מאת:

ביהמ'ש לענייני משפחה דחה את התביעה ופסק כי: על הסכם גירושין, ככל הסכם, פרושות הוראות חוק החוזים וניתן לבטלו, בהוכחת אחת העילות הקבועות בחוק החוזים, כעילות לביטול חוזה. הסכם גירושין אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין, שלובות בו תכונות החוזה מחד ותכונות של פסק הדין המאשר את ההסכמה והמעיד על סיום ההתדיינות בנושא שלגביו גובשה ההסכמה, מאידך. לפיכך, הסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין ניתנים לביטול אם נפל פגם בכריתתם. עם זאת, הסכם גירושין איננו ככל הסכם, הוא קושר בין ההסכמות אל גירושין, הוא כולל ויתורים הנראים לעיתים מבחינה אובייקטיבית גרועים, אך מחישים את הפירוד ואת הגירושין. לצד האינטרס של היחיד לסיים את ההתדיינות קיים האינטרס הציבורי בדבר סופיות הדיון וההכרה, כי הסכמים ממין זה, לא ניתן לבטלם על נקלה.

שאלת הטעות או ההטעיה, היא שאלה שבעובדה ועל הטוען לבסס את עילת תביעתו בעובדות. הנטל להוכיח את הטעות או ההטעיה ואת הקשר הסיבתי שבין הטעות או ההטעיה לבין ההתקשרות בהסכם מוטל לפיכך, על שכם התובעת. בנסיבות העניין, לא הוכח כי התובעת התקשרה בהסכם עקב פגם בכריתתו. כמו-כן, לא זה המקרה בו יבוטל הסכם גירושין מטעמי צדק. ביהמ'ש לא ישתמש בשיקול דעתו כדי לבטל הסכם, אלא אם מדובר בטעות חמורה ביותר.

הסעד ההצהרתי, מקורו בדיני היושר, על כן, על העותר לבוא לבית המשפט בידיים נקיות. במקרה דנן, התובעת פעלה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, וגם מטעם זה אין להיענות לבקשתה.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

השב תגובה