תביעה לביטול הסכם ממון בין הצדדים, בעל ואשה, שקיבל תוקף של פסק-דין בביהמ’ש המחוזי.על-פי ההסכם, מתחייב הבעל להעביר את כל הכנסותיו, לרבות זכויות הפנסיה שלו, לחשבון הבנק של האשה.

לטענת הבעל, ההסכם עמד בתוקפו רק כל עוד שרר בין הצדדים שלום בית, וכי כעת, כאשר הצדדים חיים בנפרד והאשה חוייבה במתן גט, אין לו תוקף.

האשה טענה כי הסכם הממון נותר בתוקף וכי יש לראות בהסכמת הבעל – מתנה.

ביהמ’ש לענייני משפחה קיבל את התביעה ופסק כי: מערכת כללי הפרשנות רחבה היא ויש להתייחס אל הניסוח הכולל ואל המילים שנבחרו למתן הביטוי לכוונת המתקשרים בו בראיה כוללת ומעמיקה, החודרת אל מטרת ההסכם והתכלית שביקש להשיג.

במקרים מתאימים מותר וגם ראוי לתת לכתב פירוש ליברלי, אפילו הוא עומד לכאורה בניגוד למילים המפורשות שנכתבו בהסכם, על מנת להגיע לאותה משמעות הגיונית ואמיתית שאליה התכוונו המתקשרים בהסכם.

בנסיבות העניין, הן סעיפי ההסכם והן המסמכים הנלווים מלמדים כי ההסכם נועד להשבת שלום הבית בין הצדדים, ולהמשך קיומו ושמירתו בעת שהצדדים חיים יחדיו, מגדלים את ילדיהם ומקיימים משק בית משותף.

ההסכם אינו בגדר הסכם יחסי ממון בין בני זוג, באשר אינו צופה כלל ועיקר פני פקיעת הנישואין, ואף לא עבר הליך של אישור הסכם ממון.

כל ניסיון לטעון כי הבעל הסכים כביכול כי כלל הכנסותיו תועברנה לאשתו ‘במתנה’ גם במקרה והיא תחדל לקיים אותו ואת ילדיו, וגם במקרה והצדדים יפרדו זה מזו, הינו אבסורדי, חסר הגיון ומחמיץ את המשמעות האמיתית של הדברים.

אין להעלות על הדעת כי הבעל הסכים למכור עצמו לעבדות נצחית לרעייתו.

בנסיבות העניין, משהסתיים שלום הבית בין הצדדים, נמוג ההצדק להמשך קיומו של ההסכם; גם אם הייתה התחייבות למתן מתנה, בטלה היא.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

מאת:

השב תגובה