מאת:

בני זוג היו נשואים מספר שנים, ובמהלך נישואיהן נולדו להם שתי בנות ולימים החליטו להתגרש. מאז אותו הליך גירושין, מנהלת האשה אורח חיים חילוני והבעל מנהל אורח חיים דתי. האשה מבקשת להורות כי הקטינות תשולבנה במסגרת החינוך הממלכתי ואילו הבעל מבקש לרשום אותן למסגרת החינוך הממלכתי – דתי, כפי שקבע בית הדין הרבני.

סוגיית חינוך ילדים בתביעת גירושין

בג”ץ בדרך כלל אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים בין אם הן מקובלות עליו מבחינת העקרונות או התוצאה ובין אם לאוו, אלא במקרים חריגים של חריגה מסמכות ופגיעה בעקרונות הצדק הטבעי.

סמכות בית הדין הרבני לדון בחינוך הקטינות מבוצע בדרך של כריכת סוגיית החינוך בתביעת הגירושין שמוגשת אליו על ידי אחד הצדדים או מכוח הסכמת הצדדים להעניק סמכות שיפוט ייחודית.  במקרה זה האשה הסכימה בהסכם הגירושין כי בית הדין הרבני יהיה מוסמך לדון בשאלה זו ולא העלתה כל טענה באשר להעדר סמכותו ומכאן גם הסכמת הקטינות מתוקף היות האם האופוטרופסית שלהן.

עקרון טובת הילד לגבי מקום לימודים

בדיון באשר לסוגיית חינוך הילד, על בית הדין הרבני להכריע לפי טובת הקטין המסוים העומד בפניו, ולאו דווקא על יסוד התשובה לשאלה האם חינוך זה תואם את עמדת הדין הדתי. בענייננו, טובת הקטינות מחייבת את שילובן במסגרת החינוך הממלכתי, תוך שבמקביל הן ילמדו שיעורי יהדות והסדרי הראייה של האב יורחבו, מאחר שכיום, מבחינת משמורת ילדים, נמצאות הקטינות במשמורת האם, המנהלת אורח חיים חילוני וכך אף הן.

כמו כן הקטינות התחנכו עד כה רק במוסדות חינוך חילוניים. שמירת היציבות בחיי הקטינות מחייבת הלימה בין אורח החיים אותו הן חוות בביתן, לזה אליו הן מחונכות במסגרות החינוך בהן הן נמצאות, ולא נראה כי המשך לימודי הקטינות במסגרת החינוך הממלכתי תפגע באיכות הקשר עם האב.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

השב תגובה