כתב תביעה להחזר הוצאות עבר

מהות התביעה: החזר הוצאות אם עבור קטין

כתב תביעה מאת עו"ד לענייני גירושין טלי אויזרוביץ

הצדדים הינם בני זוג, שהיו ידועים בציבור, במשך כ- 13 שנים, החל מחודש אוגוסט 2001. לאם הקטינה בן מנישואין קודמים, שהינו בגיר, אשר התגורר עימם, עד לשירותו הסדיר ולאבי הקטינה שלושה ילדים מנישואיו הקודמים כאשר בת אחת התגוררה עם הצדדים במשך כשנתיים.

לצדדים בת משותפת, הקטינה נועה זיו זוסמן, ילידת 14.1.03, בת אחת עשרה וחצי.

המשפחה התגוררה יחד בבית פרטי שכור ב, בעלות של 7,500 ₪ לחודש. כיום מתגוררת הקטינה עם אימה בדירה בשכירות של 4,500 ₪ לחודש, דירת חמישה חדרים ב, והאב שכר וילה אחרת באותו איזור ובאותה רמת חיים. מצ"ב הסכם שכירות מיום 1/4/14 מסומן כנספח א'. קבלות בגין הוצאות הבית מסומן כנספח א'1.

הצדדים נפרדו בחודש מרץ 2013, אך הנתבע סרב לצאת מהבית ועל כן נאלצה התובעת לעזוב את הבית יחד עם ביתם, לדירה שכורה וזאת החל מאפריל 2014. הנתבע וביתו מנישואיו נשארו לגור בבית. באוגוסט 2014, עבר גם הנתבע לגור בשכירות בוילה אחרת ב.

כיום מתגורר הנתבע בוילה ב ונוהג ברכב ספורט ששייך לבוס שלו, לרבות הוצאות דלק שמשולמות על ידיי המעביד. הנתבע אינו משלם מאומה למזונות ביתו והוא תוך התנערות מאחריותו כאב לזון אותה.

יתרה מכך, למרות שהאב המשיך להתגורר במשך ארבעה חודשים בבית המגורים, לבדו עם ביתו מנישואיו הראשונים, הוא לא שילם חשמל וחובות מים וגרם לכך כי ערבות בסך 15,000 ₪ שהיתה מופקדת בחשבון בבנק לאומי, חולטו מתוכה 10,000 ₪ אשר שימשו ברובם למימון הוצאות מגוריי האב עצמו וביתו מנישואיו הראשונים, במשך ארבעת החודשים הללו, כך יצא שלא רק שאינו משלם שקל למזונות ביתו, אלא שהוא גורע ממנה למזונות לעצמו. זאת ועוד, גם את הארנונה עבור תקופת מגוריו לבדו, לא שילם, וכך התובעת חייבת מחצית החוב למועצה ולרשויות, כלומר בתשלום מזונותיו שלו ושל ביתו.

הנתבע בחוסר אחריות משווע אינו משלם שקל למזונות ביתו מאז עברה להתגורר עם אימה בדירה שכורה ביום 1/4/14. כל הוצאות הקטינה ומימונה נפלו על כתפי האם אשר אינה נשואה לאבי הקטינה.
האם פנתה אליו מספר פעמים בבקשה כי ישתתף וישלם את הוצאות ביתו, מזונות קטינה בהם הוא חייב, אך הוא טען שאין לו כסף. לבסוף פנתה לעזרה משפטית והצדדים נפגשו יחד עם עורכי דינם לפגישת מו"מ ונשלח מכתב דרישה לתשלום מיידי של מזונות אך ללא הועיל האב מסרב. מצ"ב מכתב האם מצורף כנספח א'2.

לבסוף בלית ברירה הגישה תביעת מזונות לבית המשפט הנכבד, וזאת לאחר שבעה חודשים מאז עזבה את הבית ושכרה דירה. כל אותה תקופה עומד האב בסירובו ולא שילם את הוצאות הקטינה, למעט השתתפות בשיעורים פרטיים באנגלית.

השתכרות הנתבע

הכנסותיו הכספיות של הנתבע מכל מקורותיו הינן למעלה מ 20,000 ₪. הנתבע הינו איש עסקים ויזם, היה עד לסוף שנת 2008 בעלים של ארבע חברות בתחום יבוא תוכנות למחשבים, וגילגל סכומיי עתק כיבואן של מוצרים, אולם עקב אי תשלום של לקוח גדול, צבר חוב של 700,000 ₪ לבנק לאומי, אשר מתוכו שילם 200,000 ₪ מהחשבון על שם הוריו ושאר החוב בסך חצי מיליון ₪, נמחק בהסדר עם בנק לאומי, אך נרשמה הערה שהוא לקוח "טעון בדיקה" ובנק לאומי לא מאפשר לו לפתוח חשבון אצלו. מאז סוף 2008, במשך למעלה משנתיים לא עבד, אולם המשיך להכניס כספים למשק הבית המשותף מהחשבון על שם הוריו, סך של כ-20,000 ₪ בממוצע לחודש (כ-250,000 ₪ בשנה סה"כ). ראה תדפיסי חשבון בנק וטבלת אקסל מסכמת לכל שנה.

מצורפים דפי מידע מאתר דן אנד ברדסטריט, מסומן כנספח ב'. כן מצ"ב דפי חשבון בנק לאומי, שעל שם התובעת, החל משנת 2008 ועד 4/14, מסומן כנספח ג', טבלת אקסל המסכמת את הכנסות שמקורן בנתבע, מסומן כנספח ד' וטבלת אקסל המסכמת את הוצאות הצדדים מחשבון הבנק מסומנת כנספח ה'.

מזה כשנתיים (החל מסביבות 2011) הנתבע עובד כשכיר ומשתכר מעבודתו כ-12,000 ₪ נטו (כולל הפרשות סוציאליות) על פי הידוע לתובעת, אולם יש לו מקורות כספיים קבועים נוספים וכאמור הנתבע הכניס סה"כ בממוצע סך של כ- 20,000 ₪ נטו לחודש לחשבון הבנק, בבנק לאומי. בנוסף, הוא מקבל מהחברה בה הוא עובד, רכב ספורט ודלק על חשבון המעביד. שווי הרכב והדלק כהכנסה רעיונית של 3,000 ₪ נוספים. יצויין כי אין לנתבע תשלום לחברת ליסינג, אלא הרכב בעיקר משמשו לעיסוקיו הפרטיים ועל כן מהווה הכנסה רעיונית.

הורי הנתבע הקשישים, הינם אנשים אמידים בפני עצמם ועתירי נכסים, אביו היה משנה בכיר למנכ"ל בנק לאומי, ובבעלותם בן השאר, משק במושב גנות בשווי 15 מיליון ₪, מתגוררים במיני פנטהאוז בבניין מפואר ברמת גן בו יש בבעלותם שתי דירות נוספות, דירה נוספת בתל אביב, קרקעות מפוזרות בארץ ועוד.

לפחות דירה אחת מהדירות שעל שם הוריו שייכת לנתבע בפועל אך הוריו נמנעו מלרשום על שמו לאור הסיכון בעסקיו. לעומתו, לאחותו הועברו כבר במתנה שתי דירות.

רמת החיים שנהגה בבית היתה על הצד הגבוה. כרטיסי האשראי של הצדדים וסך ההוצאות מחשבון הבנק, מהווים ראיה לכך. בשנת 2013 הוציאו הצדדים סך של 25,000 ₪ לחודש בממוצע בכרטיסי אשראי, וסך הוצאותיהם מחשבון הבנק בבנק לאומי, כולל כרטיסי האשראי הגיע לכ-40,000 ₪ בממוצע לחודש. יצויין כי הנתבע החזיק בכרטיס אשראי, שירד מהחשבון בבנק לאומי, הרשום על שם התובעת.
יצויין כי בנה של התובעת שירת באותה תקופה בשירות סדיר והגיע הביתה כפעם בשבוע בלבד, והיה מקבל דמי כיס מהצדדים בסך 1,000 ₪ לחודש וביתו של הנתבע התגוררה עימם באותה עת, והוצאותיה מומנו על ידי הצדדים. כן היה הנתבע משלם מזונות ילד אחד מנישואיו הקודמים בסך 1,750 ₪ לחודש(טרם הצמדה), באותה תקופה. במשך הקשר שילם מזונות כל ילדיו לכל ילד 1750 ₪ טרם הצמדה למדד ובנוסף מדור מהוון שולם מראש. הסכומים שולמו מהחשבון הרשום על שם הוריו, גם בתקופות שלא עבד כלל. כך בעוד התובעת מכניסה סכום מזונות בסך 2,000 ₪ עבור בנה מאביו, הנתבע הוציא ושילם סכומי מזונות עבור ילדיו.

השתכרות האישה

התובעת עבדה כמנהלת סניף בבנק —, אולם הועברה מתפקיד מנהלת הסניף, לצינון בסניף — — בתפקיד זוטר, ואין לדעת מה יהיה גורל המשך הקריירה שלה בבנק אם בכלל. כל זאת, בעקבות דיכאון בו היתה שרויה בשנת 2009, והעובדה כי ניהלה את החשבון שלה בבנק לאומי בשותפות עם הנתבע, שהיה רשום בבנק זה כאסור בניהול חשבון, עקב מחיקת החוב שבנק — איפשר לנתבע בהסדר, מחיקת חוב בסך של כחצי מיליון ₪. כאמור הנתבע היה שותף בפועל בחשבון הרשום על שם התובעת-הנתבע הכניס כספים לחשבון והשתמש בכרטיס אשראי שירד מהחשבון הזה.

בעקבות הנסיעות היומיומיות מ ל- נוספו לתובעת הוצאות רכב וליסינג בסך של 6,000 ₪ נטו בממוצע לחודש, אשר כלולים בשכרה אך מוצאים בפועל לצורך עבודתה. על כן יש להפחית סך של 6,000 ₪ משכרה הממוצע נטו לחודש, כפי המופיע בתלוש.

שכרה הממוצע בשנה האחרונה, בניכוי תשלומיי החזר בגין רכב דלק וליסינג הינו 10,900 ₪, נטו לחודש בממוצע לאחר הפחתת החזרים על הוצאות רכב.
מאז סגירת חשבון הבנק שעל שם הנתבע בשנת 2009, במסגרת הסדר עם בנק לאומי, אשר מחק לו חוב של כחצי מיליון ₪ הצדדים ניהלו את משק הבית רק באמצעות חשבון הבנק בבנק לאומי, שעל שם התובעת ורק לאחר ההחלטה על הפרידה במרץ 2014 פתח הנתבע חשבון משלו בבנק דיסקונט.

הצדדים ניהלו משטר של הפרדה רכושית למעט הרכוש שהשתמשו בו ליום יום הוא המטלטלין וחשבון הבנק בלאומי ששימש לניהול משק הבית, אשר בשנת 2009, החל הנתבע להשתמש בו בפועל כחשבון שלו והכניס לשם כספים רבים למחיית כל המשפחה שכללה חמש נפשות (ביתו, בנה של התובעת, הבת המשותפת ושני הצדדים). אז החלו כל הוצאות המשפחה במלואם, להיות מועמסים אך ורק מהחשבון בבנק לאומי. קודם לכן היו הוצאות הבית משולמות גם מהחשבון על שם האישה בבנק לאומי וגם מהחשבון על שם הנתבע והחשבון על שם הוריו.

לאור רמת החיים הגבוהה והעובדה שהנתבע הפחית את הכנסותיו יחסית לשנים קודמות, בשנה האחרונה ליחסים כאשר היחסים היו מתוחים ומעורערים, צברו הצדדים חובות, באמצעות הלוואות שנטלה התובעת הן מחברות כרטיסי האשראי והן מהבנק עצמו, אשר עומדים על סך מצטבר של כ- 360,000 ₪ נכון ליום הפירוד. הנתבע התנער מחובתו להשתתף בחובות אלו שנוצרו בחשבון המשותף, והתובעת משלמת כל חודש החזר של 4,000 ₪ בגין הלוואות אלו לבדה, והנתבע מסרב להשתתף בתשלום.

יחסי הצדדים

יחסיהם של הצדדים מעולם לא התנהלו על מי מנוחות, והאישה סבלה מהתעללות נפשית קשה. בתקופה האחרונה התדרדרה התנהגותו של הנתבע, עוד יותר, הוא החל לחזור שתוי בכל יום חמישי לאחר בילוי לילי שיצא אליו לבדו, והתפרצויותיו החלו להגיח, לעיתים קרובות יותר. האישה סבלה מדיכאון עקב התעללות זו כאשר נוסף לה ארוע משפחתי אישי קשה.

הנתבע מאז הפירוד, התנער לגמריי מאחריותו למשפחתו ואינו משלם שקל למזונות הקטינה ואף לא משתתף בחובות של הבית שנמצאים בחשבון בבנק לאומי. הוא התנער לגמריי מחובתו לזון את הקטינה ומחובותיו המשותפים והשאיר את האישה להתמודד לבדה עם חובות עצומים, עם ילדה קטנה ועם הבנק שנושף בערפה, להסדיר את החובות על מנת שיוכל להמשיך להעסיקה, באופן שחרב תלויה מעל צווארה בכל הנוגע להמשך תעסוקתה.

הנתבע מעולם לא היה אב ששותף בגידול הילדה, למעט הסעתה בבוקר לבית ספר. כשהילדה צריכה ללכת לרופא לדעתו, הוא מסמס לאישה שתיקח אותה לרופא. אין אצלו בבית מיטה וחדר לילדה עד שהילדה סירבה להגיע אליו כי לא נח לה שם. הוא חסר אחריות ומשדר לילדה שהוא לא מסתדר והילדה היא זו שמנסה לארגן את האב. הסדרי הראיה כיום הינם פעמיים בשבוע עם לינה וכל סוף שבוע שני מיום שישי אחרי בית ספר ועד למוצאי שבת. יצויין כי גם בימים שהילדה אצל האב, אם היא חולה או בחופש, היא באחריות האם. כאשר הילדה בחופש האם היא זו שלוקחת חופש מהעבודה.

יצויין כי הנתבע יכול בהינד עפעף לכסות את חלקו בחובות המשותפים, ולשם את מזונות ביתו, אך הוא מתחמק מכל אחריות. יש לו כספים רבים המצויים בחשבון על שם הוריו ונכסים שלו הרשומים על שם הוריו כאמור לעיל. כאמור וכפי המוכח בתדפיסי חשבון בנק לאומי וטבלת האקסל, הנתבע הכניס מזומנים רבים לחשבון הבנק בלאומי, באמצעות העברה בנקאית במזומן או דרך האינטרנט, מהחשבון על שם הוריו, והדבר מהווה מקור הכנסה קבוע של הנתבע, בסך של 20,000 ₪ מזומן נטו לחודש. גם כשלא עבד בשנים 2009 ו- 2010 הכניס מזומנים רבים לחשבון בלאומי בסך זהה בקירוב.

רמת החיים

רמת החיים של המשפחה נגזרת מההוצאות בכרטיסיי אשראי של הצדדים, הוצאות מחשבון הבנק, סך של כ-40,000 ₪ לחודש (בשנת 2013 הוציאו הצדדים סך של 25,000 ₪ לחודש בממוצע בכרטיסי אשראי בלבד). בשנת 2013 היו בבית ארבע נפשות שכן הבן החייל של התובעת שירת רחוק מהבית והגיע אך מספר פעמים בודדות בחודש לביקור.

לנתבע מקור הכנסות קבוע ויציב בנוסף להשתכרותו, והראיה הכספים שהעביר כל חודש באמצעות החשבון על שם הוריו והוא יורש של ממון רב. כאמור חלק מהרכוש הרשום על שם הוריו לרבות כספים שייכים בפועל לנתבע אך מפאת החשש מנושים עקב הסתבכותו בעסקים, לא נרשמו על שמו.

הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה מאוד. במשך שנים רבות התנהל משק הבית כמשק גרעוני קבוע, כך חיו, כאשר ההלוואות שנלקחו היו לטובת תשלום השכירות. מנגד הנתבע לבדו היה מכניס לחשבון סכומים בשיעור ממוצע של כ- 230,000 ₪ לשנה (החל משנת 2009 ועד 2012 כולל) כאשר בשנה האחרונה לקשר וליחסים, שנת 2013, הוא הפחית בכוונה תחילה את הפקדותיו לחשבון והכניס מכספים המצויים בחשבון הרשום על שם הוריו יחד עם משכורתיו רק 180,000 ₪, למרות שיכל להכניס את הסכום הרגיל, דבר שתרם לגירעון. ראה טבלאות אקסל של הכנסות והוצאות מחשבון הבנק ודפי החשבון המצורפים.

כאמור האב שכר לעצמו וילה ב ולא ירד ברמת החיים כלל לאחר הפירוד, שכן מקורותיו הכספיים איתנים, ואילו האם שכרה דירה ב-.

הילדה החלה ללמוד, בחודש אוגוסט, שיעורים פרטיים באנגלית בעלות של 300 ₪ לחודש. בשלב זה האב שילם ישירות את חודש ספטמבר והאם משלמת את חודש אוקטובר. מצ"ב קבלות בגין הוצאות מצורף כנספח יא', ופירוט תדפיסי אשראי. תשלום ביטוח שיניים בסך 100 ₪ לחודש יורד בתלוש השכר של האישה.

יצויין כי הנתבע לקח את כל המטלטלין שהיו בבית הצדדים למעט ציוד אישי של הקטינה והאם ומדובר במוצרי חשמל חדשים ויקרים. האם נאלצה לרכוש ריהוט ומוצרי חשמל מחדש שעלותם נראית בכרטיסי האשראי וכן בקבלות בנספח יא'.

רכיב המדור והוצאותיו בגין הקטינה, עומד על סך של 2,300 ₪ לחודש. מזונות מינימום לילד שאינם צריכים הוכחה הינם 1,400 ₪ לחודש, סה"כ 3,700 ₪ מזונות ילדה מינימליים לחודש. על כן מבוקש לחייב את הנתבע בסך של 25,900 ₪ (3,700 כפול שבעה חודשים-החל מאפריל 2014 ועד יום הגשת תביעת המזונות באוקטובר 2014 כולל) וסך נוסף שהוא ההפרש בין סכום המזונות שייפסק לבין 3,700 ₪ כפול שבעה חודשים, והכל בתוספת ריבית והצמדה מיום 1/4/14 ועד יום מתן פסק הדין.

כן מבוקש לחייב את הנתבע בסך מחצית ההוצאות הרפואיות ששולמו בגין הקטינה לתקופה מיום 1/4/14 ועד הגשת תביעת המזונות, וכן תשלומים לתנועת הנוער וחוגים בהתאם לקבלות שתציג האם.

הנתבע חייב במזונות ובמדור הקטינה בהיותו אביה הביולוגי, והוא מסוגל לשלמם לאור הכנסותיו וצרכי הקטינה. התובעת אינה נשואה לנתבע ותמיד ביקשה ממנו לשלם את מזונות הבת הן בעצמה, הן דרך באת כוחה והן בפגישה בשיתוף עם עורכי דין, עד שלא עמדה בפניה ברירה אלא להגיש תביעת מזונות ותביעה זו לבית המשפט.

לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעת התובעים, לאור הקירבה בין הצדדים ולאור מקום המגורים המשותף.

אשר על כן יתבקש כב' בית המשפט כדלקמן:

א. להזמין את הנתבע לדין.

ב. לחייב את הנתבע לשלם לידי התובעת בגין הוצאות אם שהוציאה עבור מזונות הקטינה עד להגשת תביעת המזונות, סך של 25,900 ש"ח ובנוסף את ההפרש בין המזונות שייפסקו לבין הסך של 3,700 ₪, למשך שבעה חודשים מיום עזיבת הבית ועד ליום הגשת תביעת המזונות. כן מחצית הוצאות רפואיות שהיו בתקופה זו והוצאות חינוך ותנועה כפי קבלות שיוצגו לנתבע, בתוספת ריבית והצמדה מיום 1/4/14 ועד ליום פסק הדין.