מאת:

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של ביהמ’ש המחוזי שהעלה את סכום המזונות שעל המבקש-המערער לשלם לכלכלת שני ילדיו הקטינים, בין השאר בשל כך שעזב את בית המשפחה מרצונו בשל קשריו עם אישה אחרת.

ביהמ’ש העליון דן בבקשה כבערעור, קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי:

בהערכת מזונות שעל אב לשלם לילדיו יש לקחת בחשבון את צרכי הילדים, וכן את גובה הכנסת האב ויכולתו הכלכלית. ממילא, נלקחת בחשבון בהקשר זה גם יכולתה הכלכלית של האם שבמשמורתה מוחזקים הילדים. פסיקת המזונות נעשית על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, תוך התחשבות בכלל היכולות מול הצרכים, וקביעה בהתאם לכך את שיעורם הסביר של המזונות.

התנהגות בן זוג, ככל שהיא עומדת לביקורת כזו או אחרת במישור המוסרי, אינה מצדיקה את ‘הענשתו’ על דרך התעלמות מצרכיו הוא, אם כך בחר לחיות. קיימת לבעל זכות אישית לקבוע את דרך חייו, ובלבד שיעמוד בחובתו לספק את צרכיהם של ילדיו כדרך יכולתו הכלכלית הסבירה. לפיכך, במסגרת האיזון ההולם בהערכת גובה המזונות שעל אב לשלם לילדיו (מעבר לצרכיהם ההכרחיים), יש ליתן משקל ליכולתו הכלכלית ולצרכיו שלו.

בנסיבות העניין, הגדלת שיעור המזונות שהוטלו על האב אינה מאזנת כראוי בין צרכי הילדים, יכולתו הכלכלית של האב ויכולתה הכלכלית של האם. לפיכך, יש להפחית את שיעורם.

השב תגובה