אמם של שני קטינים אשר הוכרזו על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה כברי אימוץ מערערת לבית המשפט העליון.

במסגרת הערעור הדיון התמקד בשאלת אופיו של האימוץ: אימוץ פתוח או אימוץ סגור. במסגרת הדיון נבחן גם מאמר המציע להגדיר את האימוץ ה’פתוח’ ולא את האימוץ ‘הסגור’ כברירת המחדל, שסטייה ממנה תחייב הנמקה ותיעשה במקרים קשים במיוחד.

בית-המשפט העליון דחה את הערעור ופסק כי:
אין מקום לצמצם את האימוץ ולקבוע כי יהיה פתוח. ההשקפה הרווחת כיום היא כי הכלל המועדף הוא אימוץ סגור ואילו אימוץ פתוח נתפס כחריג.

חרף הנכונות העקרונית לבחון את הסוגיה מחדש, ביהמ’ש פסק כי בנסיבות התיק הנוכחי, אין זה המקרה ההולם לאימוץ פתוח. שכן, אמת המידה המנחה את ביהמ’ש בהכרעה בין אימוץ סגור לאימוץ פתוח היא זו של טובת המאומץ ולא טובתם של ההורים הביולוגיים.

בענייננו, מצבם של הקטינים, חוסר היזקקותם למבקשת, העובדה שהם עולים כפורחים מאז הניתוק מהאם, מצבה הנוכחי של האם ודרך התנהלותה, ועל הכל העובדה שאין קשר בינה לילדים לחלוטין מזה כשנתיים וחצי מצביעים על כך שגם אם יש מקום להרהורים נוספים בנושא האימוץ הפתוח- התיק הנוכחי אינו בשל להליך מורכב זה.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

השב תגובה