תביעה של אשה כנגד בעלה למתן פסק-דין הצהרתי לאיזון משאבים ולפירוק שיתוף בנכסים. השאלה שעלתה היא קביעת החלוקה הרכושית  והסדר איזון המשאבים בין בני הזוג, שנשוי מזה כ- 20 שנים.ביהמ’ש קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
יש לבני זוג כאלו אפשרות לבקש סעד הצהרתי קודם לפקיעת הנישואין. אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני.

ניתן להוכיח כוונה ספציפית של הצדדים לשיתוף בנכס מסוים גם לפני גירושין, ולא תהיה כל מניעה להצהיר על זכויות הצדדים באותו נכס, והכול בהתאם לכוונה שהוכחה. במקרה כזה, ניתן יהיה לפרק את השיתוף בו לאלתר ולא יהיה צורך להמתין לפקיעת הנישואין. כאשר בוחנים את כוונת השיתוף בנכס ספציפי נטל הראיה הינו של הצד הטוען לקיום השיתוף, ועליו להביא בפני ביהמ’ש ראיות על נסיבות שניתן להסיק מהן אותה כוונת לשיתוף בנכסים.

הקריטריונים שבית המשפט בודק בהקשר זה הם:

  • האם אלה הם נישואיהם הראשונים של בני הזוג;
  • אורח החיים של בני הזוג;
  • משך הנישואים;
  • נטילת חלק במאמץ המשותף;
  • קיום חשבונות בנק ונכסים אחרים משותפים;
  • טיב הנכסים שבמחלוקת;
  • האם הושבח הנכס במהלך קשר הנישואין.

כאשר בוחנים את שווי המוניטין שנצבר בתקופת הנישואין, יש להביא בחשבון גם מרכיבים ביצירת המוניטין שבאו לעולם עוד לפני הנישואין, כדוגמת כשרונות אישיים שאדם נולד עמהם; אופיו האישי של אדם שמועיל לו בעסקיו; כישרונו הטבעי לתקשר עם בני אדם, ועוד. כל אלה לא השביחו את המוניטין בתקופת הנישואין, ואין הם בבחינת ‘נכס’ שנרכש בתקופת הנישואין, ולכאורה ראוי לגרוע אותם משווי המוניטין העומד לחלוקה.

יש להבדיל בין מקרים שבהם אחד מבני הזוג רכש את כל מקצועו וכושר השתכרותו במהלך החיים המשותפים, על חשבון הקופה המשותפת של בני הזוג, ובן הזוג האחר סייע לו כלכלית, מוראלית ונפשית לרכוש אותו מקצוע; לבין המקרה זה שבו לא השתתפה התובעת ביצירת הבסיס למוניטין ואף לא תמכה בנתבע לאורך הקריירה שלו, אלא להפך. כמו-כן, מדובר באדם שפרש או העומד לפרוש מעבודתו, בתוך תקופה קצרה והן פוטנציאל השתכרותו מהמשרד והן המוניטין העיסקי שלו, רובם ככולם מומשו זה מכבר, בתקופת החיים המשותפים של בני הזוג.

מתן פסק דין הצהרתי בטרם פקיעת הנישואין אינו ניתן באופן שיגרתי, אך כאשר הבקשה לפסק דין הצהרתי הינה משותפת, ושני הצדדים מבקשים כי ביהמ’ש יקבע את זכויותיהם לפחות בנכסים הקיימים, אין מניעה לכך. אין גם כל מניעה שבן זוג יקבל פרטים ביחס לרכוש אשר לגביו נטען, כי הוא משותף,וזאת על מנת שעד למועד פקיעת הנישואין יחלוף זמן רב, והרכוש יכלה או יוברח.

בנסיבות העניין, ביהמ’ש נותן צו לפירוק השיתוף בבית המגורים ; כמו-כן, זכאית התובעת למחצית הרכוש המצוי בבית המגורים. מאידך, הדרישה לגבי הזכויות במבנה המשרד ובמוניטין העסקי – נדחית. כל אחד מבני הזוג יהיה זכאי בעת פקיעת הנישואין למחצית מכל זכות שתהיה לבן הזוג השני בחשבונות בנק וכל זכות סוציאלית שנצטברה במהלך הנישואין.

מאת: משרד עו”ד גירושין טלי אויזרוביץ

השב תגובה