03-5751257

מתעניינים בייעוץ לגבי משמורת משותפת, מזונות, חלוקת הרכוש, הסכמי ממון או ירושה?

השאירו את הפרטים הבאים וניצור אתכם קשר בהקדם

דוגמא לבקשת אב לצו לזמניי שהות שווים כשחלה חזקת הגיל הרך

בקשה דחופה מאת עורכת דין לענייני משפחה למתן צו לקביעת זמניי שהות שווים לאב כשחזקת הגיל הרך מתקיימת   

כבוד בית המשפט מתבקש ליתן צו זמני, כמפורט להלן:

  • להורות על זמניי שהות משפחה של האב עם בנותיו שיחלו באופן מיידי, כדלקמן: בשבוע אחד, פעמיים בשבוע, בימים ב' ו ה' מסיום המסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר עת יחזירן למסגרת החינוכית, ובסוף השבוע החל מסיום המסגרת החינוכית ביום שישי ועד ליום ראשון בבוקר עת יחזירן למסגרת החינוכית ובשבוע שלאחריו, בימי ב', ד' ו-ה' ייקחן מן המסגרת החינוכית וישיבן למחרת בבוקר אל המסגרת החינוכית. לחילופין בלבד, מבוקש להוסיף, להסדרי הראיה הזמניים שנקבעו במסגרת דיון לצו הגנה, והתבססו על רצון האם בלבד, שתי לינות במהלך השבוע- בימי ב' ו-ה'.
  • במידת הצורך, לצורך מתן צו זמני דחוף, ובהינתן גרסאות סותרות של הצדדים, מבוקש כי כב' בית המשפט למשפחה ייפגש עם הקטינה הבכורה ביחידת הסיוע, בהתאם לאמור בתקנות סדר הדין האזרחי, תקנה 258לג2-לג4, על מנת לאפשר הכרעה בעניין זמני השהות המיידים, ועל מנת לשמר את המצב שהיה קיים, טרם הליך נקמני ואגרסיבי, בו נקטה האם, שבעטיו הורחק הבעל על ידי המשטרה, בגלל אלימותה של האישה דווקא.
  • בנוסף, להפנות הצדדים במיידי לפסיכולוג מומחה לקבלת חוות דעת בעניין מסוגלות הורית לבדיקת מסוגלותם וקבלת המלצותיו בדבר משמורת וזמניי שהות קבועים. בשכר טרחת המומחה יישאו הצדדים בחלקים שווים. מבוקש כי תמונה פסיכולוגית.

ואלה נימוקי הבקשה:

  1. ביום 11/1/15, ניתנה החלטה לזמניי שהות של הקטינות עם אביהן, המתבססת אך ורק על הסכמת האם והזמנים שהיא מאפשרת, אשר הינם שונים ומצומצמים מהזמנים שנהגו במשך שנה ורבע אחרונה. מצ"ב פרוטוקול והחלטה מיום 11/1/15, מסומן כנספח א'.
  2. החלטה זו ניתנה תוך הסתמכות על עובדה שהתבררה כלא קיימת והיא-קבלת המלצותיה המהירות של פרופ' –, אשר אצלה היו הצדדים בשני מפגשים באופן פרטי.
  3. ואולם הסתבר כי פרופ' — מסרבת בכל תוקף ליתן המלצות לכב' בית המשפט. מצ"ב תשובתה בתכתובת מייל.
  4. אשר על כן, נותרו האב והבנות, עם החלטה המשנה באופן מהותי ודרסטי את המצב הקיים לאורך שנה ורבע אחרונות בהם ההורים היו פרודים ועל כן מבוקש בזאת ליתן החלטה זמנית בהולה לזמניי שהות הכוללים שתי לינות בשבוע אצל האב וכל סופ"ש שני מיום שישי ועד יום א' בבוקר ו/או כל תוספת לינה או זמניי שהות נוספים אחרים, זמניים, בהתאם לשיקול דעתו של כב' בית המשפט.
  5. המצב הקיים כעת בעטיה של האם אשר מסרבת לאפשר זמני שהות שווים, כפי המצב בפועל, פוגע בקטינות, הרגילות לראות את אביהן כל יום. על כן, דחיפות הסעד הזמני.
  6. במידת הצורך, מתבקש כב' בית המשפט להזמין את הצדדים ליחידת הסיוע ו/או להזמין את הקטינה הבכורה להתרשמותו הישירה של כב' בית המשפט ביחידת הסיוע, כאמור בתקנות סדר הדין האזרחי, תקנה 258לג2-לג4.
  7. יצויין כי זמני השהות שנקבעו במסגרת הדיון בצו הגנה, הושתתו על רצונה החד צדדי, של האם בלבד, תוך מטרה וכוונה להרחיבם, לאחר קבלת המלצות של פסיכולוגית –, שטיפלה במשפחה, שאמורות היו להתקבל במיידי, אך לא ניתנות על ידה. זמני שהות אלו, הם זמני שהות שמשנים את המצב הקיים ומפחיתים משמעותית בזמני השהות של האב עם בנותיו, זמניי שהות שעמדו במרבית התקופה על תדירות יומיומית, ובחודשיים האחרונים היתה גם לינה בימי ב' ולינה בכל סופ"ש שני, וכן מפגשים בימי חמישי וכל יום שישי.
  8. הבעל לאורך השנה האחרונה התראה עם הבנות על בסיס כמעט יומיומי. להלן תיאור זמני השהות לפי מועדים.
  9. מנובמבר 2013 ועד אמצע פברואר 2014, היה שוהה האב עם הבנות כל יום. מגיע לביתן בשעה 17:30, מקלח, מאכיל ומשחק איתן עד שנרדמות, ומספר פעמים בשבוע היה מגיע בשעות הבוקר לארגן אותן לגן.
  10. מאמצע פברואר 2014 ועד אפריל 2014 כולל, ביקשה האם כי האב יגיע על פי טבלה מסודרת, כיוון שהיא צריכה זמן לעצמה ולא יכולה שהאב יגיע כל ערב. תוכן הטבלה היה כדלקמן: בשבוע אחד בימים שני, רביעי וחמישי בערבים עד השינה ובימי ג' בבוקר. בשבוע השני- שני וחמישי ערב עד השינה, שלישי ורביעי בוקר ושישי עד שבת. האב היה מגיע בבקרים כבר בשש בבוקר לפני שהבנות התעוררו.
  11. החל ממאי 2014 ועד ספטמבר 2014 כולל, התחילו זמני שהות להיות שוב, כמעט כל יום בערבים וכל סופ"ש שני לנו הבנות אצל האב (לנו איתו בבית אימו ולאחר מכן בדירתו השכורה).
  12. החל מאוקטובר 2014 ועד 17/11/14, הוא היום בו סרב האב לאשר את הסכם הגירושין המקפח, שהכתיבה לו האישה, במשך חודש וחצי, היו זמניי השהות כדלקמן: פעמיים בשבוע בימי ב' ו ה' מסיום המסגרות, כאשר בימי ב' עם לינה עד יום ג' בבוקר אז השיב האב את הבנות למסגרות, ובימי ה' עד השעה שמונה. בנוסף, כל יום שישי מסיום המסגרות למשך כשעתיים ופעם בשבועיים משישי עד מוצ"ש.
  13. ביום 17/11/14 בטלה האישה את זמני השהות הנ"ל באומרה שאם האב מבטל את ההסכם הרכושי הוא לא יראה את הבנות. אז האב החל להגיע כל יום לראות את הבנות עד שנרדמו וכל שבת שניה היו הבנות ישנות אצלו, וזאת עד ליום 4/1/15, בו החליטה האישה לבטל כליל את זמני השהות והזמינה משטרה והוציאה צו הרחקה שקרי כנגד הבעל, בארוע בו היא עצמה היתה אלימה, צרחה עליו וחטפה לבעל פלאפון מכיס המכנסיים וסרבה לשחרר גם כשמשך את הפלאפון מידה.
  14. מאז 27/11/13 עת עזב את הבית, ועד יום הגשת בקשה זו,  למרות שהבעל התגורר מחוץ לבית ואילו האישה המשיכה להתגורר בבית המשותף, ניהלו הצדדים את הוצאות משק הבית כרגיל. הבעל המשיך לממן את כל הוצאות המדור והבית, לרבות מזון ותשלום מלוא המשכנתא והאישה שילמה מהחשבון הרשום על שמה, את תשלומי הגן והחוגים, כשהשכירות המשותפת נכנסת במלואה, לחשבון שרשום על שמה ומממנת הוצאה זו. בעוד האישה מתגוררת בבית הצדדים עם הקטינות, הבעל בתחילה, נע ונד בין מלוניות, לבית אימו ובית חברו, עד שבאוגוסט 2014 שכר דירה.
  15. האישה סובלת מחוסר שליטה עצמית בעת כעס, למשל, לפני כשנתיים בהתפרצות זעם בלתי נשלטת, עקב מריבה עם שכנה, שברה לה את כל העציצים. כן קיללה וגידפה את הבעל. גם כעת כשהמרה הבעל את פיה והעז להגיע לבקר את הבנות בלי רשותה, השתוללה צרחה וחטפה לו מכיס מכנסיו פלאפון, ותפסה בו בחוזקה מבלי לשחרר גם כשהבעל משך אותו מידיה.
  16. הטיפול בבנות בזמן הנישואין, היה טיפול משותף כשהבעל הוא זה היחיד שקם בלילות לטפל בתינוקות, החל מגיל 3 חודשים, עם סיום ההנקה. האישה לא היתה קמה בלילה מעולם. כן רק הבעל קילח את התינוקות בגילאים שעד שלושה חודשים. פעמיים בשבוע בימים בהם האישה עובדת עד השעה שבע וחצי, היה הבעל מוציא את הבנות מוקדם מן הגנים, נשאר איתן לבד, מקלח, מאכיל ומשכיב לישון, כשהאם חוזרת הביתה בשעה 20:00.
  17. בנוסף, הבעל נהג לבצע את כל מטלות הבית בדיוק כמו האישה, היה מבשל, מנקה, עושה את הקניות לבית.
  18. בסמוך בחודש נובמבר 2013 התגלה כי האישה נכנסה להריון לא מתוכנן. הבעל ביקש מהאישה, בעודה בשבוע התחלתי, כי תעשה הפלה שכן תינוק נוסף, כשהילדה הקטנה בת פחות משנתיים והפרש הגילאים בין הקטנה לאמצעית הוא רק שנה, ימוטט אותם פיזית ונפשית וגם כלכלית. האישה כעסה מאוד על בקשתו זו של הבעל, קיללה וגידפה אותו, למרות שהסכימה לעבור הפלה. האישה משכה את הזמן עד לרגע האחרון האפשרי, וככל שהתקרב מועד ההפלה, היא כעסה יותר ויותר על הבעל, וזמן קצר טרם ההפלה, כשבוע וחצי לפני, סילקה אותו מן הבית בצרחות נוראיות וקללות, והוא יצא. ויודגש כי מעולם לא היה הבעל אלים כלפיי האישה, אלא להיפך-היא זו שהתפרצה, השתוללה וקיללה אותו.
  19. במהלך התקופה, מאז הפירוד ועד היום, ניסו הצדדים טיפול זוגי, שערך כשבעה מפגשים נפרדים ושניים משותפים. הצדדים ניסו לחזור לשלום בית בחודש מרץ 2013, אולם כשלושה ימים מחזרת הבעל לבית, נכשל הניסיון ושוב סילקה אותו האישה בקללות והפעם באשמת שוא כי בגד בה לכאורה. גם בחודש יולי ניסה הבעל לחזור הביתה, בעיקר בגלל הבנות, אך שוב לאחר מספר ימים יצא. הניסיון האחרון היה בחודש אוקטובר 2014, ליומיים, לאחריהן נסע הבעל לחו"ל, וכבר אז התקשרה אליו שאינה מעוניינת בהמשך הקשר ושאין לה מישהו אחר אך יש מישהו שמחכה לה.
  20. יצויין כי לאורך כל השנה ניסתה האישה להשתמש בבנות כסנקציה כנגד האב. בתחילה כשרצתה שישוב הביתה, הפסיקה את שהיית הבנות עם האב, כדי שיסבול מגעגועים אליהן, ואכן הבעל שב למספר ימים בשל הבנות, אך עזב תוך זמן קצר.
  21. האם אינה מאפשרת לאב לראות את הקטינות בצורה סדירה ואיכותית. היא קובעת לו מתי לבוא, ובאיזה תדירות והבעל נתון לגחמותיה. נראה כי האם מגלה סימנים של חוסר מסוגלות הורית באי הבנתה את חשיבות הקשר בין הבנות לאביהן.
  22. לאחר הוצאת צו הרחקה סרבה להמשך לינה של הבנות אצל אביהן באמצע השבוע, ושיקרה לכב' בית המשפט כי הבנות לנו אצלו רק שלוש פעמים בעוד, הבנות לנות אצלו כל שבת שניה וכן החל הסדר שארך חודש וחצי של לינות קבועות בימי שני בערב, אותו הפסיקה היא בשרירותיות מבלי לחשוב על טובת הבנות.
  23. הבנות קשורות לאב קשר בל יתואר, בהיותו מטפל פיזי בהן, והמרחק ממנו פוגע בראש ובראשונה בבנות. האם מוכנה לפגוע בבנות והכל על מנת להתנקם בבעל. כן מנסה היא לשבור את הבעל נפשית על מנת שיכנע לתכתיביה ויתן לה את כל הבית, בית שנבנה רק בזכות מתנה שנתנה אימו של הבעל לצדדים.
  24. האישה פוגעת קשות ואנושות, בקשר בן האב והקטינות ואין לה מסוגלות הורית ועל כך בלבד, יש לשלול ממנה את המשמורת.
  25. אין ספק שאם תיהיה משמורת הבנות באופן בלעדי אצל האישה ינותק הקשר בו האב לילדותיו, עקב הסתה נוראית שמטרתה ניתוק ו"מחיקת" האב, הסתה שכבר החלה וכרגע מתבטאת בשליטה בזמני השהות של האב עם הקטינות.
  26. יש להביא בחשבון כי בשנים האחרונות התפתחה והתגבשה גישה חדשה אשר מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת הורה משמורן ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית, על רקע שאיפה לאחריות הורית משותפת המביאה לידי ביטוי את האפוטרופסות המשותפת שנקבעה בחוק הישראלי.
  27. מודל זה מתבסס על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית עוד יותר כאשר ההורים מתגרשים. מסקנותיהם של אותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם וניתנה להם הזדמנות להעניק לילדים תמיכה רגשית ובטחון והם סייעו במתן מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין, טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם.
  28. עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר. ראה תמ"ש (ראשל"צ) 53472-12-11 ש.א ואח' נ' א.א (פורסם פורסם בנבו).
  29. נקודת השיא של התפתחות המחשבה של החוק הישראלי, בענין מושגי ההורות, התגבשה, בעת שפורסמו מסקנות וועדת שניט. כן ראה פסק הדין של כב' השופטת חני שירה בתמ"ש 29024/06 (ראשל"צ) ט. ל. נ' א.ל. (פורסם בנבו) וכך משם:

" ועדת שניט, ועדה ציבורית לנושא אחריות הורית בגירושין ישבה מספר שנים על המדוכה והגישה לשר המשפטים דו"ח ביניים בשנת 2008 ודו"ח סופי בשנת 2011 (שבעקבות הערות לדו"ח הביניים). הוועדה עשתה בהמלצותיה שינויים מפליגים בתפיסה ההורית ובהגדרות המשפטיות של אפוטרופסות משמורת וחזקה. בין המלצותיה, המלצות לשינויים בהגדרות אשר בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב 1962 כך שהמונחים אשר בחוק זה יוחלפו במונחים של אחריות הורית, מימושה וקשר הורי. ההמלצה לשינוי ההגדרות הקיימות מקורה באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד משנת 1989 שמדינת ישראל אישררה בשנת 1991 (להלן: "האמנה").בין הזכויות כלולה זכותו של הילד לקשר עם הוריו ובני משפחתו גם כאשר הוריו נפרדו. ההגדרה שתחליף את ההגדרות של אפוטרופסות, משמורת והסדרי ראייה כפי שהם כיום, תהיה מימוש אחריות הורית. העיקרון המנחה הינו של אחריות הורית משותפת בהתאם לסעיף 18 שבאמנה. גם כאשר ההורים נפרדים ומתחלקים במימוש האחריות, האחריות תהיה משותפת. טובת הילד תהיה שיקול ראשון במעלה כאשר יתבצע מימוש האחריות ההורית. העדר הסכמה בין ההורים יהיה בית המשפט שייקבע את אופן מימוש האחריות ההורית והסדר ההורות לפי טובת הילד. בימ"ש יביא בחשבון 7 פרמטרים שונים המוגדרים בסעיף 9 להצעה והם: צרכיו ההתפתחותיים של הילד לפי גילו, מצבו, הבטחת היציבות בחייו וצרכיו המיוחדים. זכותו של הילד כי יישמע קולו עד כמה שגילו וכישוריו מאפשרים את הדבר. נכונות הוריו לשתף פעולה למימוש זכויותיו האמורות ויכולתם לעשות זאת. הזכות של הילד לקשר אישי ישיר וסדיר עם שני הוריו, הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילד לפני הגירושין ונכונות כל אחד מהם לאפשר את הקשר עם בני משפחתו הקרובים- אחיו, אחיותיו והורי הוריו."

  1. המלצות ועדת שניט טרם הפכו לחוק מחייב והנן כאמור בגדר המלצות, אך לאמור בהן ראוי כי יינתן משקל רב.
  2. ראה גם במאמרו של ד"ר יואב מזא"ה, "משמורת ילדים" מושג מהותי או מושג חלול? (פורסם במאגרים האלקטרוניים) ניתן להסיק אמנם כי לא זו בלבד שהמונח "משמורת" הוא בעצם מונח חלול, אלא שהמאבק על קבלת ה"משמורת" גורם נזק לילדים נשוא המאבק. הלכה למעשה, המונח "משמורת", ריק מתוכן בעוד שה"אפוטרופסות" הוא המושג המרכזי המגדיר את האחריות ההורית. האפוטרופסות היא המעניקה להורה את הזכות להחליט בנוגע לטיפול הרפואי בילד, החובה והזכות לדאוג לצרכים שונים, כמו גם לנכסיו של הילד, להחליט על מוסדות הלימוד שלו, על קביעת החינוך שלו וכן הלאה (ראה בג"צ 181/68 פלורסהיים פד"י כ"ב(2) 723, 1968). ובעמ' 207 למאמר הנ"ל:

"המושג 'משמורת' הוא כר נרחב למאבקים טעונים עד מאוד במסגרת דיני המשפחה בישראל. המאמר בוחן את המושג ומראה, כי יותר מאשר מדובר במושג מהותי בעל השלכות, מדובר בכותרת חלולה אשר מעודדת את הצדדים להילחם עליה, תוך פגיעה  קשה בילדים. הטענה הנטענת במאמר היא, כי המושגים המעצבים את ההורות שלאחר הגירושין הם האפוטרופסות וזמני השהות, מושגים אשר מעצם טבעם הם טעונים פחות ממושג המשמורת. מושג המשמורת, לעומת זאת, אינו נושא עמו השלכות מעשיות בעלות משמעות, בלבד יכולתו של ההורה המשמורן לנצל את המשמורת על מנת להדיר את הלא- משמורן.

מעבר לכך המאמר מראה כי מושג המשמורת נעדר כל עיגון בחקירה בנוגע להסדרת ההורות שלאחר הגירושין ולפיכך בתי המשפט אינם נדרשים להשתמש במונח זה כאשר הם באים להסדיר את מערך ההורות של זוגות שהתגרשו. על רקע זה, הצעת המאמר היא כי בתי המשפט יפסיקו להשתמש במושג המשמורת. לשם כך, כנטען במאמר, אין למעשה צורך בשינוי חקיקתי"     

  1. ד"ר מזא"ה מדגיש אף הוא כי נקודת המוצא של מאמרו היא כי הדין המסדיר את יחסי הורים לאחר גירושיהם צריך לשים את טובת הילד במרכז ולבנות את ההסדרים המשפטיים סביב טובה זו, כאשר מחקרים רבים מצאו שוב ושוב, שטובת הילד דורשת כי חרף גירושי ההורים הוא יוכל להיות בקשר יומיומי עם שניהם.
  2. ראה פסק דין שניתן לאחרונה בתמש (י-ם) 19660/07 שניתן ביום 3/9/08 מאת כב' השופט בן ציון גרינברגר(פורסם בנבו), בו נפסקה משמורת משותפת לשני ההורים:

"ביחס לטענות האם בדבר חזקת הגיל הרך: ראשית, הלכה פסוקה כי שיקול זה הוא רק אחד מהשיקולים אשר יש לקחת בחשבון ביחס לקביעה בידי מי יוחזקו הקטינים, והיא אינה שיקול בלעדי. הוראות סעיף 25 לחוק מחייבות את בית המשפט לדון בעניין משמורתו של קטין על בסיס עיקרון "טובת הילד". עיקרון זה טומן בחובו את מכלול השיקולים שיכולים להיות מובאים בחשבון והוא מתווה בפני בית המשפט את הכלל כי בחינתו של כל שיקול תיעשה מזווית הראיה של הקטין, מה היא טובתו וטובתו שלו בלבד."

  1. האם לא הצביע על כל סיבה מדוע לא יחולו זמני שהות שווים כבר עכשיו. בהיעדר סיבה מוצדקת יש להחיל את זמני השהות השווים כברירת המחדל ורק אם יוכח על ידי פסיכולוג כי יש סיבה להפחית מזמניי שהות שווים אז יש לשקול הפחתתם לכאורה.
  2. קביעת זמניי שהות זהים ואחריות הורית שווה לאב ולאם, אם תחת הגדרת משמורת משותפת ואם בלי לקבוע משמורת כלל, לאף אחד מן ההורים, עומדת בקנה אחד עם טובת הקטינות, אשר קשורות אליו מרגע לידתן. המדובר באב קשוב, משקיע, שהבנות הן כל עולמו. לעומת האם, האב ידע כיצד לא לנתק את האם מהבנות ויאפשר קשר טוב ואיכותי עימה.
  3. האם משתמש במשמורת המצויה בידה כעת, ומנצלת אותה על מנת להדיר את האב, ולהפעיל עליו לחץ על מנת שיעשה ויצורים גדולים ברכוש וכן לשם נקמה, לאור האשמותיה הקשות את האב העולות בכתבי טענותיה, שהינן פרי דימיונה, שכן את המראה שהאב מהווה עבורה יש להפנות אליה-אלימות, כוחניות, בוגדנות, יוצאים ממנה. והראיה-אין כל סיבה בעטיה לא הסכימה האם לזמניי שהות שווים, זמניי שהות שהתקיימו בשמך שנה ורבע האחרונה, אותם בחרה להפסיק בשרירותיות, כאילו הבנות שייכות רק לה. קביעת זמניי שהות שווים, תגדיר ותבהיר לאם כי מדובר בקטינות שיש להם גם אב וגם אם וכי האב הורה שווה לאם.
  4. האב מעוניין באחריות הורית שווה, להיות מעורב בחיי ילדותיו באופן מלא, ולהוות בית מרכזי עבורן.
  5. אשר על כן יתבקש כב' בית המשפט להורות כאמור בכותרת בקשה זו, ולחייב המשיבה בשכ"ט עו"ד ומע"מ.

                       טלי אויזרוביץ, עו"ד גירושין

מתעניינים בייעוץ לגבי משמורת משותפת, מזונות, חלוקת הרכוש, הסכמי ממון או ירושה?

השאירו את הפרטים הבאים וניצור אתכם קשר בהקדם

מאמרים נוספים בנושא

קידום אתרים לאוס קידום אתרים
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out LoudPress Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out LoudPress Enter to Stop Reading Page Content Out LoudScreen Reader Support