דוגמא כתב הגנה בעניין סעד הצהרתי לחלוקת רכוש בני זוג ידועים בציבור

כתב הגנה מאת משרד עורכי דין גירושין קורן-אויזרוביץ בנושא חלוקת רכוש בין בני זוג גרושים.

1. בין הצדדים שרר משטר כלכלי של הפרדה כלכלית מוחלטת. אפילו חשבון בנק משותף לא היה, וכל צד ניהל את ענייניו הכספיים והרכושיים וחשבונות הבנק שלו, בעצמו, ללא ידיעת השני. כל צד המשיך לממן את משפחתו מנישואיו הראשונים וילדיו, מבלי שהצד השני היה מעורב.
2. ראה ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי פ"ד נא(1) 337, 347:

"חזקת שיתוף, שלא הובאו ראיות לסתירתה-עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני הזוג בחיים היומיומיים, או שנרכשו על ידם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מהם, ולו גם כאלה שנצברו על ידיו בתקופת החיים המשותפים, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד(לפחות באורח נסיבתי) על כוונת שיתוף בנכס המסויים (או בכלל נכסיו) של בן הזוג".

3. כלומר, הפסיקה קובעת כי כאשר מדובר בנכסים שלא משמשים לחיי היום יום, של ידועים בציבור יש צורך בראיה נוספת כלשהיא ואין די בחזקת השיתוף לבדה-היינו חזקת שיתוף במקרה של ידועים בציבור חלשה יחסית לחזקת השיתוף העוסקת בבני זוג נשואים. ראה תמ"ש (ת"א) 26821/01 צ.ר נ' א.פ, מאת השופטת צ. צפת שקבעה את הנ"ל על סמך פרשת סלם נ. כרמי ושחר נ. פרידמן.
4. על כן, חזקת השיתוף קמה רק בנכסים ששימשו את בני הזוג בחיי היום יום במשותף, כגון דירת המגורים, המכונית והמיטלטלין ולא בחשבונות בנק, לא בחסכונות ולא בזכויות הסוציאליות.
5. הנטל על התובעת להוכיח כוונת שיתוף בנכסים עליהם לא חלה החזקה והנטל עליה לסתור את קיום החזקה בנכסים עליהם חלה החזקה (דירה, רכב, מיטלטלין).

העובדות

6. התובעת והנתבע ניהלו משק בית משותף, במשך 10 שנים ברצף, החל מתחילת שנת 1997.
7. הצדדים נפרדו, באמצע שנת 2007, למשך למעלה משנתיים וחצי, כאשר בזמן הזה הייתה לנתבע אישה אחרת עימה חי יחד חיי משפחה, כזוג נשוי.
8. בתחילת שנת 2010, חזרו בני הזוג לגור יחד לניסיון, אך נפרדו שוב בסוף יולי 2011, עת התובעת לקחה את מפתחות הבית שהיו של הנתבע בעת שהיה בבית הכנסת, ולא נתנה לו להיכנס הביתה. אין לראות בשנה וחצי האחרונה, קשר של ידועים בציבור אלא ניסיון ובדיקה אם ניתן להמשיך יחד את החיים המשותפים, ניסיון שלא צלח. אין ספק כי לאחר הפירוד הממושך, במהלכו חי הנתבע עם אישה אחרת, לא קשרו הצדדים את גורלם זה בזה ולא היו ידועים בציבור אלא זוג הבוחן ובודק אם יש סיכוי להמשך חיים משותפים יחד-ניסיון שלא צלח. בתקופה השנייה לקשר לא היה זה קשר של ידועים בציבור ביניהם אלא ניסיון בדיקה אם בני הזוג יכולים להמשיך לחיות יחד, בדיקה שנכשלה. התובעת ראתה שאין לנתבע הכנסה וזה הרגע בו זרקה אותו מהבית כחפץ שאין לה תועלת בו.
9. זאת ועוד, בתקופה השנייה של הקשר, היו כבר היחסים מעורערים, ומטבע הדברים השיתופיות מוחלשת בסוג כזה של יחסים.
10. גם בתקופה הראשונה וקל וחומר בשנייה, לא הייתה כל כוונת שיתוף בזכויות הסוציאליות מעבודתו של הנתבע, ולא בכספיי החסכונות שצברה התובעת. אולם אם התובעת טוענת כי הייתה כוונת שיתוף בזכויות סוציאליות הרי קל וחומר, שחייבת להיות כוונת שיתוף בחסכונות שצברה בזמן הקשר ומכח קל וחומר כפול ומכופל-דירת המגורים ששימשה לחיי היום יום. אולם בחוסר תום לב, התובעת לא מתכוונת לשתף בדירתה ולא בכספיה, אותם הסתירה מבית המשפט הנכבד ובאה לפניו בידיים לא נקיות, אלא רק מבקש לקבל מחצית מכל רכושו עליי אדמות של הנתבע ולהוסיפו לעושרה הרב-מיליון וחצי ש"ח חסכונות שהתגלו שקיימים בבעלותה, ושנצברו בזמן הקשר, רכב ודירה.
11. יודגש עוד כי התובעת כן מצהירה בתביעתה, שכל מה שחסכה בזמן הקשר משותף לצדדים, אולם זאת היא עושה כשהיא אינה יודעת עדיין שהנתבע גילה את שווי כל חסכונותיה-חסכונות בשווי מיליון וחצי ₪. על כן, אין ליתן לה לחזור מהצהרתה זו בתביעתה.
12. חוסר תום ליבה מתבטא בנוסף, בכך שהגישה עוד בשנת 2011, תביעה ראשונה, על פי חוק יחסי ממון דווקא ולא על פי הלכת השיתוף, וחוסר נכונותה לסגת מתביעה זו, עד שאולצה לעשות כן בפסק דין. כך גרמה לניהול משפט סרק, במשך כ- 5 שנים. וזאת לא בכדי-התאים לה יותר חוק יחסי ממון לפיו אין צורך בהוכחת כוונת שיתוף, כיוון שהיא יודעת שאין היא יכולה להוכיח כוונת שיתוף, מאחר והמציאות הייתה – הפרדה רכושית מלאה ומוחלטת גם ברכוש שנצבר בזמן הקשר.
13. בתחילת הקשר, התובעת הייתה אלמנת צה"ל מזה חמש עשרה שנה (משנת 1982), ולה 3 בנות, ואילו הנתבע היה גרוש ולו 6 ילדים ביניהם היו 3 קטינות.
14. כיום הנתבע הוא בן 65 כיום והתובעת בת 74. הנתבע המשיך לתמוך בגרושתו וילדיו, מהכספים שבחשבונו הפרטי, והתובעת תמכה בילדיה, כך לאורך שנות הקשר.
15. בעת תחילת הקשר, הנתבע כבר עבד כפקיד בבנק — במשך 25 שנה ופרש לגמלאות כחצי שנה טרם הפרידה השנייה, לאחר 37 שנות עבודה. מדובר בפרישה מוקדמת בגיל 60, כאשר את מרבית זכויותיו צבר הנתבע שלא בזמן הקשר. רק 10 שנים מתוך 37 שנים צבר במקביל לקשר עם התובעת, אך בנפרד ולעצמו בלבד.
16. אם ילדיו של הנתבע, סובלת ממחלת נפש קשה, ונשארה לגור בדירת המגורים המשותפת שלהם במרכז העיר הישן של נתניה. מדובר בדירה קטנה וישנה. לאור מצבה הקשה, העניק לה הנתבע בהסכם הגירושין, זכות מגורים בחלקו בדירה לכל ימי חייה.
17. התובעת, סירבה להתחתן עם הנתבע, מאחר והדבר היה גורם להפסקת שכר אלמנה מצה"ל, שקיבלה מידיי חודש בסך של כ- 17,000 ₪ בממוצע לחודש (גובה השכר מצה"ל נודע לנתבע רק לאחר קבלת מידע בעקבות צו בית משפט לגילוי מידע).
18. הנתבע שהינו אדם דתי, סרב לחיות עם אישה ללא קידושין, ועל כן, ערכו קידושין פרטיים אצל רב, שלא דרך הרבנות.
19. כך המשיכה התובעת לקבל שכר שמן מצה"ל, בעודה חיה עם הנתבע, אשר ממן את הוצאותיה ומאפשר לה לחסוך את הכנסותיה. כנראה שכל זה לא מספיק לה, וכעת החליטה לתבוע גם את חסכונותיו היחידים של הנתבע.
20. בין הצדדים שרר משטר כלכלי של הפרדה רכושית מוחלטת. אפילו חשבון בנק משותף לא היה להם. הזכויות שצבר בזמן הקשר היו של הנתבע בלבד, וכך ראו זאת הצדדים. התובעת עצמה מודה בכך בכתב התביעה הראשון שהגישה כנגדו בשנת 2011, אשר נתמך בתצהירה.

21. הצדדים חיו בדירת האישה, שהייתה בבעלותה, מלפני תחילת הקשר. הם שיפצו יחד את המטבח ועל הדירה רבצה משכנתא בהחזר חודשי של כ-400 ₪ אותה שילמה התובעת מחשבונותיה אך מנגד הנתבע מימן עבורה את ההוצאה בתשלום החודשי שנתן לה, בין היתר עבור משכנתא, בילויים ומזון.
22. הזכויות הסוציאליות שחסך הנתבע, הינן נכס פרטי של הנתבע, שאינו בשימוש היומיומי, עליו לא חלה כלל חזקת שיתוף. נכס שמבוסס על 30 שנות וותק שצבר הנתבע טרם הקשר. חלק נוסף וניכר מהזכויות שקיבל מקורם פיצוי בגין פרישה מוקדמת ואובדן השתכרות עקב כך, ולכן אינו בר שיתוף כלל.
23. זאת ועוד, התובעת צברה קופות גמל וחסכונות בזמן הקשר, אותם הצליחה לחסוך גם בזכות העובדה, שהנתבע מימן את מרבית הוצאותיה. לכן, במידה ויוחלט כי זכויות וחסכונות הנתבע שנצברו בזמן הקשר משותפות, אזי דין זהה חל על זכויותיה וחסכונותיה של האישה אשר נצברו בזמן הקשר, ועל האישה להעביר לנתבע את מחציתן.
24. במקרה כזה, בו תוכיח התובעת את תביעתה לכאורה, אזי לא תוכל לסתור את חזקת השיתוף החלה על דירת מגורים שהיא נכס המשמש את הצדדים לחיי היום יום. מדובר בנכס בשימוש היומיומי, בו גרו, עליו חלה חזקת השיתוף. אם התובעת טוענת למשטר שיתוף, אינה יכולה לטעון להפרדה רכושית, שכן זהו דבר והיפוכו. על כן, אם תוכיח התובעת את תביעתה, והיא שהמשטר ששרר הוא משטר של שיתוף לכאורה, דירת המגורים משותפת אף היא.
25. יצויין שהאישה בשרירותיות רבה, סרבה לתת לנתבע את בגדיו, ספרי הקודש שלו, חפציו האישיים וגם שעון יקר ערך בשווי 10,000 ₪ מוחזק בן ערובה אצלה. הנתבע נאלץ לרכוש לעצמו, ספרי קודש וכן בגדים ונגרמה לו הוצאה גדולה בשל כך, שעליה לשלם לו ו/או לקזז מכל סכום שייפסק לה לכאורה.
26. אם ייפסק כי לתובעת זכויות לכאורה ברכושו, עקב משטר של שיתוף כלכלי, אזיי מחייב הדבר לפסוק כי גם לו זכויות ברכושה-בחסכונות הכספיים שנצברו בקופות גמל שפתחה ובכל מקום אחר. ובלי קשר-גם דירת מגורים שהיא נכס עליו חלה חזקת שיתוף ובמשטר מוכח של שיתוף כלכלי לכאורה, אי אפשר לסתור את החזקה.
27. למרות שבין הצדדים שרר משטר כלכלי של הפרדה רכושית, הרי שלמען הזהירות בלבד, יפרט הנתבע ויטען לגופו של עניין, אולם אין בכך משום הסכמה, לא לעצם השיתוף שלא היה ולא הסכמה להחלת חזקת השיתוף על נכס מסוג זה.

הכנסות הצדדים

28. הנתבע, פרש פרישה מוקדמת בגיל 60, עקב מצב בריאותי, ואינו עובד החל מחודש פברואר 2011, כחצי שנה טרם הפירוד השני. הוא פרש לאחר 37 שנות עבודה כפקיד בבנק –. הנתבע פרש עקב מצב בריאותי לקוי ולמעשה יש להתייחס לפיצויים שלו כתחליף שכר עתידי ולא כחיסכון לחלוקה.
29. כשעבד השתכר בסביבות 12,000 ₪ נטו. כיום הנתבע אינו מקבל פנסיה חודשית כלל מאחר וקיבל פיצויי פרישה בסכום אחד מהוון.
30. מאז הפרישה, מצב בריאותו של הנתבע הידרדר. הוא עבר ניתוח להוצאת גידול במוח לפני כשנתיים, שלאחריו אינו רואה בעיניו, בעל קושי בתנועה, וסובל מדיכאון ונותר למעשה בעל נכות קשה של 100 אחוז.
31. אין לו כל הכנסה, למעט קצבת ביטוח לאומי בסך 2,600 ₪, ממנה הוא מפריש 25 אחוז ללבנת פורן, כך שנותר לו ממנה 1,800 ₪, והוא מתגורר בדירה שרכש בחלקה בעזרת כספיי הפיצויים.
32. במידה ותוכיח התובעת כוונת שיתוף ברכוש שצבר הנתבע, אזי, מאחר ומדובר בפרישה מוקדמת של הנתבע בגיל 60, הרי יש לייחס חלק ממה שקיבל, כפיצוי אובדן השתכרות עתידי שאינו בר חלוקה. מדובר בהקדמת שכר ולא חיסכון וזה אינו בר חלוקה בלאו הכי. חלק זה אינו יכול להיות משותף עם התובעת אפילו תוכיח חזקת שיתוף לכאורה או שיתוף כלכלי לכאורה, שכן יש לראות בכך, היוון של שכר עתידי.
33. הכנסת התובעת החודשית כיום הם בין 12,000 ₪ נטו ל- 17,000 ₪ נטו לכל הפחות. התובעת לא עבדה בזמן החיים המשותפים, וקיבלה שכר אלמנת צה"ל אותו חסכה. כיום התובעת מקבלת שכר זה וגם קצבת זיקנה מביטוח לאומי בסך של כ- 1,800 ₪ לחודש ועוד סכום של 3,000 ₪ בהתאם לכתב התביעה, כך שהכנסתה החודשית הכוללת הינה 20,000 ₪ נטו וזאת מובטח לה עד אחרית ימיה, בעוד הכנסתו של הנתבע אפסית. התובעת אישה בריאה בעוד הנתבע שבר כלי.
34. התובעת אף קיבלה, לאחר הגשת התביעה, מענק אלמנות צה"ל בסך 100,000 ₪, שצה"ל מעניק לכל מי שהייתה אלמנה בשנת 1999. כלומר, בגין התקופה שהייתה כבר בקשר זוגי עם הנתבע.

הפרדה בנכסים פיננסיים, חסכונות, חשבונות בנק וזכויות סוציאליות

35. בעקבות התביעה גילה הנתבע כי לתובעת כ- 1.5 מיליון ש"ח, חסכונות נזילים אשר נצברו כולם בזמן הקשר.
36. הנתבע טוען כי בנכסים הכספיים, משכורות והכנסות, ובזכויות הסוציאליות, שררה הפרדה רכושית מוחלטת בין הצדדים. לא היה להם אפילו חשבון בנק משותף אחד והם ניהולו את הוצאות הבית באופן שהנתבע העביר לתובעת כל חודש סכום של 5,000 ש"ח עבור המחייה המשותפת.
37. בני הזוג נהגו בהפרדה מוחלטת בכל החשבונות הפרטיים ושמרו על עצמאותם הכלכלית-כל אחד לעצמו. כל אחד שלט שליטה מלאה ברכושו הנפרד.
38. לתובעת חשבונות בנק על שמה בלבד בבנק אוצר החייל, בנק הפועלים ובנק המזרחי. בבנק מזרחי הפקידה את שכר אלמנת צה"ל, שקיבלה שלא כדין.
39. כן פתחה חסכונות בקופות גמל, גדיש, כלל גמל, אקסלנס, מגדל ועוד, על שמה בלבד ועשתה שם פעולות חד צדדיות, כגון העברת 350,000 ש"ח לביתה, בתחילת שנת 2007, ללא ידיעת הנתבע. הנתבע כלל לא ידע שיש לה כל כך הרבה קופות וחשבונות בנק ושהיא מקבלת גמלה כל כך גבוהה של 17,000 ש"ח נטו. גם התובעת לא ידעה מה הם נכסיו הכספיים של הנתבע וכל שהסכימו הוא שהוא מפריש סך של 5,000 ש"ח לטובת הוצאות הבית והמזון ומשלם על כל הבילויים והחופשות.
40. הנתבע ניהל חשבון פרטי משלו, לשם הפקיד את משכורתו מעבודתו כפקיד בבנק –.
41. מחשבון זה, הנתבע המשיך כל הזמן לתמוך כלכלית בביתו הקטינה שגרה עם אימה וגם בגרושתו שהינה אישה חולה.
42. התובעת, מנגד מימנה גם את הוצאות בנותיה מחשבונותיה.
43. הצדדים התחשבנו רק על ההוצאות המשותפות להם והחליטו מי יממן מה כל פעם והיו חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם בהכנסותיהם.
44. האישה חסכה בחשבונותיה כספים והנתבע צבר לעצמו זכויות סוציאליות מעבודתו. לצדדים היה ברור, שהאישה חוסכת את הכנסתה מצה"ל והנתבע חוסך את זכויותיו הסוציאליות לעצמו.
45. התובעת מודה בהפרדה במשכורות, הכנסות ונכסים פיננסיים, בתביעתה לאיזון משאבים, בסעיף 11 לתביעה. שם הצהירה כי היא נאלצה ליטול מידיי פעם הלוואות למימון הוצאות הבית ולחיות על חשבון הכספים אשר בחשבונותיה, מאחר והנתבע שמר את כספיו לעצמו ועזר לפרקים לכאורה בפרנסת הבית. כך לדבריה!
46. ויובהר כי הכספים אשר בחשבונותיה, אינם כספי ירושת אימה אלא חסכונות שחסכה במהלך החיים המשותפים. התובעת לא הביאה בדל הוכחה לכך כי מדובר בכספי ירושה ולא צירפה לתביעתה אפילו תדפיס חשבון בנק, המוכיח הפקדת כספי ירושה, ולא בכדי. מכל מקום, לא נשמרה כל הפרדה בין כספי ירושה לכאורה לבין כספיי הכנסותיה. בנוסף, ירושת אימה חולקה בין אחים רבים וחלקה של התובעת לא עלה על כמה עשרות אלפי ש"ח בודדים (לעומת כמיליון וחצי ש"ח שחסכה בזמן הקשר).
47. במהלך שמונה חודשים לאחר שהנתבע קיבל את זכויותיו, לא דרשה התובעת כספים אלו. גם בזמן שעוד חיו יחד וגם שלושה חודשים לאחר הפרידה. גם בעת הפרידה שארכה שנתיים וחצי לא באה בדרישות כספיות. זה לבדו ראיה לכך כי היה לה ברור שאלו זכויות ששייכות לנתבע בלבד.
48. זאת ועוד, כשנפרדו הצדדים בשנת 2007, החלה התובעת לעשות פעולות חד צדדיות בחשבונותיה, שמטרתן להסתיר כספים, למקרה שתתבע. היא פדתה חסכונות וקופות גמל במזומן, העבירה לביתה סכומי עתק ועוד כפי שניתן לראות מתדפיסי תנועות חשבון הבנק, וכן היא לא הגישה שום תביעה כנגד הנתבע. גם הנתבע לא הגיש שום תביעה רכושית כנגדה. שכן הצדדים ראו את רכושם הנפרד כנפרד. דבר זה גם מלמד כי הפירוד בשנת 2007 היה קץ קשר הידועים בציבור, והחזרה המאוחרת לעוד ניסיון שלא צלח ונמשך שנה וחצי לא עלה לכדי קשר של ידועים בציבור.
49. יצוין כי הנתבע השתמש וצרך חלק מהכספים שקיבל בפרישתו, לשם מימון מחייה משותפת עד הפרידה, ומחייה לאחר הפרידה. בעת הפירוד לא היה הסכום הנותר זהה לסכום שקיבל עם פרישתו המוקדמת. חלק ניכר מפיצויי הפרישה, הם תחליף שכר, וככאלה, אינם ברי שיתוף כלל. לו היה הנתבע ממשיך לעבוד עד גיל 67, לא היה מקבל סכום זה כלל וכלל והוא קיבל פיצויים מוגדלים בשל פרישה מוקדמת לשם פיצויי בגין אובדן שכר עתידי. במידה ויוחלט כי קיים משטר של שיתוף, וימונה אקטואר, עליו להפריש ולהוציא חלק הפיצויים בגין פרישה מוקדמת.
50. זאת ועוד, הנתבע שינה מצבו, בשל העובדה שהסתמך על הסכמת הצדדים להפרדה בכספים ובנכסים שאינם משמשים אותם במשותף, רכש דירה במשותף עם בנו, שם הוא גר, ולא נותרו בידיו כספי הפרישה, לאחר תשלום הוצאות והתחייבויות ורכישת הדירה. מה שהיה איננו עוד כי הנתבע השתמש בכספים אלו. כעת הוא בעל נכות קשה, אינו עובד ואין לו כספים לשלם לתובעת. מה גם שמדובר בתובעת עשירה, עם הכנסה של 17,000 ש"ח נטו לחודש עד אחרית ימיה מצה"ל ועוד 3,000 ₪ מביטוח לאומי, ועם חסכונות בנק של מיליון וחצי ש"ח ועם דירה בבעלותה.
51. הנתבע בהסתמכו על ההפרדה בנכסים פיננסיים והשיתוף בדירת המגורים, לא חסך לעצמו כספים בזמן הקשר, הוציא ביד חופשית על טיולים לחו"ל ובתי מלון בארץ עם האישה, ועכשיו כשנפרדו, אין לו חסכונות, בזכויותיו הסוציאליות רכש קורת גג לראשו, אין לו הכנסה שיכולה לקיימו, והקריירה שלו הסתיימה והוא חולה ומותש פיזית ונפשית.
52. אין בידיו חסכונות או כספים, אינו יכול לעבוד עקב נכותו ומצבו הכלכלי קשה, יש לו רק את מחצית הדירה שרכש, קורת הגג לראשו וגמלת נכות קטנה של 1,800 ₪ נטו(2,600 מהם מפריש 25 אחוז ללבנת פורן). התובעת, לעומתו, יש דירה בבעלותה ובנוסף כ-20,000₪ נטו כל חודש עד אחרית ימיה, יש לה רכב יקר, ויש לה חסכונות בשווי של כמיליון וחצי ש"ח.

מיטלטלין ורכב-חזקת שיתוף

53. הנתבע גם מימן רכישת ריהוט לבית ומוצרי חשמל. מבוקש להצהיר כי המיטלטלין בבית משותפים וכי על התובעת להשיב לנתבע מחצית מהמיטלטלין ו/או מחצית שוויו.
54. בשנת 2007 רכשה האישה רכב מסוג גולף, בעזרה במימון מאת הנתבע בסך 50,000 ₪, באמצעות הלוואה שלקח על עצמו, ושאר הכספים מימנה התובעת. הרכב שרשום על שם התובעת, שימש את שני הצדדים לחיי היום יום, והתובעת אף מודה בכך בכתב תביעתה הראשון. על רכב משפחתי חלה חזקת השיתוף, בייחוד כשהנתבע השתתף במימון הרכב. רכב זה משותף לשני הצדדים ויש להצהיר כי הרכב בבעלות משותפת לצדדים ועל האישה להעביר לבעל מחצית שווי הרכב כערכו ביום הפרידה. לחילופין בלבד, יש לקזז מחצית שווי הרכב ביום הפירוד מכל סכום אם ייפסק לתובעת וכן את מחצית שווי ההלוואה בגין הרכב, נכון ליום הפירוד.
55. כן יבקש כי יוחזרו לו בגדיו, ספריו ותשמישי קדושה וכן שעונו, שלבדו שווה כ-10,000 ₪. לחילופין לקזז סך של 60,000 ₪ מכל סכום לכאורה שייפסק לתובעת(ביגוד ספרי קודש, שופרות ועוד תשמישי קדושה ושעון). התובעת מודה בתביעתה כי היא מחזיקה חפציו עד היום.

דירת המגורים

56. הדירה בה גרו הצדדים, הידועה כגוש –, חלקה -, תת חלקה — (להלן:"הדירה"). הדירה נרכשה על ידי האישה בשנת 1988, שש שנים לאחר שהתאלמנה ועוד לפני תחילת הקשר, אך מאחר ומדובר בנכס משפחתי מובהק, ובני הזוג הם ידועים בציבור חלה חזקת השיתוף בנכסים בהם השתמשו בחיי היום יום וגולת הכותרת היא דירת המגורים.
57. משקמה החזקה, הנטל לסתירת השיתוף מוטל על מי שטוען לשלילתו.
58. אולם, בענייננו התובעת לא טוענת לסתירת החזקה אלא טוענת להחלת חזקת השיתוף ומשטר של שיתוף כלכלי לכאורה. במידה ותוכיח התובעת משטר של שיתוף כלכלי, כטענתה, אזי קל וחומר שהנתבע זכאי למחצית מזכויות הבעלות בדירת המגורים בה גרו הצדדים במשך כל שנותיהם יחד.
59. זאת ועוד, הצדדים שיפצו יחד את המטבח, והייתה על דירה זו משכנתא בסך של כ-400 ₪ לחודש, ששולמה בזמן הקשר.
60. אשר על כן מבוקש לקזז שווי מחצית הדירה, מכל סכום אם ייפסק לתובעת.
61. בנוסף, היה ותוכיח התובעת, כי היה שיתוף כלכלי בין הצדדים, הרי שלנתבע מגיע מחצית מכל החסכונות שחסכה התובעת בחשבונותיה כל השנים המשותפות וכן מחצית מהמענק שהתקבל בסמוך לאחר הפרידה בגין תקופת החיים המשותפים, לרבות מחצית מסך של 350,000 ש"ח(נומינלי) שהעבירה התובעת בתחילת שנת 2007 לביתה חני ללא ידיעת הנתבע.
62. במקרה שיוחלט כי התובעת זכאית למחצית ממה שנותר מזכויותיו הסוציאליות שנצברו במהלך 10 שנים שחיו יחד הרי שיש לקחת בחשבון את החובות וכספים שנצרכו על ידי הצדדים יחד או לחוד מיום קבלת הכספים ועד לפרידה (הנתבע פרש בפברואר 2011, כחצי שנה טרם הפרידה).
63. הנתבע קיבל את זכויותיו הסוציאליות בסכום אחד, ביום 20/2/11, עוד טרם הפרידה. הצדדים נפרדו רק בסוף יולי 2011 והתביעות הוגשו באוקטובר 2011. במהלך תקופה זו, של חיים תחת קורת גג אחת, נצרכו מוצרים שמומנו מכספיי הזכויות שהתקבלו. למשל: כספים והוצאות לצורך חיי היומיום נצרכו כ-50,000 ₪, בכ- 40,000 ₪ נוספים, כוסה חוב שהיה לנתבע בבנק, 15,000 ₪ נוספים התחייבות בכרטיסי אשראי בגין טיולים לחו"ל שנסעו הצדדים יחד. יש להפחית את הוצאות הצריכה והחובות שהיו לנתבע, מהחלק המשותף לכאורה, שנצבר בזמן הקשר הוצאות, שהובאו ראיות בגינן כעת ואלו שיוכחו בזמן דיון ההוכחות. יש להתחשב בכך כי מה שהיה איננו עוד וכי הנתבע השתמש בכספים אלו. כן יש להתחשב בכך כי חלק ניכר מהסכום שקיבל הינו תחליף שכר עתידי, שאינו בר חלוקה בכל מקרה, שכן הנתבע פרש פרישה מוקדמת וחלק ממה שקיבל הינו הקדמת שכר של 7-8 שנים לעתיד ויש להוציא חלק זה ולהפרידו שכן אין ספק שהשתכרות עתידית אינה ברת חלוקה.

שיקולי צדק

64. גם הצדק מחייב, שלא לחלק את זכויותיו הסוציאליות של הנתבע עם התובעת. התובעת שזכתה בקצבה של כ-17,000 ₪ במשך 10 שנים, שלא הייתה כלל זכאית לה, תסתפק בכספים אלו שקיבלה ולא תתעשר פעמיים-פעם במרמה מהמדינה ופעם שנייה מבן הזוג, הסמוי מעיניי המדינה, כאילו הייתה נשואה לשני גברים במקביל. מדובר ב 2 מיליון ₪ שהייתה צריכה לוותר עליהם כשחיה עם הנתבע, אך היא רימתה את המדינה. אל לה להרוויח פעמיים, בל יצא חוטא נשכר-גם כספים מהמדינה וגם זכויות פרישה של בן הזוג.
65. ויובהר, הנתבע לא נהנה כלל ממרמה זו, שכן הוא לא ראה שקל מכספיה של התובעת, אלא להיפך-הוא זה ששילם עבור חלקו בהוצאות ועוד שילם את כל הבילויים, מתנות ריהוט ומוצריי חשמל ואפשר לאישה לחסוך את שכרה הלא חוקי מצה"ל. הנתבע הוא זה שכן היה מעוניין בנישואין על פי ההלכה, שכן הינו אדם דתי והתובעת מנעה זאת ממנו, חסכה את כספי השכר מצה"ל ועכשיו תובעת את כל רכושו עלי אדמות, בעוד לה יש מיליון וחצי חסכונות בבנק, קצבה חודשית שמנה עד סוף ימיה ודירה.
66. גם שיקולי צדק כלכליים מחייבים זאת. הנתבע בהסתמכו על ההפרדה בנכסים פיננסיים והשיתוף בדירת המגורים, לא חסך לעצמו כספים בזמן הקשר, הוציא ביד חופשית על טיולים לחו"ל ובתי מלון בארץ עם האישה, ועכשיו כשנפרדו, אין לו חסכונות, בזכויותיו הסוציאליות רכש קורת גג לראשו, אין לו הכנסה שיכולה לקיימו, והקריירה שלו הסתיימה. לתובעת לעומתו, בריאה, יש לה קורת גג-דירה בבעלותה, גם הכנסה קבועה של 20,000 ₪ וגם חסכונות עצומים שצברה בזמן הקשר.
67. לא רק שאין בידיו חסכונות או כספים, גם אין לו עבודה ומצבו הכלכלי קשה, וגם הבריאותי-נפשי והכנסתו היחידה היא קצבת ביטוח לאומי בסך 2,600 ₪ ממנה הוא מפריש 25% ללבנת פורן, כך שנשאר בידיו 1,800 ₪ בלבד.

לגופה של הגנה

1. מוכחש כל האמור ב"אקדמת מילין". כן יצוין שהצדדים הכירו בעת ביקור התובעת מיוזמתה בקברי צדיקים, וכי התובעת נשארה עד היום אישה דתייה ועל כן זהו שקר וכזב לומר שהיא נעשתה דתייה בשביל הנתבע. היא אף לא הסכימה להתחתן כהלכה עם הנתבע-הכסף שקיבלה מצה"ל היה יותר חשוב בעיניה. הנתבע גם לא נטש אותה אלא התובעת זרקה אותו יום בהיר אחד מהבית ולקחה לו את המפתחות. הנתבע ביקש לחזור לשלום בית לאחר תקופה, אולם התובעת סירבה. כל מה שהיא מטילה על הנתבע -היא זו שעשתה את המעשים. היא החביאה כספים שחסכה בזמן הקשר, מייד עם הפירוד בשנת 2007, למרות שאף צד לא תבע את השני בעקבות ההבנה שישנה הפרדה רכושית מוחלטת וכל צד בעליו של הרכוש שהוא צובר.
2. מוכחש חלקית האמור בסעיף 1 לכתב התביעה. הצדדים לא נישאו דרך הרבנות אלא ערכו טקס קידושין פרטי. פרטי הטקס אינם כפי תיאור האישה אך אינם רלוונטיים לתביעה.
3. נכון האמור בסעיף 2 לכתב התביעה, למעט העובדה שאין מדובר בנישואין אלא ביחסים של ידועים בציבור-פרק ב' לצדדים, שהסתיים לאחר 10 שנים משותפות. לאחר מכן, הייתה תקופת קשר נוספת שהייתה תקופת ניסיון שלא צלח ולא היו אז ידועים בציבור.
4. מוכחש חלקית האמור בסעיף 3 ועד 11 לתביעה. אכן התובעת נהגה להגיע לבית כנסת וללמוד שיעורי תורה טרם פגשה את הנתבע ולא הפכה לדתייה בשבילו ולא שינתה אורח חייה בשבילו. אפילו להתחתן כהלכה וכחוק לא עשתה בשבילו, אלא עמדה על שלה שלא להינשא כחוק על כל המשמעויות שבכך. כעת היא מאשימה בכך את הנתבע, כשהיא סבורה שהחביאה מפניו ובמקום מבטחים, את מיליון וחצי השקלים שחסכה בזמן הקשר, כתוצאה מכך שלא נישאה לנתבע. הנתבע לא נהנה כלל מקצבתה שכן הייתה הפרדה רכושית. הוא אפילו לא ידע מה גובה הסכום החודשי והופתע לגלות לאחר הגשתה את התביעה הראשונה, במסמכים שקיבל מהבנק באמצעות צו בית משפט, כי מדובר ב- 17,000 ש"ח נטו לחודש. אלא שהתובעת דווקא, היא שמצאה מי שיפרנסה והיא תוכל לחסוך את שכרה החודשי מצה"ל.
5. מוכחש האמור בסעיף 12-16 לכתב התביעה. היה לצדדים ברור שכל אחד בעלים עצמאי של הנכסים שאינם משמשים את בני הזוג במשותף. אם כל מה שצברו הצדדים יחד, משותף לטענת התובעת, הרי גם מיליון וחצי ש"ח שצברה היא בזמן הקשר הם משותפים. היא מסתירה חסכונות אלה בחוסר תום לב מבית המשפט. דירת הגורים הינה נכס מיוחד במינו ואין דינה כדין כספים וזכויות כספיות. זהו נכס המשמש לחיי היום יום. חלה עליו חזקת שיתוף אוטומטית. היא אינה מפרטת מדוע חזקת השיתוף החלה על דירת המגורים בהתאם לפסיקה, אינה מתקיימת במקרה זה. קרי, היא לא הוכיחה את סתירת החזקה והנטל עליה להוכיחה. ככל שלא תעמוד בנטל-הדירה משותפת.
6. בייחוד כשחלק מהמשכנתא שולם יחד ושהנתבע השקיע בשיפוץ המטבח. חזקת השיתוף חלה והעובדה שמדובר בדירה שנרכשה מלפני הקשר אינה סותרת את חזקת השיתוף. לא רק שלא סתרה את חזקת השיתוף אלא להיפך-היא תומכת בחזקת השיתוף-התובעת טוענת שהיה משטר שיתוף גורף לכאורה, בין הצדדים בזמן הקשר.
7. הנתבע השתכר 12,000 ₪ נטו אך אין זה רלוונטי מאחר והוא לא עובד היום והוא נכה 100 אחוז וחולה לאחר שעבר ניתוח ראש. אכן הנתבע עזר לילדיו בכספי הפיצויים ורכש דירה, מאחר והיה מוסכם כי אלו כספים שלו. אכן הנתבע עבד 37 שנים בבנק שנים רבות טרם הכיר את התובעת. זאת ועוד, חלק ניכר מהכספים שקיבל בפרישה הם בגין אובדן השתכרות שכן הנתבע פרש בגיל 59-60, כ 8 שנים טרם גיל פרישה והפיצויים שקיבל משמשים כתחליף שכר. למעשה 12,000 ש"ח נטו לחודש כפול 12 חודשים כפול 8 שנים, שווה ל 1,152,000 ש"ח. אז מה בדיוק תובעת התובעת ממנו, בעודה משתכרת 20,000 ש"ח נטו סה"כ לחודש עד אחרית ימיה בשיבה טובה. לא נותר לנתבע כספים ואין לו השקעות. לתובעת יש.
8. מוכחש האמור בסעיף 20 לתביעה. התובעת שוכחת כי מדובר בדירת מגורים עליה חלה חזקת שיתוף אוטומטית ועליה הנטל לסתור את החזקה. האמור בכתב הגנתה לא סותר את החזקה אלא מחזק אותה-לטענתה שיתוף כלכלי גורף לכאורה חל בין הצדדים. היות הדירה מלפני הקשר, לא סותר חזקת שיתוף.
9. דירת המגורים הפכה ברבות השנים למשותפת מכוח חזקת השיתוף, שכן מדובר בדירת מגורים שהיא נכס משפחתי מובהק. חזקת השיתוף לא נסתרה על ידי התובעת אלא מחוזקת על ידה בכך שאינה טוענת להפרדה רכושית מוחלטת אלא לשיתוף מוחלט וגורף. התובעת טוענת כי כל מה שצברו יחד בזמן הקשר הינו משותף-קרי-משטר שיתוף כלכלי-במשטר כזה חזקת השיתוף הקיימת וחלה על דירת המגורים, לא נסתרת. הנטל מוטל על התובעת לסתור את החזקה והיא לא עומדת בו-להיפך-מודה בו. ראה סעיפים 26-27 לתביעה.
10. מוכחש חלקית האמור בסעיף 23-25 לכתב התביעה. הצדדים היו ידועים בציבור עשר בלבד-בתקופה הראשונה.
11. מוכחש האמור בסעיף 94 ועד 96 לכתב התביעה. הנתבע יחזור על האמור לעיל בכתב הגנתו.
12. מוכחש האמור בסעיף 98 לכתב התביעה, על סעיפי המשנה שבו. הנתבע יחזור על האמור לעיל בכתב הגנתו.
13. אשר על כן מתבקש כבוד בית המשפט כדלקמן:
    • א. לדחות את התביעה.
    • ב. להצהיר כי התובע הוא בעל מחצית הזכויות בדירת המגורים אשר רשומה על שם האישה, הידועה כגוש _, חלקה _, תת חלקה _ (להלן:"הדירה").
    • ג. לחילופין בלבד, אם יוחלט כי היה שיתוף בזכויותיו הסוציאליות, אזי להורות על זכאותו למחצית מהכספים והזכויות של הנתבעת מכל מין וסוג, עד ליום הפירוד.
    • ד. להורות על מתן צו לויתור סודיות כלפי כל גוף כלכלי בארץ ובחו"ל למסירת מידע כלכלי בנוגע לזכויות האישה, לרבות נדל"ן.
    • ה. להצהיר כי התובע הוא הבעלים של מחצית מהמיטלטלין בדירה והבעלים של מחצית מהרכב מסוג גולף ולחילופין לחייב את האישה להשיב לתובע מחצית מערך המיטלטלין בדירה.
    • ו. להורות לנתבעת להשיב לתובע את חפציו האישיים, בגדיו, תשמישי הקדושה ושעונו, אשר נשארו בדירת המגורים.
    • ז. לחייב את התובעת בתשלום הוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין.

טלי אויזרוביץ, עו"ד

ב"כ הנתבע