מאת: משרד עו”ד גירושין טלי אויזרוביץ

ערעור על פסק דין של ביהמ’ש המחוזי אשר קבע כי על פי צוואתה של אמם המנוחה של הצדדים, המשיב לערעור יורש את רכושה לבדו, בלי שיוטל עליו חיוב לשלם למבקשת הערעור ולבנה.

צוואתה של המנוחה נערכה בו זמנית עם צוואת בעלה, ונקבע בהן הסדר הדדי לפיו במות אחד מבני הזוג יירש אותו בן הזוג האחר ובמקרה של מות שני בני הזוג באותו זמן, תיפול הירושה לבנם המשותף (המשיב לערעור), בכפוף לחיובו לשלם סכום כסף למבקשת הערעור, בתה של המנוחה מנישואים קודמים, ולבנה. הבעל נפטר לפני המנוחה ולפי צוואתו ירשה האישה את רכושו.

ביהמ’ש קיבל את הערעור וקבע:
היות שהבעל נפטר לפני המנוחה, אין תחולה להוראה בצוואה לפיה בן זוגה יירש את כל רכושה. הוראה זו חלה אך ורק לגבי הראשון שנפטר מבין בני הזוג ואין לה תחולה לאחר מותו של בן הזוג השני.

בפירוש צוואות משותפות והדדיות של בני זוג, אין להסתפק בדעתו של אחד המצווים בלבד, ויש להתחשב בדעתם המשותף של שני המצווים.

ביהמ’ש עשוי לתת לצוואה משמעות החורגת מלשון הצוואה רק בהתקיים התנאים הבאים: ראשית, על ביהמ’ש להשתכנע כי דעתו של המצווה אינו ניתן להגשמה מלשונה של הצוואה.

התנאי השני הוא כי מקרה זה  נופל לאחד המצבים המיוחדים: השלמת חסר בצוואה, פתרון סתירות, תיקון טעות, ביצוע בקירוב וביצוע ב’תחליף’.

במקרה זה בהעדר ראיות אודות הנסיבות החיצוניות וכאשר מתוך הצוואות עצמן אין לשלול את האפשרות כי בני הזוג נמנעו במכוון מלהתייחס לחלוקת הרכוש כאשר נפטרו זה אחר זה, אין לקבוע כי הוראות הצוואה נוגדות את דעתה של המצווה.

על כן, תפורש הצוואה על פי לשונה.

הצוואה אינה מסדירה את חלוקת העיזבון של המצווה אם נפטרה לאחר שנפטר בן זוגה. לפיכך, יש לקבל את הערעור ולקבוע כי עיזבונה של המנוחה לא יחולק מכוח צוואתה אלא ליורשיה עפ’י דין.

השב תגובה