מאת: עו”ד טלי אויזרוביץ

קיימים מבחנים לקביעה האם בני זוג הינם בגדר ידועים בציבור מבחינה משפטית:

  1. יסוד אמוציונלי,
  2. קיום יחסי אישות,
  3. משק בית משותף,
  4. מגורים משותפים.

בבסיסם של מבחנים אלה, עומדים שני יסודות- חיי אישות כבעל ואישה, ומשק בית משותף.

הגישה המצמצמת את ההכרה בבני זוג כידועים בציבור, דורשת הקפדה מלאה על כל אותם המבחנים שנקבעו בפסיקה. גישה זו, מבקשת ראיות של שיתוף במגורים ומשק הבית, וכן שבני הזוג התכוונו לקשר תמידי שיש בו מסימני ההיכר של תא משפחתי. כך, על הטוען לידועים בציבור, להוכיח כי מערכת הזוגית בין בני הזוג היתה קרובה והדוקה עד כדי כוונה לקיים משפחה.

לאחרונה, הפסיקה החלה להרחיב את ההכרה בידועים בציבור. נקבע כי אין לחפש קריטריונים אובייקטיביים נוקשים לקביעת חיי משפחה ומשק בית משותף וראוי ליתן משקל נכבד למערכת היחסים הסובייקטיבית שבין בני הזוג ולנסיבות המקרה הספציפי. כך למשל, העובדה כי בני הזוג לא קיימו יחסי אישות, מפאת בעיה בריאותית, אין בה כדי לשלול את הגדרתם כידועים בציבור.

לאחרונה אף נקבע כי בני זוג שניהלו מערכת יחסים במשך שנים, אך ללא לינה משותפת, תוך שהם התגוררו בשתי דירות נפרדות, יכולים להיחשב כידועים בציבור. נפסק כי לא ניתן לגבש הגדרה אחת וקריטריונים מדויקים למונח “חיי משפחה” ולמונח “ניהול משק בית משותף” ראוי שקיומם של תנאים אלה יבחנו על פי קריטריונים סובייקטיביים, דהיינו, כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם.

כך גם נקבע בפסק דין כי בני זוג שניהלו מערכת יחסים במשך 5 שנים, והתגוררו יחד לסירוגין על פני 3 שנים, הינם ידועים בציבור. במקרה זה הוכח כי הצדדים קיימו יחסי אישות, יצאו לבילויים משותפים, נסעו לחו”ל יחד, הגיעו לאירועים משפחתיים ביחד וכן השתתפו בכלכלת הבית.

מנגד, בפסק דין אחר נקבע כי בני הזוג לא היו ידועים בציבור. במקרה זה, הצדדים ניהלו מערכת יחסים של שנה, בה לנו ביחד לסירוגין, נסעו לחו”ל במימונו של הגבר, לאחר שעבר תאונה האישה טיפלה בו ובישלה לו. נקבע כי בני הזוג לא ניהלו משק בית משותף, ואין בעובדה כי קיימו יחסי אישות, וקנו מתנות זה לזו, כדי לקבוע היותם ידועים בציבור. בערעור שהיה על פסק הדין נקבע כי מתן הכרה משפטית בבני זוג כידועים בציבור, משמעה – קביעה כי בני הזוג ביקשו, בין במפורש ובין במשתמע, להחיל על מערכת היחסים ביניהם את מכלול החובות והזכויות של דיני הנישואין והגירושין. לשם כך, יש צורך בהתחקות אחר כוונותיהם ואומד דעתם על פי הראיות ונסיבות העניין. עוצמת הראיות הנדרשת במקרים אלה, לצורך בחינת מעמדם והיותם ‘שותפות זוגית’,  תלויה בנסיבות אשר הניעו את בני הזוג לחיות ביחד ללא נישואין. אולם במקרה הזה, המערערת לא הוכיחה כי התקיימה שותפות זוגית בין הצדדים ולכל היותר נראה כי הצדדים היו זוג חברים.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

השב תגובה