מאת: עו”ד טלי אויזרוביץ

בדרך כלל היקף החיוב במזונות ילדים קטן מהיקף מזונות אשה. במזונות אשה מתחשבים בעושרו, מעמדו החברתי של הבעל ובמעמד האשה בעוד שמזונות הילדים הוא “כדי צורכן ההכרחי” בלבד.

על פי ההלכה קיימים שלושה כלליים מצטברים לקביעת היקף המזונות:

  1. צרכים ממוצעים, על פי מנהג החברה והמקום, שבו חיים בני הזוג.
  2. על פי מצבו הכלכלי של הבעל: אם מצבו הכלכלי של הבעל גבוה ממנהג המקום, הבעל מחויב לספק מזונות ברמה גבוהה, על פי מצבו הכללי, אם הבעל עני, הוא חייב לספק לאשתו מזונות על פי הממוצע הנהוג במקום, על אף היותו במצב כלכלי נמוך ממנהג המקום.
  3. סיפוק הצרכים, שהאשה הייתה רגילה להם בבית משפחתה, טרם נישואיה.

בית המשפט העליון הציב כלל נוסף: הבעל חייב לספק לאשתו מזונות, בהתאם לרמת החיים שבה חיו שניהם יחד, טרם יחסיהם עלו על שרטון והם בהליך גירושין. כלומר באם לבעל היו הכנסות גבוהות אך הוא חי עם אשתו ברמת חיים נמוכה, אזי מה שיקבע את היקף המזונות יהיה רמת החיים בפועל, ולא רמת ההשתכרות.

אם לאחר הפירוד רמת החיים של הבעל עולה, הוא חייב לספק לאשתו מזונות לפי רמת חיים שבה הוא נוהג כעת.

במקרה בו רמת החיים שהורגלו בני הזוג נבעו מכספים שקיבלו מהורי הבעל, רמת החיים הזו לא תשמש לקביעת היקף המזונות שהאשה זכאית לקבל מהבעל.

כיצד קובעים את רמת החיים?

  1. רמת המדור – סוג הדירה שבה חיים בני הזוג.
  2. העסקת עוזרת בית קבועה או עוזרת המועסקת מספר פעמים בחודש.
  3. חסכונות והשקעות.
  4. חיי החברה, הבילויים ורמת מקומות הבילוי אליהם היו מורגלים – מסעדות, הצגות, קאנטרי קלאב ועוד.
  5. מספר הרכבים וסוגם.
  6. נופשים ונסיעות לחו”ל.
  7. רכישות ציודים שונים לבית – טלויזיה,  מערכת סטריאו, תמונות ועוד.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

השב תגובה