מאת:

מה קורה כאשר ישנה מחלוקת בין הורים גרושים באשר למוסד החינוכי בו ילמדו ילדיהם? האם רשאי בית המשפט לקבוע אם הילד יתחנך בזרם החילוני או הדתי, בניגוד להשקפת עולמו של אחד מבני הזוג?

בפסק דין של השופט כהן  נקבע כי בנם של בני הזוג שהתגרשו, ילמד בזרם החילוני למרות התנגדותה של האם. במקרה זה, דובר על בני זוג אשר בעת נישואיהם היו חילונים וניהלו אורח חיים חילוני. תוך כדי הנישואים חזרה האם בתשובה. הבן למד בבית ספר חרדי אך עם הגיעו לגיל בגרות, האב דרש לרשום את הבן לחטיבת ביניים של הזרם החילוני. האם התנגדה ללימודי בנה בבית ספר חילוני בטענה כי  הדבר נוגד את השקפת עולמה. כתוצאה מכך הבן לא ביקר בבית הספר מספר חודשים והוא מתגורר אצל האב והקשר בינו לבין האם הינו מינימלי.

בית המשפט בחן את טובת הקטין, וכן את רצונו של הקטין. בתסקיר שהוגש ע”י פקידת הסעד, הומלץ לאפשר לבן ללמוד בזרם החילוני, כפי בקשתו ולהפסיק מיידית את המצב בו אין הוא לומד בבית ספר.  בית המשפט קבע כי סמכותו לקבוע היכן יתחנך הילד, נשאבת מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ”ב 1962, לפיו רשאי הוא לנקוט אמצעים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין, וכן רשאי בית המשפט לעשות אם הקטין פנה אליו בעצמו. לפיכך, החליט כי רואה בתביעה זו, פניה שנעשתה על ידי הקטין עצמו, כאשר האב שימש אך אמצעי להבאת רצונו של הקטין בפני בית המשפט.

בית המשפט קבע כי היעדרותו הממושכת של הקטין מביה”ס הינה חמורה ביותר, פוגעת בהתפתחותו ומאיימת על עתידו ועל הקטין לשוב למסגרת לימודית ללא כל דיחוי. בנוסף, נתן משקל רב לרצונו של הקטין בהתאם למידת בגרותו. הקטין הדגיש כי הרעיון לעבור בית ספר הוא שלו בלבד ולא של אביו וכי הוא מעדיף להתרחק בשלב זה מאמו מאחר והיא מפעילה עליו לחצים בעניין בית הספר.

לפיכך, נקבע כי  הקטין מגלה בגרות במידה המחייבת להביא בחשבון את השקפתו ואת רצונותיו, וכי רצונו לשנות את אורח חייו ואת המוסד בו ילמד, הינו בוגר ונחוש. מגמת האמנה בדבר זכויות הילד (1989), ומגמת הדין בישראל הינה להבטיח לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו.

בפסק דין אחר התקבל ערעור (השופטת צפת), על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, הקובעת כי הילדים ילמדו במוסדות חינוך דתיים. דובר על ילדים בני 4 ו- 6. בני הזוג הינם בנים למשפחות חסדי גור, אשר במהלך הנישואין ניהלו אורח חיים חרדי. בהסכם הגירושין התחייבו כי חינוך הילדים יהא מושתת על קיום תורה ומצוות, וכי מוסדות הלימוד יהיו במסגרות מוסדות חינוך כדוגמת בי”ס חב”ד. אלא שהאם הפכה לחילונית ואילו האב ממשיך לקיים אורח חיים חרדי. הצדדים התגרשו ב 2008 ולאחר גירושיהם הילדים המשיכו ללמוד במוסדות חינוך דתיים למשך זמן קצר, ומזה כשנה וחצי, הילדים לומדים במסגרת חינוך חילונית.

בית המשפט התייחס להסכם הגירושין של בני הזוג והדגיש כי  קטינים אינם כבולים לתוכן ההסכמים שנערכו בעניינם במסגרת הליך גירושין שבין ההורים. יש להבטיח כי  עניינו של הקטין לא יישחק במסגרת ניגודי האינטרסים, המאבקים והלחצים בהם נתונים הוריו בהליך הגירושין, כאשר עיקר מעייניהם של ההורים נתון לסידור ענייניהם האישיים והם עלולים שלא להקפיד על טובת ילדיהם. במצב דברים זה, אין בהסכם כדי לכבול את הקטינים ויש להבטיח כי תישמר לילדים זכות עצמאית לתבוע בעניינים הקשורים לטובתם ורווחתם.

בית המשפט קבע כי יש לבחון את טובת הילדים בסוגיית החינוך באופן ראשוני ועצמאי שכן לא ניתן לומר שנתקיימה זהות אינטרסים מלאה בין ההורים לבין הקטינים בנוגע למסגרות החינוך שנקבעו בהסכם הגירושין. מדובר כאמור בהורים שהתגרשו על רקע תהליך הדרגתי של שינוי באורחות חייה של האם – ממסגרת חרדית בה גודלה ועד למעבר לאורח חיים חילוני לחלוטין. ונראה שהסדר מסגרות החינוך נעשה על רקע רצון בני הזוג לסיים את הליכי הגירושין ביניהם בהסכם, ולאו דווקא בדרך של בחינת שאלת טובתם של הילדים כנושא העומד בפני עצמו.

אשר על כן, ההכרעה בדבר טובת הילד בכלל ובהקשר לחינוכו בפרט, צריכה להיעשות על ידי באמצעות מומחה שימונה על ידי בימ”ש, בטרם טלטולם ממסגרת חינוך בעלת אופי אחד למסגרת חינוך בעלת אופי שונה לחלוטין, בעיקר כאשר הם כבר נמצאים במוסדות חינוך חילוניות מזה כשנה וחצי, אין מקום לערוך שינויים בחופזה. וכך, התיק הוחזר לבית משפט לענייני משפחה לבחינה מעמיקה של טובת הילדים באשר למסגרת חינוכם.

פסק דין של השופט שוחט דחה תביעתה של אם, לשינוי המסגרת החינוכית בה התחנכו בנותיהם של בני הזוג משום שיהא זה פגיעה בקשר של הבנות עם אביהן. במקרה זה, אורח החיים שניהלו ההורים בביתם היה אורח חיים חילוני. עם גירושיהם, הצדדים חתמו על הסכם ובו נקבע מפורשות כי הבנות תתחנכנה בבית ספר יסודי דתי וכי תמשכנה להתחנך בבתי ספר השייכים לזרם החינוך הממלכתי דתי. הבנות החלו ללמוד בבית הספר היסודי רשב”י שהינו ממלכתי דתי. לאחר מכן, החלה האם לפעול להעברת הבנות למסגרת חינוך חרדית. חרף סירובו של האב רשמה האם את הבנות, על דעת עצמה, לבית ספר בית יעקב החרדי.

בית המשפט קבע כי העובדה שרק הורה אחד מחזיק בקטין אין בה כדי לפגוע בזכותו של ההורה השני להתערב ולקחת חלק בכל הקשור למסגרת החינוכית בה הוא לומד. שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים על ילדיהם הקטינים. הענקת משמורת ילדים לאחד מן ההורים אין בה כדי לשלול מההורה האחר את מעורבותו בכל העניינים האחרים הנתונים לאפוטרופוסותו. אכן, ישנם עניינים הנחשבים כ’טפלים’ ומשניים לזכות (והחובה) להחזיק בקטין והם מסורים לשיקול דעתו של ההורה המשמורן. עם זאת חינוכו של הקטין אינו נחשב ככזה.

השיקול המרכזי בשאלת מעבר של קטין מזרם חינוכי אחד לזרם חינוכי אחר, צריך שיהיה בהיבט הנפשי של הקטין, והאם כתוצאה מהמעבר ייגרם לו נזק נפשי כלשהו.

בית המשפט בחן את רצונן של הבנות. בשיחה שקיים עם הבנות, הן את רצונן הברור, לעבור לבית ספר החרדי  תוך שהן מנמקות את רצונן בלשון שנשמעה גם מפי האם. אך נקבע כי רצון הבנות לא עולה בקנה אחד עם טובתן בהתאם לגילן, 8 ו-9.

בית המשפט קבע כי ישנו חשש ממשי מפני פגיעה בקשר בין האב לבנותיו , אם תעבורנה לבית ספר חרדי ויש למנוע היווצרותו של מצב שיהא בו כדי לסכן את הקשר האמור. שכן בית הספר החרדי, בו מבקשת האם כי הבנות תתחנכנה, הוא בי”ס סגור החוסם כל אפשרות של מגע עם ילדים אחרים מאוכלוסיות אחרות. אפילו עם ילדים בעלי זיקה לדת כמו “כיפות סרוגות”. מתקבלים לשם רק ילדים הבאים ממשפחות חרדיות. צביון זה תואם את אורח החיים שהאם מבקשת להקנות לבנותיה, אורח חיים המתקיים ממילא בבית בו הן מתגוררות ומשרת את מטרתה – להעמיק את הקשר של הבנות עם הדת תוך מניעת קשר שלהן עם אוכלוסיה אחרת.

בבית ספר זה, החילונים נתפסים כחריגים. האב שהינו חילוני, נתפס גם כך כחריג, בוודאי בעיני האם וגם בעיני הבנות, וחריגותו רק תלך ותגבר. בהיותן ילדות לאב חריג תיתפסנה גם הבנות כחריגות. כדי שלא תיתפסנה כחריגות יצטרך האב להיעלם מהנוף של בית הספר. חריגותו של האב רק תלך ותגבר עם העברת הבנות לבית ספר חרדי המשדר להן מסר ברור – לחילוניים, לדתיים שאינם כמונו, אין שיג ושיחה עם החרדים. מסר כזה יביא לכרסום במעמדו של האב – החריג, לפיחות במעמדו ובחשיבותו בעיני הבנות ולפגיעה בקשר של הבנות עמו, ובהכרח לפגיעה בטובת הבנות. לפיכך, בית המשפט קבע כי הבנות תמשכנה להתחנך בבית הספר הממלכתי דתי.

פסק דין נוסף של, השופט גרמן דחה תביעה לשינוי המסגרת החינוכית בה קטינה בת 12 לומדת, ממסגרת ממלכתית דתית למסגרת ממלכתית חילונית. במקרה זה, בטרם התגרשו בני הזוג, הם נמנו על חסידי חב”ד. האם חזרה בשאלה וביקשה להעביר את הבת לבית ספר חילוני, למרות התנגדותו של האב. בפסק דינו בית המשפט מנתח את השאלה העקרונית למי משני ההורים, במקרה של מחלוקת, נתונה הרשות לקבוע מהו הזרם החינוכי בו תלמד הקטינה.

ע”פ המשפט העברי, האב מחוייב לחנך את בנו לתורה ומצוות ולמעשה האישה הוצאה מכלל חיוב במצוות אלה ועל כן, מצוות חינוך הוטל במפורש על האב.

ע”פ המחוקק הישראלי, המתבונן בעד משקפי האפוטרופסות, מעמד הוריו של הקטין שווה. ולפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. החובה לדאוג לחינוכו וללימודיו של קטין נמנית על תפקידיו של ההורה והיא חלק מהאפוטרופסות של ההורים על הקטין. לפיכך, העובדה שרק אחד מהם מחזיק בקטינה, אין בה כדי לפגוע בזכותו של השני להתערב בכל מה שקשור לחינוכו של הילד, כגון בכיוון חינוכו, דתי או חילוני.

במצב בו ההורים נתונים במחלוקת בדבר קביעת המסגרת החינוכית של הקטינים, והם אינם פועלים במשותף, על בית המשפט להכריע במחלוקת זו, ע”פ העיקרון של טובת הקטינים. עיקרון טובת הילד צמחה מן התפיסה כי אין להתייחס אל הילד כקניינו של הוריו אלא יש לכבד את אישיותו העצמאית. מכאן נבעה הגישה שיש להקנות לילד מידה של עצמאות וזכויות משלו.

משיחה שקיים בית המשפט עם הקטינה, התרשם שהקטינה מעוניינת בקשר עם אביה. היא אף אמרה שבבואה לבית המשפט ואף בפגישותיה עמו היא מתלבשת בצורה מתאימה לכבודו. היא לא העלתה חשש מאיבוד הקשר בינה לבין אביה. אפשר שלא הפנימה שאם היא תמסד חיים חילוניים, לרבות במסגרת המוסד החינוכי והחברה, יביא הדבר לניתוק חוליה דומיננטית ביותר בקשר שבינה לבין האב.

יחד עם זאת, אמר האב שהוא חרד לקשר עם בתו, אם תשנה את מסגרת חינוכה למסגרת חילונית. ניתוקה של הבת ממסגרת החינוך הממלכתי דתי עלול להביא לאיבוד מוחלט של הקשר עם האב, שכן הריחוק יהיה כמעט בלתי נמנע, לאור אורח החיים של האב.

השיקולים המרכזיים העומדים לנגד בית המשפט הם הצורך לשמור על יציבות הן נפשית והן חינוכית. במקרה זה, הבת מצויה עתה בשלב של חוסר יציבות הנובעת מעצם מהותו של גיל ההתבגרות בראשיתו היא מצויה. וכן מהליך גירושי הוריה. המעבר לבית ספר חילוני יגביר את הבלבול בנפשה של הקטינה. בית המשפט סבר כי היא עדיין צעירה מכדי להבין את משמעות הצעד שהיא מבקשת לעשות ודחה את הבקשה

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

השב תגובה