בהתאם לדין העברי, עד לגיל 15 שנים, חב האב חבות מוחלטת במזונות ההכרחיים של ילדיו הקטינים. מעבר לגיל 15 שנים, חל דין צדקה על שני ההורים. הפסיקה נוטה לראות בחיובו של האב בסיפוק צרכים בסיסיים בתחום הכלכלה, ביגוד, הנעלה, מדור (והחזקתו), בריאות, חינוך, תקשורת ונסיעות – בבחינת צרכים הכרחיים. בכל הנוגע לפסיקת מזונות זמניים, קבעה הפסיקה, כי מזונות זמניים הם סוג מיוחד של סעד זמני, מעין צו עשה שלמעשה מחולל שינוי במצב הקיים, במטרה להבטיח את קיומם של הזכאים למזונות עד לבירור המשפט.

בעובדה זו, יש כדי להצדיק קביעת תנאים דווקניים לנתינתו או לכל הפחות להורות כי על השופט לקבוע בזהירות רבה את יכולתו הכספית של הנתבע ואת צרכי הקטין, תוך שימת דגש על העובדה כי מדובר בסעד זמני המתבסס על ראיות לכאוריות בלבד. בית המשפט קבע, כי גם במקרה שבו האב נמצא במעצר בית, הרי שצרכי הקטינות לא נעצרים ומופסקים רק בשל עובדת מעצרו של האב. לפיכך, ומעבר להתחשבות באפשרות חזרת האב לעבודתו, יש להחיל עליו את החיוב ההלכתי בדבר פסיקת מזונות מרכוש. בית המשפט התחשב בפסיקתו במכונית שברשות האב, יכולתו ליטול הלוואות, וכן העדר הוצאות עבור מיחייתו בעת מעצרו.

בפסק דין, בית המשפט חייב אב שהינו אסיר במזונותיהם הזמניים של ילדיו. השופט איתי כץ ציין כי חובתו של אב לזון את ילדיו הקטינים הינה מוחלטת והיא אינה נפסקת אף בהיותו אסיר. כך במקרים בהם הכנסות האב הן מזעריות, או שהוא חסר כל השתכרות לחלוטין, ואף לא עומד לו כל כושר השתכרות כך שאינו מסוגל כלל לספק את צורכי הקטינים, כי יש לפסוק מזונות לקטינים על פי צורכיהם גם אם אלו אינם מותאמים להכנסת האב.

בנוסף, בפסק דין אחר, הדגיש בית המשפט כי העובדה שהאב עצור והוגש נגדו כתב אישום, אין בה כדי להעלות או להוריד לשאלת גובה המזונות, שכן הכנסה לצורכי מזונות נקבעת לא רק לפי הכנסה בפועל, אלא גם יכולת הכנסה. השופט ניצן סלימן ציין  אם יזוכה האב בדינו, הרי יכולת הכנסתו תישמר והוא יוכל לכלכל את בנותיו. מנגד אם יורשע האב בדינו, הרי אין לו להלין אלא על עצמו, ובוודאי שמעשיו אינם יכולים לפטור אותו מחובתו לזון את בנותיו. הכלל כי מעילה בת עוולה לא תצמח זכות, יחול במקרה זה.

נכתב ע”י משרד עו”ד מומחה לדיני משפחה וגירושין.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

השב תגובה