חלוקת רכוש – צירוף חברה בבעלות הבעל
מאת:  טלי אויזרוביץ עו”ד

באיזון בין הצדק והתועלת שבצירוף חברה לבין הפגיעה שעלולה להיגרם לחברות, צריך לגבור אינטרס האישה..

מלחמות חורמה על רכוש משפחתי הן עניין שבשגרה במקרי גירושין. ברוב המקרים הנשים הן אלה המנסות לממש את זכותן למחצית מהרכוש שנצבר במהלך תקופת הנישואין ובאופן טבעי ככל שמדובר בסכומים גדולים יותר, כך גדולה יותר המוטיבציה אצל מי שניהל את הרכוש – בדרך כלל הבעל – להסתיר את מימדיו ולהציג מאזן צנוע יותר של נכסי המשפחה.

מקלטים קלאסיים להסתרת רכוש מפני בת זוג חטטנית מידי ועורכי דינה הם חשבונות בנק של בני משפחה – בדרך כלל הורי הבעל – או חברות הנמצאות בשליטתו. במשך שנים רבות היו מקרים כאלה קשים למדי לפיצוח ופסיקת בית המשפט התאפיינה עד כה במגמה ברורה לפיה צירוף צדדים שלישיים שאינם בני משפחה יעשה בצמצום. אולם מספר פסקי דין תקדימיים הופכים את הקערה על פיה ועורכי דין המתמצאים בפסיקה עושים שימוש הולך וגובר באפשרות לדרוש חובת גילוי נאות הן מקרובי משפחה והן מחברות בע”מ שיש חשד כי הפכו ל”מחסן זמני” של מזומנים לבעל השליטה עד לסיום הסדר הגירושין.

זו עדיין לא דרך סלולה, ונשים רבות עדיין אינן ערות לאפשרות שניתנה להן, לצרף את הוריו של הבעל ואת החברות שבשליטתו כנתבעים בתביעתן.

חשוב להדגיש שאם אין תובעים את החברה אי אפשר לעקל רכוש שלה, כגון רכבים, נדל”ן שבבעלותה ומניות, לכן חייבים לתבוע את החברה – או את קרובי הבעל –  כבר בשלב הראשון. לגבי הורים – אין צורך אפילו לבקש את רשות בית המשפט, מאחר שהם בני משפחה.

לדוגמא:  אישה שבמהלך שנות נישואיה חייתה ברמת חיים גבוהה ביותר, אך לא נרכשו נכסי מקרקעין ולא נחסכו כספים, אלא רק בחשבונות החברה שהייתה בבעלות מלאה של הבעל. כאשר יגיע הזמן לחלק את הרכוש ולפסוק מזונות הציג הבעל מצג של הכנסות מינימום וחוסר כל רכוש וסגר את החברה.

אם לא מצרפים את החברה ולא מעקלים את כספיה מייד בהתחלה, יתכן שלא יישארו כספים שניתן יהיה לעקלם לטובת התובעת, והבעל יצליח להבריח את רוב כספו.

למרות חשיבות העניין לא ממהר בית המשפט למשפחה לצרף חברות ולעקל נכסיהם ועושה כן במשורה. לאחרונה החלה המגמה להשתנות במספר פסקי דין שניתנו, למשל, בר”ע 830/05 א.א נ’ א.ו, מחוזי (י-ם), בית המשפט צירף חברה שלבעל בעלות של 50% בה, כדי לשמור על זכויות האישה ברכושה ובכספיה.

יתכן כי כעת, לאור שינוי חוק יחסי ממון יקל בית המשפט את צירוף החברות לסכסוך המשפחתי. הנימוק בעטיו לא צורפו חברות היה כי אין מדובר בזכות קניינית אלא חוזית, ולגבי זוגות שחוק יחסי ממון חל עליהם, עד שאין גט בפועל אין חלוקת רכוש ולא קמה הזכות של האישה למחצית שווי החברה בפועל, אין לצרף את החברה.

תיקון החוק קובע כי לאחר שנה של הגשת תביעה רכושית קמה הזכות לאיזון כל הרכוש בפועל ואין מחכים לגט, כפי שהיה המצב קודם לכן.

מצב זה אמור להקל על הנשים המבקשות לצרף לסכסוך את החברה, על מנת להבטיח כספים שמגיעים להן במסגרת איזון משאבים, אשר קיימים כיום, אך יתכן שיעלמו עד קבלת פסק הדין לאיזון.

הסעיף המרכזי כאן הוא  בחוק בית המשפט למשפחה, לפיו: “בית משפט לענייני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, נושא התובענה או שוויה אשר יהא”.

בתקופה הנוכחית, כאשר חלק גדול כל כך מהמגזר העסקי מנהל את עסקיו באמצעות חברות בע”מ, עם שותפים או בלעדיהם, צירוף החברות לתיק הגירושין צריך להיות קל וחופשי יותר ובייחוד כאשר לבעל שליטה חלקית בחברה, שכן לא ניתן לשלוט באופן מלא בנעשה בחברות באמצעות צווים אישיים בלבד ועל בית המשפט לעשות כל שלאל ידו כדי לשמור על זכויותיה של האישה ברכוש.

צירוף חברה כנתבעת יאפשר החלת צווים והחלטות ישירות כלפיה, לצורך מניעת שינוי לא מוצדק של ערך מניותיה וכן לצורך בירור מהות הזכויות של האישה בהן. ללא צווים לשמירת זכויותיה, כגון; עיקול, לא תוכל לגבות את סכום הכסף בפסק הדין הסופי, אפילו לבסוף יפסוק בית המשפט לאישה מחצית שווי החברה.

באיזון בין הצדק והתועלת שבצירוף חברה כדי לשמור על זכויות האישה והצורך בבירור מקיף וקבלת מידע בדבר היקף זכויותיה, לבין הפגיעה שעלולה להיגרם לחברות, צריך לגבור אינטרס האישה. יש לזכור כי לחברה יש זכות להגיש בקשה לביטול העיקולים שהטילה האישה, בקשה המתבררת במהירות ויעילות, שם יכולה החברה לשטוח טענותיה ואם יתברר כי העיקול אכן פוגע פגיעה אנושה בפעילות החברה אזיי, ניתן לבטלו ולמצוא ערבויות לשמירת הכספים המעוקלים.

המסר שצריך לצאת מבית המשפט הוא שעל כל בעלי מניות שותפים, בחברות בע”מ לדעת, כי כשם שהחברה חשופה לתביעות עסקיות הקשורות למעשי שותפיהם לחברה, כך חשופה היא לתביעות משפחתיות של שותפיהם וכי העלמת רכוש ומידע מבת הזוג לא טובה ולגיטימית יותר, מהפרת חוזה עסקי מצד שותפם ואין הגנה מיוחדת מפניה.

לאישה זכות לקבלת מידע מלא כאילו היתה היא בעלת המניות וכן זכות למתן צווים ישירות כלפי החברה, כזכותו של כל תובע בתביעה אזרחית רגילה. זו תכלית חוק בית המשפט למשפחה המאפשר שיקול דעת לצירוף צדדים שאינם בני משפחה לדיון בבית המשפט למשפחה.

רקע משפטי – תקדימים:

בר”ע 830/05 א.א נ’ א.ו, מחוזי (י-ם), דן בבקשת רשות ערעור של הבעל. הדיון נסב אודות השאלה האם ניתן לצרף להליך בבימ”ש לענייני משפחה צדדים שלישיים שאינם בני משפחה (במקרה הזה חברות בע”מ בשליטת הבעל). בית המשפט קבע כי אפשר לצרף את החברה.

המשיבה הגישה תביעה למתן סעדים על פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון במסגרתה ביקשה לצרף שתי נתבעות שהן חברות בע”מ ואשר בעלה, המבקש, הינו בעל מחצית ממניותיהם וכן רשום כמנהל היחיד בהן. המשיבה טענה כי הוא איים עליה כי הוא ירוקן את החברות מתוכן והונן, דבר אשר יפגע בזכויותיה העתידיות. בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה וצירף את החברות. המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור למחוזי.

השופט בבית המשפט המחוזי קבע כי דעתו כדעת בית המשפט לענייני משפחה בעניין צירוף צד שלישי משני טעמים: 1. בשלב הצירוף לא נגרם כל נזק לצד השלישי, מה גם שניתן להבטיח נזקים צפויים באמצעות ערבויות. 2. יתכנו מצבים בהם בן הזוג ישקיע כספים משותפים בחברה, בין אם הוא בעל מניות ובין אם הוא מנהל בה, למרות שאחזקותיו בה נופלות מ-50%. במקרה כזה עיקול המניות בלבד לא יועיל.

ביהמ”ש קבע כי כדי להקנות לבית המשפט למשפחה את האפשרות להחליט החלטות צודקות, לצד יעילות הדיון, הותקנה תקנה 258ב לתקנות סדר הדין האזרחי המאפשרת לבית משפט לענייני משפחה לפעול בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק. סעיף זה אמור לאפשר דיון הוגן בין היתר גם בהליכים למניעת הברחת רכוש על ידי בן זוג באמצעות שותפים, חברה בע”מ וכו’, כל זאת בהתחשב בהוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ותוך הגנה על קניינו של צד שלישי שאינו מעורב ישירות בסכסוך.

בנוסף הסתמך ביהמ”ש על סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט למשפחה, הקובע:

“בית משפט לענייני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, נושא התובענה או שוויה אשר יהא”.

סעיף 11 לחוק יחסי ממון  הקובע:

“עשה אחד מבני הזוג פעולה שיש בה כדי לסכל זכות או זכות עתידה של בן הזוג השני על פי הסכם ממון או על פי הסדר איזון המשאבים, או שקיים חשש סביר שהוא עומד לעשות פעולה כזאת, רשאי בית המשפט או בית הדין, לפי בקשת בן הזוג השני, לנקוט אמצעים לשמירת הזכות האמורה, ובין השאר רשאי הוא לעשות אחת או יותר מאלה:

  1. לצוות על מתן ידיעות ועל מתן ערובה;
  2. לקבוע פעולות שיהיו טעונות הסכמת שני בני הזוג;
  3. לצוות על רישום הערה מתאימה בפנקס המתנהל על פי חוק שרשום בו נכס של אחד מבני הזוג”.

פלונית נגד אלמוני, בשא 050814/06 בתמ”ש 024021/05

בית המשפט לענייני משפחה נתן החלטה לצרף 4 חברות כנתבעות נוספות לתובענה העיקרית בתביעה הרכושית שהגישה האישה נגד הבעל. לבעל 51% ממניות חברה אחת ושאר החברות נמצאות בבעלות אותה חברה. האישה טענה כי קיים ערבוב מוחלט בין עיסוקיו עסקיו ונכסיו של הבעל לבין פעילות החברות המצויות בשליטתו או כאלה שיש לו בהן אחזקות.

לטענתה נוכח הזהות בין נכסיו הפרטיים של משיב 1 לבין נכסי החברות, ניתן יהיה לברר את זכויותיה של המבקשת לאשורן הן בנכסיו הפרטיים והן בנכסי החברות, רק אם החברות יצורפו כנתבעות נוספות. כמו כן אם החברות לא יצורפו יהיה בלתי אפשרי לקבל נגדן סעדים לשמירת זכויות האישה והבעל יוכל לפעול לסיכולן.

ביהמ”ש ציין כי עד כה פסיקת בימ”ש לענייני משפחה התאפיינה במגמה ברורה לפיה צירוף צדדים שלישיים שאינם בני משפחה ייעשה בצמצום ובמשורה. אולם בעת האחרונה החלה להסתמן מגמה חדשה. השופט איתי כץ מצטט מפסק דין תמ”ש (י-ם) 3342/97 ו. נ’ א. של בית משפט לענייני משפחה שאושר בבר”ע 830/05 (פסק הדין הקודם שסקרתי), לפיו צו עיקול על 50% מנכסי החברות (מכיוון שלבעל 50% בעלות בלבד) וצו מניעה אישי כנגד הנתבע האוסר עליו לעשות כל דיספוזיציה בזכויותיו בחברות ו/או לקבל לרשותו סכומי כסף ו/או לממש את נכסי החברות, עשויים לסייע למניעת הברחת נכסים בכל הנוגע לחלקו של הנתבע.

אין להסתפק בצווים אישיים כלפי הנתבע או בצו עיקול על 50% מהנכסים זאת משום שהחברה הינה אישיות משפטית בפני עצמה וביכולתה להתרוקן מנכסיה גם לאחר מתן סעדים אלה אשר אינם מחייבים את השותפים. צירוף החברה הכרחי בשל החשש מהברחת נכסים. רק כך ניתן להגיע ישירות לחברה ולתת תה הוראות שבכוחן לשמור על זכויות התובעת ולברר את היקפן ושוויין.

השופט מסביר כי בפסק דין זה הפסיקה נבעה מכך שלבעל היו 50% בלבד ולכן לא ניתן לשלוט באופן מלא בנעשה בחברות באמצעות צווים אישיים בלבד. במקרה זה לבעל יש 51% שליטה. אולם קיים עוד שותף אחד בלבד שהינו חברו מזה 20 שנה, כך שקיים חשש לשיתוף פעולה בין השניים אשר יביא באופן ישיר או עקיף לירידה בערך המניות.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

השב תגובה