דחיית בקשת אם למעבר מקום מגורים בישראל עם קטין בן 11

דחיית בקשת אם למעבר למקום מגורים בישראל עם קטין בן 11 (בניגוד להמלצת תסקיר פקידת הסעד)

פסק דין מאת כבוד השופטת שלי אייזנברג (חיפה, תלה"מ 39625-06-17)

העובדות:

המשמורת היא לאם וזמני השהות עם האב מצומצמים לפעמיים בשבוע אחר הצהריים וכן כול סוף שבוע שני. בפעם הראשונה שהאם רצתה לעבור הוגש תסקיר פקידת סעד נגד המעבר. האם בהריון מבן זוג חדש ורצתה לעבור לידו כמו גם האב מצפה לילד חדש. לאור השינויים בחיי הקטין ששני הוריו עומדים להיות הורים לילד נוסף המליצה פקידת הסעד שלא להתיר את העתקת מקום המגורים של הקטין. בפעם השנייה ביקשה האם לעבור למקום אחר אשר קרוב לבית הוריה של האם אשר יהוו סביבה תומכת ועוזרת לאם.

האם טענה כי המעבר ייטיב עמה ביחס לקשיים עימם היא מתמודדת: תהיה לה תמיכה רגשית ובטחון בשל הימצאותה בקרבת בני משפחתה. תהיה לה אפשרות להעזר בבני משפחה לצורך שמירה על הקטין בשעות העבודה שלה. כן המלצות התסקיר האחרון מבטיחות קיום זמני שהות דומים לזמני השהות הנוהגים ואף היא מוכנה לשאת בנטל הנסיעות שהוטל עליה בסך 4 הסעות בחודש לבית האב וחזרה. פקידת הסעד תמכה במעבר זה אך כבוד השופטת אייזנברג דחתה את המלצות התסקיר ובקשת האם נדחתה למרות התסקיר התומך שכן המעבר מנוגד לטובת הילד.

האב טען כי במהלך השנה האחרונה נישא מחדש והוא אב לתינוקת בת חמישה חודשים.   זמני השהות רחבים ממה שנקבע בהסכם בתיאום בין ההורים. הקטין נוהג לישון אצלו באמצע השבוע ולעיתים גם בסוף השבוע שמתחיל ביום חמישי במקום ביום שישי. בהתאם להסכם הגירושין עברה האם להתגורר בדירה בסמוך לאב וכך מתגוררים הצדדים בסמיכות גיאוגרפית במשך שנים כאשר הקטין רשאי לבקר את אביו בכל עת שהוא חפץ. האב מסיע את הקטין לבית הספר ומשתתף באירועים של הקטין בבית הספר. השינוי שמבקשת האם הנו שינוי מטלטל בחייו של הקטין הוא מעמיד בסכנה את הקשר המשמעותי שלו עם אביו.

נימוקי פסק הדין של כבוד השופטת שלי אייזנברג אשר דחתה את בקשת האם למעבר למקום מגורים אחר

בהתאם לסעיפים 15 ו- 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962  על ההורים להידבר ולהגיע להסכמות בעניינים מסוג זה ואם לא יצליחו להגיע להסכמה יוכרע העניין ע"י בית המשפט, שישקול את שיקול טובת הקטין על יסוד עיקרון טובת הילד הספציפי. על בית המשפט לקבוע הסדר המגשים במידה המרבית את זכות הקטין ליהנות ממסגרת יציבה כמו גם שמירה על קשר עם ההורה האחר. על בית המשפט לבחון האם צורכי הקטין מצדיקים את העתקת מקום המגורים, אם יש בהעתקת המגורים כדי לפגוע במערכת היחסים בין האב לקטין ואם הפגיעה תהיה בדרגת חומרה שתביא לכך כי טובת הקטין תועדף על פני רצונה של האמא לשקם את חייה על ידי העתקת מקום מגוריה.

בעניין זה המעבר יפגע באופן ברור בקשר של האב והקטין. המעבר לא יאפשר לאב להמשיך ולמלא את תפקידו ולהיות נוכח באופן משמעותי בעולמו של הקטין. קיום זמני שהות בקניון לא יאפשר זמן משפחתי מיטיב ובראייה לעתיד ככל שהקטין יגדל ועיסוקיו יהיו אחרים ומרובים, לא יהיה זה ריאלי לקיים מפגש אחד סתמי בקניון במקום שני מפגשים שבועיים בסביבת מגוריו הטבעית של הקטין בסמוך לעולמו החברתי. ברור כי שהות בבית האב מפגש עם אחותו הצעירה והכנת שיעורי בית בצוותא, סעודת ערב משפחתית ואף לינה משמעותיים לעין ערוך ממפגש בקניון. זמני השהות במתכונת זו יפגעו באיכות הקשר ואף עלולים לגרום לריחוק.

הביקורת של כב' השופטת שלי אייזנברג על התסקיר שנתנה פקידת הסעד

"מצאתי כי הוא בלתי מעמיק, מבוסס על התרשמות אישית ונעדר בדיקות וממצאים מבוססים. לכן אין בדעתי לאמצו".

העו"ס לסדרי דין ציינה בתסקירה כי להערכתה המקצועית יש זכות בסיסית לכל הורה להיטיב את תנאיי חייו כאשר שיקום זה של האם יתרום גם לרווחת הבן הקטין שיצא נשכר מהמעבר לסביבה משפחתית מוכרת והאם תחוש שביעות רצון ורווחה אישית. להתרשמותה זו של העו"ס לא הונחו אדנים. העו"ס לא שאלה את האם היכן היא מתכוונת לעבוד, היכן היא תתגורר, האם בדקה מסגרת חינוכית מתאימה והאם תוכל לקחת חלק פעיל בחלוקת נטל ההסעות לצורך ביצוע זמני השהות.

העו"ס ציינה כי שיקום האם יתרום לקטין מבלי שבחנה איזה שיקום צופן המעבר לאם.  כאמור בית המשפט לא שוכנע כי המעבר למושב אחר טומן בחובו שיקום של ממש לאם כפי שטענה שעה שאין מדובר במעבר מגורים לצורך קריירה לימודים או זוגיות שניה אלא לצורך נוחות בלבד: הרצון להתגורר בקרבת הוריה של האם. נראה כי חיוני יותר לקטין להתגורר בקרבת שני הוריו מאשר בקרבה לבני משפחתה של האם. צרכיו ההתפתחותיים של הקטין מחייבים נוכחות של שני ההורים ולאו דווקא של בני משפחה מורחבת.