מאת:משרד עו”ד גירושין טלי אויזרוביץ

ערעור כנגד החלטת ביהמ’ש לענייני משפחה לתת תוקף של פסק-דין להסכם ממון בין הצדדים. לטענת המערער, הליך אישור ההסכם היה פגום שכן לא הובהרו לו הוראות ההסכם, משמעותו ותוצאותיו.

ביהמ’ש המחוזי קיבל את הערעור ופסק כי: ביהמ’ש שנדרש לתת תוקף להסכם ממון נדרש לא רק לבחון את זהות הצדדים ורצונם החופשי, אלא גם את הבנת כל אחד מבני הזוג, את משמעות ההסכם ואת תוצאותיו.

זוהי דרישה מהותית וברור שאם ביהמ’ש אישר הסכם ממון שלא בדרך האמורה, ניתן לערער על ההחלטה.

התערבות ערכאת הערעור תוך קביעה כי נפל פגם בהליך השיפוטי, תעשה במקרים חריגים ויוצאים מהכלל ולא כדבר שבשגרה.

עצם הצהרה של בני הזוג כי אכן הבינו משמעותו ותוצאותיו לא תמיד יהיה די בה. במיוחד, מן הראוי כי ביהמ’ש יסביר לכל אחד מבני הזוג, את התנאים לחלות תנאים אלו ואחרים, ובמיוחד ששאלה זו היא מהותית ביחס להסכם ספציפי זה או אחר.

כן ראוי כי אותו הסבר ספציפי ימצא את ביטויו אף בפרוטוקול הדיון. ככלל, על בימ’ש המתבקש לאשר הסכם ממון ו/או ליתן תוקף של פס’ד להסכם הכולל אף הסכם ממון, לבחון, בחון היטב מדוע אכן נמנע אחד מהצדדים להיוועץ עם גורם חיצוני.

עצם סירוב שכזה, חייב להדליק ‘נורה אדומה’ בפני ביהמ’ש, שאינו ‘חותמת גומי’ לאישורי הסכמים. לעיתים, באים צדדים לפני ביהמ’ש ומבקשים לאשר הסכם, אולם לאחר בחינה מדוקדקת, נוכח ביהמ’ש כי אין תוכנו כברו.

לא בכדי קבע המחוקק הליך משפטי מיוחד לאישור הסכמי ממון, ועל בתי המשפט לא להתעלם מדרישות המחוקק על כל המשתמע מהן, גם אם אכן יכול ויהא כרוך הדבר בזמן שיפוטי זה או אחר.

השב תגובה