובר בהערכת חסר.

הפער בן שווי השוק למחיר הפנימי של המניה האמיתי, נובע מיכולתו של בעל השליטה לנצל את מעמדו בקביעת תנאי ההצעה ובקביעת עיתויה. סכנה משמעותית היא ניצול יתרון המידע של בעל השליטה ושליטתו בעיתוי העסקה על מנת להכתיב תנאים לא הוגנים. בהינתן הנגישות למידע לא פומבי, קיים חשש כי בעל השליטה יקבע את עיתוי העסקה ותנאיה תוך ניצול יתרון זה, וירכוש את המניות במחיר נמוך משוויין האמיתי.

אין כל ספק כי לבן הזוג אשר מנהל את החברה, יש אינטרס מובהק בהוזלת מחיר הרכישה ויש לו יכולת להשפיע על שווי השוק של החברה באמצעות פעולות מקדימות לפירוד. על כן, אין ספק שעלולים להיגרם עיוותים בהערכת שווי של חברה לפי שווי שוק. מינוי מומחה על ידי בית המשפט אשר יעריך את שווי החברה אף הוא אינו פתרון המבטיח שווי הוגן שכן המומחה מקבל לידיו נתונים אותם מוסר לו בן הזוג השולט בחברה ואף עובד בה, הרוכש את מחצית החברה מבן זוגו.

ייתכנו מקרים בהם דווקא לבן הזוג שאינו מנהל החברה, המוכר, יש מידע פנים אותו קיבל ממקור ראשון, מבן הזוג הרוכש, שסיפר כל סודותיו למוכר. כך שיש לנטרל גורם זה של יתרון מידע ועיתוי הפירוד, מהערכת שווי חברה.

האפשרות של בעל שליטה לנצל את יתרון המידע לשם רכישה מוזלת של מניות המיעוט עלולה להשפיע לרעה גם על אופן ניהול חברת המטרה הפוטנציאלית עובר להצעת הרכש. הוא עלול לפעול באופן אסטרטגי כדי להפחית את המחיר. לדוגמא בעל שליטה המתכנן לרכוש את מניות המיעוט עלול לעכב את ההחלטה על הוצאתו לפועל של פרויקט רווחי עד לאחר הצעת הרכש. כך גם בן זוג עלול להמתין עם פרויקט רווחי עד לאחר הגירושין.

בעיה שנייה היא, שקיימים מאפיינים כלליים אובייקטיביים, המשליכים על מידת אמינותה של הערכת השוק. שווי בורסאי משתנה חדשות לבקרים לעיתים מגורמים חיצוניים וממגמות כלליות ולאו דווקא מנתוני החברה.

חוק החברות מסדיר את הסוגיה של רכישת מניות המיעוט על ידי בעל השליטה בחברה, ומתערב מקום בו השוק נכשל. החוק מגן על בעלי מניות המיעוט.

הצד החלש, אשר מוכר את מניותיו לבן הזוג המעורב בחברה, אינו צריך להיות מופסד מכך, שמועד הקרע בנישואין, חל במועד הספציפי הזה דווקא, ואינו אמור להפסיד מהעיתוי של הגירושין, את צמיחתה הצפויה נכון למועד הקרע, של שווי החברה, אלא יש לדאוג לו כי יקבל את הערך הגבוה ביותר של מניותיו, לאו דווקא בנקודת זמן זו אלא בזמן המתאים ביותר, הידוע בעת מועד הקרע. עניין זה הוגן גם לרוכש המניות, שכן ייתכן שדווקא במועד הקרע ערך המניות הוא הגבוה ביותר, ואז הצד הרוכש את המניות, צריך לרכשם בשווי הוגן המגלם את ירידת ערך המניות הצפויה, ולאו דווקא ערכן ביום הקרע. אולם, אין כל ספק כי במקרה אחרון זה, כל המידע בנוגע לירידת ערך המניות יהיה זמין וינתן על ידיי, הרוכש, בעל השליטה בחברה.

כשמגיע מומחה ו/או בית המשפט להעריך שווי חברה בעת גירושין, אל לו להעלים עין מהאפשרות כי הצד השולט בחברה עלול לנצל הזדמנות זו על מנת להתעשר על חשבון בן זוגו או להיפך-יתכן והצד שאינו שולט בחברה מנצל עיתוי מסויים ונקודתי בו ערך החברה הוא הגבוה ביותר, ואינו משקף שווי הוגן. את ערכה של החברה יש לבחון כעסק חי לפי שווי פנימי של מניה בהתאם לשיטת DCF .

הפוסט הערכת שווי מניות הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

זכויות אישיות ורכוש שנצבר לפני הנישואין יכולים להפוך למשותפים, אם בני הזוג מכוונים לכך. במקרה דנן, הרכוש האישי עורבב בכלל הזכויות שצברו במשותף, לכן השיתוף ביניהם חל על כלל הנכסים. המשמעות היא שהתובעים זכאים למחצית הכספים שהיו בחשבונות המנוחים ביום פטירת בן הזוג הראשון.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• מיהם ידועים בציבור?
• שיתוף בנכסים חיצוניים
• שיקולים בעת חלוקת רכוש
• חלוקה בין בני זוג
• כיצד תקבע משמורת משותפת?
• משמורת ילדים

הפוסט חזקת השיתוף בין בני זוג הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

בית המשפט למשפחה פסק כי מרגע שניתן צו לפירוק שיתוף בתובענה שהגיש אחד מבני הזוג, אין תחולה למנגנון זכות הקדימה הקבוע בסעיף 101 לחוק המקרקעין ועל בן זוג המעוניין לרכוש את הנכס ליטול חלק בהליך ההתמחרות ככל משתתף אחר. גישה לפיה יש לבן הזוג זכות להשוות להצעה הגבוהה ביותר ללא התמחרות אינה הוגנת ואינה ממלאה אחר התכלית של השאת התמורה עבור הנכס.

סעיף 101 לחוק המקרקעין מורה כי: "מקרקעין שהם בבעלות משותפת של בני זוג, והם משק חקלאי או בית עסק המתנהלים על ידיהם במשותף או דירה המשמשת להם מגורים, לא יהיה בן זוג זכאי להעביר חלקו לאחר אלא אם הציע אותו תחילה לבן זוגו". מעיון בפסיקה עולה כי החלת סעיף 101 לחוק המקרקעין תיעשה במשורה ועל דרך הצמצום מרגע שניתן צו לפירוק שיתוף בתובענה שהגיש אחד מבני הזוג, אין תחולה למנגנון הקבוע בסעיף 101 לחוק המקרקעין. מימוש הנכס צריך להיעשות תוך התחשבות בזכות הקניינית של הבעלים הנוספים לממשו בתמורה הגבוהה ביותר שניתן. עריכת התמחרות היא דרישה לגיטימית של בן הזוג, המבקש להשיא לא רק את חלקו בנכס אלא גם את חלקו של בן זוגו. גישה לפיה יש לבן הזוג זכות להשוות להצעה הגבוהה ביותר ללא התמחרות עם המציע (ועם הבעלים הנוסף, ככל שהוא מעוניין בכך) אינה הוגנת ואינה ממלאה אחר התכלית של השאת התמורה עבור הנכס. מנגד, שמירת זכותו של בן הזוג להשוות להצעה הגבוהה ביותר במהלך התמחרות כשהוא משתתף בהתמחרות היא הוגנת וממלאה אחר המטרה, שכן היא מממשת את זכות הקדימה של בן הזוג אך עדיין מעמידה בפני האחרים אפשרות להעלות את הצעתם, כשזכותו של בן הזוג להשוות להצעה המשופרת ממשיכה ועומדת. איזון בין זכות הקניין של הבעלים הנוספים המבקשים להשיא את מחיר הנכס לבין זכותו הקניינית של המבקש לשמור על הנכס, וזאת על ידי השוואת מחיר הנכס להצעה הגבוהה ביותר, תושג אך ורק במסגרת התמחרות. מלבד התחשבות בבעלי הזכויות בנכס, יש להתחשב גם בצפיות יתר המשתתפים בהתמחרות לקיומו של הליך הוגן ולא הליך למראית עין. בהקשר זה נקבע עוד כי אין לראות בעין יפה הגשת בקשה על ידי כונס נכסים, שתכליתה מכירת זכויות שלא במחיר הגבוה ביותר שניתן לקבל בעבור הנכס. בעשותו כן, כונס הנכסים פועל, הלכה למעשה, בכובע של ב"כ ולא בכובע של כונס נכסים, ועם התנהלות זו, לא ניתן להסכין.

(תמ"ש 12712-07-16 פלוני נ' אלמונית)

הפוסט פירוק שיתוף בבית באמצעות כונס הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

ביהמ"ש לענייני משפחה דחה התביעה מהטעמים הבאים:

עיון בהסכם מלמד, כי הצדדים הסדירו לחוד את ענייני הרכוש שלהם ולחוד את ענייני המזונות. אמת הדבר כי המזונות נקבעו בשיעור של מחצית תקבולי הפנסיה, אך אין בכך כדי לקבוע שאלו תשלומי פנסיה.

משבחרו הצדדים לסווג את החלוקה כמזונות ולא כחלוקת רכוש, יש לדבר משמעות ואי אפשר כעת "לשלוף" חבות זו מתוך החוזה ולשנות את סיווגה, לאחר שהאישה נהנתה מהיתרון הכרוך בכך שנים רבות. זאת ועוד, הסכם הגירושין כלל הסדרים רכושיים והתחייבויות נוספות וכידוע, אי אפשר לבודד רק את שאלת "הפנסיה" ולהפרידה מיתר החבויות שבהסכם.

למעשה, מבקשת התובעת את שינויו של ההסכם שבין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין, באופן שבמקום החיוב במזונות, יהיה מעתה שימוש בהוראת החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג. ביהמ"ש סבור, שחקיקת חוק חדש, אינה סיבה לשינוי (למעשה ביטולו או ביטולו החלקי) של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין.

בנוסף ואפילו הייתה מתקבלת עמדת האישה שיש בין הצדדים חלוקת חיסכון פנסיוני (חרף החובה "במזונות"), לא נתקיימו התנאים הנדרשים בחוק, שכן לא נקבע בהסכם שהאישה זכאית לחלק מהחיסכון הפנסיוני של הבעל: לא נקבע בפסק הדין מועד הפירוד בין הצדדים, (והצדדים חלוקים ביניהם גם בשאלה זו); לא נקבע בפסק הדין מהו השיעור – לו תהא זכאית התובעת. בהקשר זה נקבע בפסיקה, כי ההסדרים המהותיים הקבועים בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני הינם הסדרים מחייבים, מהם ניתן לסטות רק בהסכמת שני בני הזוג וביהמ"ש אינו יכול לבחור שלא להיזקק להם. בנוסף, אם תתקבל התביעה תפגענה זכויותיה של רעייתו הנוכחית של הנתבע.

תמ"ש (ת"א) 2206-02-16 א. נ' מ. (כבוד השופטת שפרה גליק, 21.2.17)

הפוסט חוק חלוקת חיסכון פנסיוני הקריטריונים הנדרשים ושינוי הסכם גירושין הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

נקבע כי השיפוצים שנעשו בדירה הרשומה ע"ש הבעל, ולא משנה מה גובהם לא נעשו מתוך כספים משותפים, שחסכו הצדדים במהלך נישואיהם. כל שהוכח שהשיפוץ נעשה מכספי המשכנתא שנטלו הצדדים אשר רק חלק קטן ממנה שולם מחשבונם המשותף. בנסיבות אלו, לאור חיי הנישואין הקצרים (8 שנים) והתנהלותם הכלכלית לפיה לא רכשו שום רכוש במשותף בשנים אלו, לא הספיקו עדיין הצדדים ליצור שיתוף המצדיק קביעה שלאישה מחצית בנכס חיצוני השייך לבעל. ברם, על הבעל להחזיר לאישה מחצית מכל תשלומי החזרי המשכנתא ומחצית מתשלומי הביטוח משכנתא בהם נשאה ונושאת האישה.

(תמ"ש 3932-05-14 ק. נ' א. כבוד ה שופטת אסתר ז'יטניצקי (רקובר), 14.11.16)

הפוסט שיתוף בדירת מגורים שקיבל הבעל בירושה הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את הבקשה, בין היתר מהטעמים הבאים:

מוטב שחוות הדעת תהא ערוכה באופן מלא וממצה תכלול את מלוא הנתונים הרלוונטיים לצורך עריכת איזון המשאבים בין הצדדים על פני הגשתה במועד מוקדם יותר. בפרט שכלל לא ברור האם אכן תוארך מלאכת הכנת חוות הדעת כטענת הבעל.

תכליתה של הבקשה אינה להרחיב את "מועדי הקרע" האפשריים, אלא לבחון האם יש הכנסות אשר התקבלו לאחר מועדים אלו ואותן יש לייחס לתקופת השיתוף בין הצדדים.

במתן צו לגילוי מסמכים, ביהמ"ש אינו מוגבל ל-"מועדי הקרע" האפשריים להם הסכימו הצדדים, ואין כל מניעה לכך שהצו יינתן גם בהתייחס למועדים נוספים, ובלבד שהדבר נדרש לשם חקר האמת ובירור המחלוקות שבין הצדדים. בענייננו, כאמור, הרחבת הצו כפי המבוקש נחוצה על מנת שניתן יהא להתחקות אחר מצבת הרכוש אותה יש לייחס לתקופת השיתוף בין הצדדים.

בכל הנוגע לטענת הבעל בדבר פגיעה בפרטיותו

טענה זו אינה יכולה להתקבל בכל הקשור לתקופה הקובעת וממילא אף לגישת הנתבע המסמכים ממילא מצויים כבר בחזקת התובעת וניתן להעבירם לידי המומחה, ועל כן טענתו בדבר פגיעה פוטנציאלית בפרטיותו אינה רלוונטית עבור תקופה זו.

יתר על כן, גם בהתייחס לתקופה שלאחר "מועדי הקרע" האפשריים טענה זו אינה מצדיקה את דחיית הבקשה, שכן המדובר בבקשת מומחה מטעם ביהמ"ש, אשר הינו גורם אובייקטיבי המהווה שלוחו של ביהמ"ש ולא אחד מהניצים לסכסוך. לפיכך, חזקה על המומחה כי ידע לפעול באופן אשר יצמצם ככל הניתן את הפגיעה הפוטנציאלית לה טוען הבעל. לא זו אף זו, הוזכר, כי המדובר בהליך המתנהל בדלתיים סגורות בביהמ"ש לענייני משפחה, כך שמטבע הדברים הפגיעה בפרטיותם של הצדדים פחותה.

בשלב זה, עסקינן בבקשה לגילוי מסמכים בלבד, כאשר הגישה הנהוגה היא כי: "ככלל, על ביהמ"ש, ובפרט ביהמ"ש לענייני משפחה, להיות ליבראלי בבואו לבחון בקשה שמטרתה גילוי מידע, לאור הרצון לרדת לחקר האמת ולקיים את ההליך ב'קלפים פתוחים'.".

הפוסט גילוי מידע פיננסי במועד שלאחר הקרע הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

סעיף 101 לחוק המקרקעין מורה כי: "מקרקעין שהם בבעלות משותפת של בני זוג, והם משק חקלאי או בית עסק המתנהלים על ידיהם במשותף או דירה המשמשת להם מגורים, לא יהיה בן זוג זכאי להעביר חלקו לאחר אלא אם הציע אותו תחילה לבן זוגו". מעיון בפסיקה עולה כי החלת סעיף 101 לחוק המקרקעין תיעשה במשורה ועל דרך הצמצום מרגע שניתן צו לפירוק שיתוף בתובענה שהגיש אחד מבני הזוג, אין תחולה למנגנון הקבוע בסעיף 101 לחוק המקרקעין. מימוש הנכס צריך להיעשות תוך התחשבות בזכות הקניינית של הבעלים הנוספים לממשו בתמורה הגבוהה ביותר שניתן. עריכת התמחרות היא דרישה לגיטימית של בן הזוג, המבקש להשיא לא רק את חלקו בנכס אלא גם את חלקו של בן זוגו. גישה לפיה יש לבן הזוג זכות להשוות להצעה הגבוהה ביותר ללא התמחרות עם המציע (ועם הבעלים הנוסף, ככל שהוא מעוניין בכך) אינה הוגנת ואינה ממלאה אחר התכלית של השאת התמורה עבור הנכס. מנגד, שמירת זכותו של בן הזוג להשוות להצעה הגבוהה ביותר במהלך התמחרות כשהוא משתתף בהתמחרות היא הוגנת וממלאה אחר המטרה, שכן היא מממשת את זכות הקדימה של בן הזוג אך עדיין מעמידה בפני האחרים אפשרות להעלות את הצעתם, כשזכותו של בן הזוג להשוות להצעה המשופרת ממשיכה ועומדת. איזון בין זכות הקניין של הבעלים הנוספים המבקשים להשיא את מחיר הנכס לבין זכותו הקניינית של המבקש לשמור על הנכס, וזאת על ידי השוואת מחיר הנכס להצעה הגבוהה ביותר, תושג אך ורק במסגרת התמחרות. מלבד התחשבות בבעלי הזכויות בנכס, יש להתחשב גם בצפיות יתר המשתתפים בהתמחרות לקיומו של הליך הוגן ולא הליך למראית עין. בהקשר זה נקבע עוד כי אין לראות בעין יפה הגשת בקשה על ידי כונס נכסים, שתכליתה מכירת זכויות שלא במחיר הגבוה ביותר שניתן לקבל בעבור הנכס. בעשותו כן, כונס הנכסים פועל, הלכה למעשה, בכובע של ב"כ ולא בכובע של כונס נכסים, ועם התנהלות זו, לא ניתן להסכין.

(תמ"ש 12712-07-16 פלוני נ' אלמונית כבוד השופט יהורם שקד, 2.2.17)

הפוסט פרוק שיתוף בבית באמצעות כונס וזכות הקדימה לבן הזוג הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

חלוקת רכוש – פירוק שיתוף

העיקרון שנקבע בפסיקת בית המשפט הוא שכל רכוש מכל סוג אשר נצבר במהלך חיי הנישואין שייך לשני הצדדים בלא חשיבות על שם מי הוא רשום.

דירת המגורים של בני זוג היא בדרך כלל הנכס העיקרי של התא המשפחתי. כאשר אין הסכם ממון מגיש צד מעוניין תביעה לפירוק שיתוף, כלומר תביעה למכירת הנכס וחלוקת התמורה בין בני הזוג.

כל אדם שהינו בעלים של מקרקעין בשותפות עם אחר, יכול ורשאי בכל עת, לפנות לבית המשפט ולדרוש את מכירתו של הנכס. הסייג לכך, הוא החובה להבטיח את מדור הילדים.

לבית המשפט סמכות לקבוע כי חלק ממחיר הדירה יישמר בנאמנות אצל צד שלישי על מנת להבטיח את מדורם של הילדים, או לדחות את המכירה למשך מספר שנים בהתקיים תנאים מסוימים אולם בית משפט אינו יכול למנוע מימוש הרכוש.

בית המשפט יורה על איזון כלל הרכוש, ויתחשב ברכוש המשותף האחר. ניקח דוגמא פשוטה: לבני זוג דירת מגורים ששווה 150,000$. הגבר מעוניין לבצע גירושין והגיש תביעה לפירוק שיתוף בדירה. הוא עומד בפני פרישה ויקבל פיצויי פרישה, בסכום של 600,000 ₪. יציעו לבני הזוג לאזן את הרכוש המשותף, כך שהאישה תישאר עם כל הדירה ואילו הבעל יישאר עם כל הזכויות שלו – וכך ייעשה איזון כולל בלא צורך במכירת הדירה.

מדור ספיציפי

מדור ספציפי הינו סעד לאישה בלבד, אשר רק בית הדין הרבני יכול לתת אישה המקדימה את בעלה ומגישה תביעה למדור ספציפי בבית הדין הרבני לפני שבעלה הגיש תביעה לפירוק שיתוף בבית המשפט לענייני משפחה.

האישה יכולה למנוע מכירת הבית. סעד זה ניתן לאישה כאשר הבעל עזב את הבית בלא סיבה מוצדקת או למען אישה אחרת, או כאשר תביעת הגירושין של הבעל נמצאה כבלתי מוצדקת ונדחתה. חסרונה היחידי הוא כי האישה אינה יכולה לתבוע בו זמנית מזונות בבית המשפט וקבלת מדור ספציפי בבית הדין.

חלוקת רכוש – חזקת השיתוף וחוק יחסי ממון

שיטת חלוקת רכוש תלויה במועד נישואי בני הזוג. אם נישאו לפני ה- 1.1.1974 (מועד כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון) חלה על בני הזוג הלכת השיתוף, הקובעת כי כל מה שנרכש במהלך הנישואין ללא קשר לרישום שייך לשני בני הזוג עקב המאמץ המשותף.

מדובר בשיתוף קנייני מיידי. לבן הזוג קמה במהלך הנישואין זכות קניינית בנכס עצמו, ולכן הוא יכול לדרוש את חלקו בכל עת. חזקת השיתוף חלה על כל זכות לרבות נכסים עסקיים.

אם נישאו לאחר 1.1.74, חל חוק יחסי ממון לפיו חל איזון משאבים דחוי, דהיינו, רק במקרה של פקיעת הנישואין עקב גירושין או מוות, קמה הזכות של בן הזוג לחלקו ברכוש המשותף.

כל הרכוש אשר נצבר במהלך הנישואין מתחלק בין בני הזוג בחלקים שווים. כל רכוש שמקורו לפני הנישואין, גימלה המשתלמת כתוצאה של נזקי גוף ורכוש שהתקבל במתנה או בירושה, שייך לבן הזוג אשר הביאו, או קיבל אותו, אלא אם הוסכם אחרת.

כאמור בהתאם לחוק יחסי ממון, הבעלות על הרכוש בטרם הנישואין – לבן הזוג שהביאו. אולם, מסתמן שינוי בכלל זה. בתחילה, התבטא השינוי בהשבחה של אותו נכס. למשל, שיפוץ בכספים משותפים, או משכנתא מכספים משותפים.

בתי המשפט קבעו שיש לפצות את בן הזוג בכל הכספים שתרם להשבחה או מימון הנכס, ואפילו, במקרי השתתפות מהותית, שמדובר בנכס משותף.

לאחרונה, במספר פסקי דין החילו את חזקת השיתוף במקביל לחוק יחסי ממון קרי, בית המשפט לומד על כוונת שיתוף בנכסים שהוצאו מאיזון המשאבים (שנרכשו לפני הנישואין), באמצעות הבאת ראיות שכוונת הצדדים הייתה לראותו כנכס משותף.

נכון להיום, ההלכה המקובלת היא כי חזקת השיתוף וחוק יחסי ממון אינם חלים במקביל, כלומר אין להוכיח כוונת שיתוף, בנכסים שהוצאו מאיזון המשאבים בחוק.

רישום רכוש על שם אחד מבני הזוג

אין בעובדה שכל הרכוש רשום על שם אחד מבני הזוג בכדי לשלול את בעלות בן הזוג השני במחצית מאותו רכוש. יחד עם זאת, בן הזוג שהרכוש לא רשום על שמו חייב לבקש סעדים זמניים בדמות עיקולים, שכן היכולת של בן הזוג הרשום כבעלים למכור את הרכוש בלא ידיעת בן הזוג, גדולה.

קופות גמל, קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים, מוניטין וכיו"ב. שווי נכסים אלו מחולק בין שני בני הזוג, ללא הבחנה בין מי שצבר אותן בפועל לבין מי שתרם תרומתו בדרך אחרת לחיי המשפחה.

כושר ההשתכרות היא עתידית, ההון האנושי, אינו נחשב כנכס משותף הניתן לחלוקה.

בעל מקצוע חופשי, הגם שלמד במהלך הנישואין, נכון להיום, אינו חייב לחלוק עם בן זוגו את כושר השתכרותו בעתיד. קיימת ביקורת על הלכה זו, לפיה יש לחתור לחלוקה שוויונית, לרבות ההון האנושי.

יש לזכור כי הרכוש היחיד המתחלק הוא הרכוש הידוע. העסקת חוקר פרטי לצורך חקירה כלכלית בכל מקרה של חשד מומלצת. גם דרישה כי בן הזוג יפרט בתצהיר את כל הרכוש שבידו, וכי התצהיר יהיה חלק מהסכם גירושין יקנה את הזכות לתבוע מחצית מכל רכוש שיתגלה בעתיד, ואינו מצוין בתצהיר.

חובות

חובות שנבעו ממהלך החיים המשותפים, או מרכישת נכס משותף וקשורים לנכס המשותף, הם משותפים. אם אחד מבני הזוג חייב סכום מסוים לצד שלישי, הרי שבני הזוג נושאים בחוב זה בחלקים שווים במערכת היחסים הפנימית שביניהם, מבלי שהדבר יקנה לצד השלישי זכות תביעה כנגד בן הזוג השני.

למשל, אם הבעל נטל הלוואה מבנק, הבנק לא יוכל לתבוע את האישה, שכן חזקת השיתוף חלה רק במישור הפנימי בין בני הזוג, ולא נועדה להקנות זכות לנושה חיצוני. חוב שאינו משותף הוא חוב שנוצר לאחר הפירוד בין בני הזוג, או מהטעם שבן הזוג לא היה צד ליצירת החוב (כגון: העלמת מס).

חלוקת רכוש – חלוקה בין בני זוג

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• מיהם ידועים בציבור?
• שיטת חלוקת הרכוש
• חזקת השיתוף בין בני זוג
• מגמות בהלכת השיתוף
• חזקת השיתוף של נכס
• יחסי ממון בין בני זוג

הפוסט חלוקה בין בני זוג הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

חלוקת רכוש – שיקולים בעת חלוקת רכוש

שיקולים בהסדרי ממון

כאשר במסגרת הליך גירושין, על בית המשפט לפסוק בנושא חלוקת רכוש בין בני הזוג, פסיקתו תתבסס על מגוון שיקולים. על שיקולים אלו, ניתן למנות את הביטחון הכלכלי והפסיכולוגי של כל אחד מהצדדים, את זכויותיהם הכלכליות, את חובותיהם לצד ג' ואת מידת האשמה שיש לייחס לכל אחד מהם בגין כישלון הנישואין.

חלוקת רכוש – ביטחון כלכלי ופסיכולוגי

הסדר רכוש חייב לקחת בחשבון את התרומה הצפויה שלו לחיי משפחה תקינים ויציבים. חיי נישואין מושתתים על שיתוף כלכלי של בני הזוג, בין אם אחד מבני הזוג מצוי בקריירה משגשגת, או בין אם הוא עסוק בניהול משק הבית וגידול ילדים.

הביטחון של בני הזוג בנישואין אינו חייב להיבנות על שיתוף כלל הנכסים של בני הזוג לפני הנישואין או במהלך הנישואין. הביטחון בחיי הנישואין יכול להיבנות על ידי החלטה על חלוקת הרכוש במקרה של פקיעת הנישואין והביטחון הכלכלי של בני הזוג, במקרה בו הם מחליטים מסיבה כלשהי להיפרד.

כמו כן, החלטה על מגבלות במהלך הנישואין של רכוש בני הזוג, אשר צפוי להיכלל בשיתוף הנכסים ביניהם יכול לתרום לביטחון הנישואין. דוגמא לכך היא החלטה משותפת כיצד לרשום את הנכסים שהם רוכשים במהלך הנישואין או מה עושים עם נכסים שיעברו דרך ירושה.

לסיכום, השיקול של הביטחון הכלכלי נועד לא רק להגן על המשפחה כישות אחת, אלא גם על כל אחד ממרכיביה לאחר פירוק הקשר. הביטחון הינו ביטחון כלכלי גם אם אחד מבני הזוג אינו מצוי בקריירה אישית ומקדיש את זמנו לגידול הילדים וניהול משק הבית. הסכם ממון יכול להסדיר את הביטחון הכלכלי ללא צורך להסתמך על החלטות ומאבקים בבתי דין ובבתי משפט.

חלוקת רכוש תוך התחשבות בזכויות כלכליות

חלוקת הרכוש בין בני הזוג בעת פקיעת הנישואין אינה עומדת בפני עצמה, ללא קביעת הסדר מזונות ביניהם: מזונות אישה ו-מזונות ילדים. הסדר רכושי חייב לקחת בחשבון את שני האספקטים מאחר ולעיתים החוק אינו מאפשר לבית המשפט לקחת בחשבון את כל מגוון האלמנטים המשפיעים על פסיקת מזונות.

לדוגמא, במקרה בו אחד מבני הזוג מפרנס את המשפחה בעוד השני עסוק בלימודים והכשרות ואינו מפרנס, אזי בדיוק במועד פקיעת הנישואין מצבם הכלכלי יכול להתהפך ויש להתחשב בכך בהסדר המזונות בין בני הזוג.

השפעה על צדדים שלישיים כשיקול בחלוקת רכוש

הסדר הרכוש של בני הזוג חייב לקחת בחשבון חובות או עסקאות שיש לאחד מבני הזוג כלפי צד שלישי. הסדר בין בני הזוג חייב לקחת בחשבון פגיעה מינימאלית או אי פגיעה בכלל באינטרסים של צד שלישי.

בדרך כלל, יש התאמה בין השיתוף בנכסים בין בני הזוג לבין השיתוף באחריות לחובות. כאשר מתקיים שיתוף מלא בנכסים, אזי קיים גם שיתוף מלא בחובות. צריך לקחת בחשבון חובות שנלקחו טרום הנישואין וחובות שנוצרו במהלך הנישואין.

האשמה בכישלון הנישואין כשיקול בהסדר ממון

האשמה של אחד מבני הזוג בפרוק הקשר יכולה להיות אלמנט מכריע בהסדר הרכוש של בני הזוג. האשמה יכולה לשמש כאמצעי סחיטה בין בני הזוג בהגעה לחלוקת הרכוש והמזונות, במיוחד בדיונים בבית הדין הרבני.

המגמה ההולכת וגוברת היום היא הורדת קרנו של רעיון האשמה ומעבר לעקרון של שבר בנישואין. הוכחת האשם בכישלון הנישואין מחריפה באופן משמעותי את מערכת היחסים של בני הזוג תוך כדי הנישואין ובהליכי הגירושין ביניהם.

גורם זה מכניס אמוציות רבות אשר אינן תורמות למשא ומתן בין בני הזוג בנוגע לחלוקת הרכוש, משמורת ילדים ומזונות. עיסוק באשמה הינו עיסוק בעבר ואינו תורם לסיום פרק הנישואין בין בני הזוג והסתכלות לעבר שיקום החיים שלהם ושל ילדיהם בעתיד.

העיסוק בכך מכניס אלמנטים פסיכולוגים וסוציולוגים אשר לבית המשפט אין את הכלים המתאימים כדי לפסוק מי הוא הצד האשם. כמו כן, ברוב המקרים האשמה אינה נמצאת אך ורק בצד אחד והינה משותפת במידה מסוימת בשני הצדדים.

מאידך, לא ניתן להתעלם מעקרון האשמה לחלוטין, מאחר ובמקרים מסוימים בהם בולטת היוזמה של אחד הצדדים בפרוק הנישואין, הדבר צריך להתבטא בהסדר הגירושין. דוגמא לכך יכולה להיות במקרה בו האישה נשארת לעסוק בניהול משק הבית בעוד הבעל אשר עסוק בקריירה אישית, אינו ממלא אחר מחויבותו לבת זוגתו על ידי בגידה או אי העברת כספים להוצאות הבית.

מין העבר השני, ניתן לציין דוגמא של אישה אשר מחליטה לסיים את פרק הנישואין זמן קצר לאחר התחלתם, בדיוק לאחר שהבעל הצליח לממש את כישוריו ולהפוך לעשיר. דיני משפחה הנם תחום משפטי מורכב ומטרתו של בית המשפט היא ליצור איזון ולדאוג לרווחתם של שני הצדדים. על מנת לוודא כי רווחתכם לא תפגע, כדאי לקבל ייעוץ משפטי וליווי על ידי עורכי דין המתמחים בתחום גירושין ודיני משפחה.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• מיהם ידועים בציבור?
• שיטת חלוקת הרכוש
• איזון הרכוש בפקיעת נישואין
• תכולת חוק יחסי ממון
• חזקת השיתוף של נכס
• מגמות בהלכת השיתוף

הפוסט שיקולים בעת חלוקת רכוש הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

"נכסים חיצוניים" מוגדרים ככאלו שלא נצברו במהלך חיי הנישואין או שבאו במתנה או בירושה במהלך הנישואין. הכתוב להלן נוגע להתייחסות לנכסים חיצוניים על פי הלכת השיתוף:

הפסיקה בנוגע להלכת השיתוף אינה אחידה והובעו דעות שונות של בית המשפט העליון בנושא והקביעה היא בכל מקרה לגופו. נטל ההוכחה על החלת שיתוף על הנכסים החיצוניים היא על הטוען, שרוצה לשתף אותו בנכסים החיצוניים של בן הזוג.

בית המשפט נדרש לשקול לגבי נכסים שהיו לבן הזוג לפני הנישואין האם לפגוע בזכויות הקניין שלו או להעדיף את שיקולי בן הזוג השני לנשיאה בעול תפקידי המשפחה האחרים. ככל שמשך הנישואין ארוך יותר וככל שטיב היחסים במהלך הנישואין היה טוב יותר, בית המשפט נוטה להכניס את הנכסים החיצוניים למסגרת המשפחתית.

כאשר מדובר על נכס שהתקבל במתנה במהלך הנישואין, בית המשפט נדרש להכניס למסגרת השיקולים גם את כיבוד רצונו של נותן המתנה.

באופן דומה, בית המשפט נדרש לשקול במקרה של נכס שעבר בירושה את כיבוד רצון המוריש (במקרה זה, לא ניתן לברר זאת עם המוריש עצמו, בניגוד למעניק המתנה).

שיקול נוסף נוגע לטיב הנכס החיצוני האם הוא נכס ששימש את המשפחה או שהוא נוגע לעסק של בן הזוג.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• מי הם הידועים בציבור?
• שיקולים בעת חלוקת רכוש
• חזקת השיתוף של נכס
• איזון משאבים ופרוק שיתוף
• חזקת השיתוף בין בני זוג
• זכויות משותפות בדירה

הפוסט שיתוף בנכסים חיצוניים הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

שיטת חלוקת רכוש תלויה במועד נישואי בני הזוג. אם נישאו לפני ה- 1.1.1974 (מועד כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון) חלה על בני הזוג הלכת השיתוף, הקובעת כי כל מה שנרכש במהלך הנישואין ללא קשר לרישום שייך לשני בני הזוג עקב המאמץ המשותף.

מדובר בשיתוף קנייני מיידי. לבן הזוג קמה במהלך הנישואין זכות קניינית בנכס עצמו, ולכן הוא יכול לדרוש את חלקו בכל עת. חזקת השיתוף חלה על כל זכות לרבות נכסים עסקיים. אם נישאו לאחר 1.1.74, חל חוק יחסי ממון לפיו חל איזון משאבים דחוי, דהיינו, רק במקרה של פקיעת הנישואין עקב גירושין או מוות, קמה הזכות של בן הזוג לחלקו ברכוש המשותף. כל הרכוש אשר נצבר במהלך הנישואין מתחלק בין בני הזוג בחלקים שווים. כל רכוש שמקורו לפני הנישואין, גימלה המשתלמת כתוצאה של נזקי גוף ורכוש שהתקבל במתנה או בירושה, שייך לבן הזוג אשר הביאו, או קיבל אותו, אלא אם הוסכם אחרת.

כאמור בהתאם לחוק יחסי ממון, הבעלות על הרכוש בטרם הנישואין – לבן הזוג שהביאו. אולם, מסתמן שינוי בכלל זה. בתחילה, התבטא השינוי בהשבחה של אותו נכס. למשל, שיפוץ בכספים משותפים, או משכנתא מכספים משותפים.

בתי המשפט קבעו שיש לפצות את בן הזוג בכל הכספים שתרם להשבחה או מימון הנכס, ואפילו, במקרי השתתפות מהותית, שמדובר בנכס משותף.

לאחרונה, במספר פסקי דין החילו את חזקת השיתוף במקביל לחוק יחסי ממון, קרי, בית המשפט לומד על כוונת שיתוף בנכסים שהוצאו מאיזון המשאבים (שנרכשו לפני הנישואין), באמצעות הבאת ראיות שכוונת הצדדים הייתה לראותו כנכס משותף.

נכון ליום זה, ההלכה המקובלת היא כי חזקת השיתוף וחוק יחסי ממון אינם חלים במקביל, כלומר אין להוכיח כוונת שיתוף, בנכסים שהוצאו מאיזון המשאבים בחוק.

חוק יחסי ממון קובע כי לצורך איזון המשאבים יש לרשום את הנכסים של כל אחד מבני הזוג, להוציא הנכסים שאין לאזנם, משווי כל נכס יש לנכות את סכום החובות. לאחר חלוקת רכוש אם קיים הפרש בנכסים לטובת אחד מבני הזוג הרי שבעל היתרה נדרש לתת לצד השני את מחצית ההפרש. התשלום יכול להיות בכסף או בשווה – כסף או בהעברת נכסים פיזיים.

לבית המשפט או לבית הדין, קיימת זכות החלטה כאשר אין הסכמה בין בני הזוג לגבי הנכסים העוברים מאחד לשני או כיצד יבוצע האיזון. בית המשפט או בית הדין מתחשב במצבו הכלכלי של כל אחד מבני הזוג ודואג ככל האפשר למניעת אובדן מקור פרנסה לאחד מבני הזוג, פגיעה בהמשך תפקודו התקין של תאגיד או בזכויות הסוציאליות של אחד מבני הזוג.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• מי הם הידועים בציבור?
• שיקולים בעת חלוקת רכוש
• חלוקה בין בני זוג
• חזקת השיתוף של נכס
• תכולת חוק יחסי ממון
• איזון הרכוש בפקיעת נישואין

הפוסט שיטת חלוקת הרכוש הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ