מאת:

נערה בת 16.5 והחתן המיועד אשר גדול ממנה בשנתיים  שניהם ממשפחות חרדיות, המכירים שנים רבות וגרים באותו מקום, אשר החליטו להינשא. הם מבקשים להינשא עד סוף שנת 2005 מאחר ולטענתם המשך הקשר ביניהם ללא נישואין עלול לפגוע בשם הטוב של המשפחות. לפי הטענה שניהם בשלים להינשא ולכן הבקשה מוגשת לפי סעיף  5 (2)  לחוק הקובע כי: על אף האמור בחוק זה רשאי בית משפט לענייני משפחה לתת היתר…  לנישואי נערה או נער, אם מלאו להם 16 שנה ולדעת בית המשפט קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר זה.

בית-המשפט דחה את הבקשה וקבע כי מטרת החוק היא למנוע נישואי בוסר, כלומר, נישואים בהם הצדדים אינם בשלים. במקרה זה, לא נתקיימו ‘נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר’ הטענה שמדובר באוכלוסייה חרדית, אשר בה נהוג להישמר מפני מגע פיזי בין גבר לאישה אשר אינם נשואים ואינם בקרבת משפחה מדרגה ראשונה, אין בה כדי להוות נסיבה מיוחדת המצדיקה חריגה מהנורמה אשר נקבעה על ידי המחוקק.

נהפוך הוא: מצופה דווקא מהאוכלוסייה אשר רגילה לדחות סיפוקים ולהכניע את עצמה לתכתיבים הלכתיים ומשפטיים, להיות מוכנה להמתין המתנה נוספת. גם הטענה כי תחילה יגורו במקום בו גרים הוריהם, וכי נעשו ההכנות מבחינת רכישת ציוד וכדו’ אין בה בכדי להטות את הכף.

בהתחשב בעובדה כי מדובר בתקופה של פחות מ 100 ימים, מיום בו מבקשים בני הזוג להינשא, לבין יום ההולדת ה- 17 של המבקשת , בית-המשפט מציע שהנערה והחתן המיועד ינקטו בצעדים שיהיה בהם כדי גם למנוע את החשש מפני מעידה, ככל שמדובר במגע פיזי, וגם לבחון את נכונות החלטתם להינשא, בכך שיתרחקו זה מזו באופן גיאוגרפי לפרק זמן מסוים, וכי הקשר ביניהם יהיה בדרך טלפון ומכתבים. דבר העשוי לחזק אותם בהמשך.

השב תגובה